אלוהים, איזו החלטה אומללה של האקדמיה לקולנוע. "לא נזמין פוליטיקאים לטקס פרסי אופיר" היא הכרזה שהתקבלה בשמחה רבה בקרב רבים מעמיתיי מבקרי הקולנוע, ואני מתרשם שהיא נתפסת כתגובה הולמת - מפתה לכתוב תגובה שמאלנית הולמת - הן לנאום המפורסם של שרת התרבות באופיר דאשתקד והן להתבטאויות שלה על הקולנוע הישראלי בכלל ולאחרונה על "פוקסטרוט" בפרט.
אני אוהב את גישת ה"דפוק את המערכת" כמו כל אחד אחר, אבל האקדמיה טעתה כאן בשלושה אופנים מהדהדים באווילותם וכמעט מפליאים בהיעדר המודעות העצמית שלהם.
1. הניסוח. "לא נזמין פוליטיקאים" זאת דרך כאילו מתוחכמת לומר לשרת התרבות "הכל עובר עלייך" בלי לרדת לפסים אישיים, אלא שהאקדמיה שוכחת כאן דבר בסיסי: הקולנוע הישראלי קיים במידה רבה בזכות הפוליטיקאים שמזרימים אליו עשרות מיליוני שקלים בשנה מתוקפו של חוק הקולנוע. לא להזמין למסיבה שלך את מי שבזכותו היא מתקיימת זה חוסר נימוס במקרה הטוב, ומקרה חריף של הכחשה במקרה הרע.
כל עוד הקולנוע הישראלי הוא נתמך-מדינה, אין לו ברירה אלא לכבד את נציגיה. כל עוד הוא מבקש ומקבל כספי ציבור, אין לו מנוס מלהכיל את נבחריו.
לו הייתה האקדמיה אומרת את האמת כפשוטה - לא נזמין את רגב כי בפעם הקודמת היא הרסה לנו את המסיבה - הרי שהדיון כאן היה מצטמצם לשאלת המענה הסביר למי שכבר הוכיחה את עצמה כשרת תרבות שלא מבינה (או מבינה ולא מקבלת) את ההבדל בין אמנות ממומנת ותעמולה.
הסאבטקסט של הניסוח שבחרה האקדמיה הוא "תודה על הכסף וביי", וזה מקומם אפילו אותי - אדם שדעותיו רחוקות שנות אור מאלו של הממשלה המכהנת. אני יכול רק לדמיין כמה זה מעצבן ימנים, שממילא קשה יותר ויותר לשכנע אותם שהקולנוע הישראלי אינו בכור שטן. האם זה מה שאנחנו רוצים להשיג כאן כערך מוסף, עוד קצת ניכור מצד רוב מתמטי של רוכשי הכרטיסים הפונטנציאליים בישראל?
2. המהות. "לא נזמין" זה אח של "לא ניתן במה", ולא ניתן במה זאת צנזורה. לכן עשו בשכל דובריה של רגב כשהגיבו ב"מנסים לצנזר" להודעה של האקדמיה.
אתה לא מנצח צנזורה בצנזורה. אתה לא חוסם גל פשיסטי בסתימת פיות. זה שלרוב מוחלט של חברי האקדמיה יש בעיה עם השרה - זה ברור וזה לגיטימי. לצורך העניין, גם אני חושב שהיא האדם הלא נכון לתפקיד ושההתבטאויות שלה מתאימות למשטרים לא דמוקרטיים ובוודאי שלא נאורים. אבל מי שמתרעם על ניסיונותיה להשתיק קולות מסוימים בתרבות הישראלית לא יכול להשתיק אותה.
הליברליות הישראלית בכללה צריכה ללמוד לחיות עם זה שנכון להיום, היא במיעוט מול רוב שערכי הדמוקרטיה לא נהירים לו או שאינם חשובים לו. מותר להיטרף מזה, מותר למחות על זה, אבל השתקה היא השתקה היא השתקה.
3. התועלת. טקס פרסי אופיר, במטותא, לא מעניין את אשכו השמאלי של איש. זה עשוי להשתנות בשנה הבאה, כשסופסוף יתחרו סרטים שהקהל כבר ראה, אבל נכון להיום זה בית קברות. מה שמירי רגב עשתה עבור טקס האופיר בשנה שעברה היה יחסי ציבור שלא ניתן לקנות בכסף - והדרה שלה מהמהדורה הנוכחית היא איוולת גם מהבחינה הזאת.
בדמוקרטיה - לא בעולם מושלם, סתם בחברה מתוקנת - אפשר לשמוע דברים קשים לעיכול של נבחר ציבור ואפשר להגיב להם ממש בזמן אמת, כמו שאכן קרה בשנה שעברה. הטקס ההוא היה אירוע מביך מאלף ואחת בחינות, אבל מה שהלך שם עדיף אלף ואחד מונים על טקס נחמד שאיש לא יתעניין בו, העיקר שלא יובעו דעות שאנחנו לא אוהבים.
גבירותיי ורבותיי חברי האקדמיה לקולנוע: השאירו את סתימת הפיות לאלמנטים בחברה שבאמת אינם מסוגלים להכיל דעה שונה משלהם. אתם אמורים להיות הרבה יותר טובים מזה.
mako תרבות בפייסבוק