הידיעה על מותו של גארי מרשל העלתה בדעתי את הסתלקותו של יוסי בנאי. ראשית, למרות כל ההבדלות, מדובר בשני מולטי-כישרונות שהשאירו אחריהם מולטי-חללים דומים – בבימוי, בכתיבה, בקומדיה, במשחק ובהשפעה כוללת על הסצנה התרבותית-בידורית. שנית, לשניהם היו קולות בלתי נשכחים. באופן אישי, את שניהם הייתי מוכן לשמוע מקריאים מהדורה של "דפי זהב": בנאי היה גורם לזה להישמע כמו פרק תהילים. מרשל היה גורם לזה להצחיק. הוא פשוט היה מהאנשים האלה, מהקולות האלה, שמצחיקים ברמה העקרונית.

הנה עוד כמה דברים שגארי מרשל היה:

1. היוצר של "ימים מאושרים", אחד הסיטקומים המשפיעים בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקאית, לרבות הספין-אופים המצליחים שלו – ביניהם "לוורן ושירלי" ו"מורק ומינדי". במונחים ארציים יותר, האיש המציא את פונזי.

2. הבמאי של "אישה יפה", הסרט שהפך את ג'וליה רוברטס לג'וליה רוברטס.

3. השחקן של – ואני באמת רק מלקט פה את ההיילייטס של ההיילייטס – "מרפי בראון", "ליגה משלהן" ו"אף פעם לא התנשקה".

4. אחיה של פני מרשל, הבמאית של "ליגה משלהן" שהוזכר לעיל וגם של "ביג", הסרט הראשון בהיסטוריה של הוליווד שהכניס יותר מ-100 מיליון דולר ובוים על ידי אישה. נכון שזה הישג שלה ולא של אחיה – ובכלל, האם ניתן למנות ברשימת הישגיו של אדם את העובדה שהוא נולד? - אבל מבחינתי זאת עוד סיבה לחשוב היום לא רק על הפונז, אלא גם על משפחת בנאי וכיו"ב בריכות גנטיות עם כישרון כמו כלור. 

מרשל - יליד רובע ברונקס, 1934 – היה בנם של רקדנית ומורת סטפס ובמאי ומפיק של סרטי תדמית; זה די סוגר את הפינה הגנטית בכל הנוגע למולטי-כישרון. הוא החל את הקריירה שלו ככותב בדיחות, בין היתר בתוכנית הלילה של ג'ק פאר ובתוכנית של דיק ואן דייק. יחד עם שותפו לכתיבה, ג'רי בלסון, הוא עיבד לטלוויזיה באמצע שנות ה-60 את "הזוג המוזר" מאת ניל סיימון. משם המשיך מרשל ליצירת השושלת הטלוויזיונית של "ימים מאושרים". לצד הלהיט שהיה "אישה יפה", קריירת הבימוי שלו כוללת פסגות כמו "פרנקי וג'וני" וגאיות כמו "יומני הנסיכה" ו"תפוס את הכלה", הניסיון הלא מוצלח להרכיב מחדש את המשולש ג'וליה רוברטס-ריצ'רד גיר-גארי מרשל.    

Legendary Iconic director and Hollywood big wig #GaryMarshall has passed away at 81. The legend is known for such classics as #PrettyWoman, and his latest project was the 2016 movie #MothersDay. Rest In Peace

A photo posted by Team Curtains (@teamcurtainscom) on


בשנים האחרונות הגיח מרשל להופעות אורח ב"שני גברים וחצי", "לואי", ו"משפחת סימפסון". האחרונה הייתה רק אחת הפלטפורמות שרתמו את הקול הבלתי נשכח שלו, הצועק גם כשהוא לוחש, לתפקידי דיבוב: בין היתר אפשר לשמוע אותו ב"צ'יקן ליטל" ו"פינקי והמוח". 

מרשל עבד ברציפות משלהי שנות ה-50 ועד מותו בגיל 81 – רק לאחרונה הופץ בישראל הסרט "יום האם" בבימויו – אבל הקריירה שלו, ההשפעה שלו, הייתה גדולה מסך שנותיה ומסך כותריה. לצורך העניין, "מורק ומינדי" הציתה את הקריירה המפוארת-לכשעצמה של רובין וויליאמס. "ימים מאושרים" הניחה את רון הווארד, אז שחקן, על מסלול שיביא אותו במרוצת הזמן לבימוי של סרטים מצליחים כמו "ספלאש" ו"אפולו 13" (שניהם בכיכוב טום הנקס, מי שהקריירה שלו חבה המון ל"ביג" של פני מרשל. ושוב אני חושב "משפחת בנאי").

כמו פרנק סינטרה, כמו דין מרטין, גארי מרשל מסתלק לאחר שהרוויח ביושר את התואר "אגדה". הוא יחסר בנוף הטלוויזיוני, הוא יחסר בנוף הקומי, ועבורי יחסר קולו יותר מכל דבר אחר. אגדה שמגדה, כמה גברים כבר יש בעולם הזה שאתה צוהל על אוטומט רק בגלל שהם פתחו את הפה.