1. "מת לחיות"
פיסת טריוויה שתמיד תופסת אנשים בהפתעה היא ש"מת לחיות" הוא עיבוד של ספר - "Nothing Lasts Forever" מאת רודריק ת'ורפ. אבל שימו לב איך העלילה מתעבה: הספר הזה הוא המשך לספר קודם של ת'ורפ, "הבלש", שעובד ב-1968 לסרט בשם זהה בכיכובו של פרנק סינטרה.
ב-1987 נכתב התסריט של "מת לחיות" כסרט המשך ל"הבלש" והוצע לסינטרה כהזדמנות לשוב לדמות שלו אחרי 20 שנה, כמו שפול ניומן חזר ב"צבע הכסף" (1985) לדמות שלו מ"אדי פלסון" (1961). אלא שסינטרה סרב, ובשלב הזה "מת לחיות" כמעט הפך לסיקוול של סרט אחר: "קומנדו" עם ארנולד שוורצנגר. רק אחרי שגם האוסטרי אמר "ניין" הפך "מת לחיות" לסרט שאנחנו מכירים, עם ברוס וויליס וכל זה.
2. "ספיד 2"
רגע, זה לא הכל בגזרת "מת לחיות". זוכרים את הפיאסקו של "ספיד 2", עם סנדרה בולוק ובלי קיאנו ריבס? אז בגלגול הראשון שלו זה היה תסריט בשם "Troubleshooter", שאולפני פוקס רצו לעשות ממנו את "מת לחיות 3". תכלס אפשר לדמיין את זה - ג'ון מקליין נקלע לצרות על סיפונה של אוניית קרוז בקאריביים - אבל הם ירדו מזה כשוורנר הפיקה את "תחת מצור" עם סטיבן סיגל, בעל הסיפור הדי זהה. בסופו של דבר החליטה פוקס ש"Troubleshooter" יהפוך ל"ספיד 2", כי מה שאתה הכי רוצה בסרט ששמו "מהירות" זה כלי שיט גדול שזז לאט.
3. "דו"ח מיוחד"
"דו"ח מיוחד" של סטיבן ספילברג נכתב במקור כסרט המשך ל"זיכרון גורלי" (המקורי עם שוורצנגר, לא הרימייק הדהוי מ-2012). זה הגיוני, כי בשני המקרים מדובר בעיבודים לסיפורים קצרים מאת פיליפ קיי. דיק, ומה שמעניין הוא הרעיון שעלה בראשו של התסריטאי ג'ון כהן: במקום ה"פרה-קוגניטיבים" מסרטו של ספילברג, כהן תכנן שחוזי הרציחות ב"דו"ח מיוחד" יהיו המוטציות מ"זיכרון גורלי" - זוכרים, שלושה ציצים וזה? - ובמקום למנוע מעשי רצח לפני שהם קורים בכדור ארץ עתידני תחת טום קרוז, הם היו אמורים למנוע פשיעות במאדים תחת שוורצנגר. רעיון מעניין, תודו.
4. "נולד ב-4 ביולי"
לאחר ההצלחה והאוסקרים של "פלאטון", הבמאי-תסריטאי אוליבר סטון תכנן לשוב אל גיבור הסרט כריס טיילור (צ'רלי שין) ולתאר את הקשיים שלו כיוצא מלחמת וייטנאם שמתקשה להסתגל מחדש לחיים האזרחיים, נושא שטופל לא מעט בקולנוע האמריקאי - מ"צייד הצבאים" ועד "משחק הדמים". סטון רכש את זכויות ההסרטה לאוטוביוגרפיה של רון קוביק ועמד ליצור חיבור בין הטרגדיה שלו - השירות בווייטנאם הותיר את קוביק משותק בפלג גופו התחתון ואימפוטנט - אבל בסופו של דבר החליט סטון שלהלחים את סיפורו של טיילור הפיקטיבי עם זה של קוביק האמיתי זה לא לעניין. ככה הפך "פלאטון 2" עם שין ל"נולד ב-4 ביולי" עם קרוז.
5. "קולומביאנה"
זוכרים את "קולומביאנה", שבו סלדנה מגלמת רוצחת קיק-אסית עם עבר מעורפל? אז זה היה אמור להיות סרט ההמשך ל"לאון" של לוק בסון, והרוצחת הייתה אמורה להיות נטלי פורטמן, בגרסה מבוגרת יותר של הילדה מתילדה שגילמה במקור. אלא שפורטמן לא רצתה לחזור לדמות שעשתה את הסיפתח לקריירה שלה, אז בסון שינה את הפרטים ואת השם והלך לביים את "לאון 2" (שבטח היה נראה כמו חילול קודש למעריצי המקור) בתור "קולומביאנה" (שכל כך מעט אנשים ראו שאין לנו מה לכתוב בסוגריים האלה).
6. "שמונת השנואים"
זה לא ממש מפתיע, ומצד שני זה לא ממש ידוע אפילו לעכברי סרטים: "שמונת השנואים" נכתב במקור כסרט המשך ל"ג'אנגו ללא מעצורים". נקודת המוצא של קוונטין טרנטינו הייתה "מה אם ג'אנגו, חופשי ומשוחרר, ימצא את עצמו כלוא עם כמה זרים בבקתה באמצע סופת שלג?". אלא שבמהלך הכתיבה החליט קיו.טי שכל שמונת השנואים שלו צריכים להיות אשכרה שנואים, כלומר אנשים נטולי מוסר, וזה לא הסתדר לו עם הדמות של ג'אנגו. אז העבד המשוחרר שגילם ג'יימי פוקס הפך למייג'ור וורן שגילם סמואל ל. ג'קסון. אבל אם זה מנחם אתכם, אז לפחות יש סדרת קומיקס בהוצאת "ורטיגו" שממשיכה את עלילותיו של ג'אנגו. לא, כי הסרט ההוא פשוט לא היה מספיק ארוך.
7. "מי הפליל את רוג'ר ראביט"
עד כמה שזה נשמע מוזר, "מי הפליל את רוג'ר ראביט" נולד כסרט המשך ל"צ'יינהטאון" - יצירת המופת של רומן פולנסקי בכיכוב ג'ק ניקולסון.
זה הולך ככה: התסריטאי רוברט טאון תכנן לכתוב טרילוגיה על ההיסטוריה של לוס אנג'לס, ש"צ'יינהטאון" היה חלקה הראשון. ב-1990 אכן ראינו סרט המשך - "שני הג'ייקים", שניקולסון עצמו ביים - אלא שחלק שלישי בסדרה של טאון, ששמו הזמני היה "Cloverleaf", מעולם לא הופק לאחר הכישלון של "הג'ייקים".
כל זה לא אמור להסתדר עם "רוג'ר ראביט", שיצא שנתיים לפני "שני הג'ייקים" ונחשב לעיבוד חופשי של ספר המתח "?Who Censored Roger Rabbit" מאת גארי קיי. וולף, אבל אנשים שקראו את התסריט של "Cloverleaf" נשבעים עד היום שהדמיון לעלילה של "רוג'ר ראביט" בולט כל כך שאי אפשר לטעות בעניין הזה. ואתם יודעים מה? זה סיפור כל כך טוב שהיינו חייבים לספר אותו אפילו אם הוא לא 100 אחוז אמיתי.
mako תרבות בפייסבוק