אחרי שלוש וחצי שעות נוצצות בלילה הגדול של הוליווד, זכה סרטו המוערך של בן אפלק בפרס הגדול של טקס האקדמיה ה-85. בקטגוריית הדוקו נרשמה אכזבה למועמדים הישראלים אחרי ש"מחפשים את שוגרמן" לקח את הפסלון המזוהב. דניאל דיי לואיס הצטרף לרשימה אקסקלוסיבית של זוכי 3 פרסי אוסקר ואפילו קוונטין טרנטינו זכה במעט כבוד. חיי פיי הוא הסרט המעוטר ביותר בטקס עם ארבע זכיות, אחריו "ארגו" ו-"עלובי החיים" עם שלוש כל אחד, כשהמפסיד הגדול הוא "לינקולן" שלקח הביתה רק 2 פסלונים מתוך 12 מועמדויות אפשריות.
לאורך הלילה היינו כאן בשידור חי עם כל העדכונים. הנה כל מה שקרה בזמן שישנתם.
הסרט הטוב ביותר: "ארגו"
הבמאי הטוב ביותר: אנג לי ("חיי פיי")
השחקן הטוב ביותר: דניאל דיי לואיס ("לינקולן")
השחקנית הטובה ביותר: ג'ניפר לורנס ("אופטימיות היא שם המשחק")
שחקן המשנה הטוב ביותר: כריסטוף וולץ ("ג'אנגו ללא מעצורים")
שחקנית המשנה הטובה ביותר: אן התאוויי ("עלובי החיים")
התסריט המעובד הטוב ביותר: כריס טריו ("ארגו")
התסריט המקורי הטוב ביותר: קוונטין טרנטינו ("ג'אנגו ללא מעצורים")
הצילום הטוב ביותר: קלאודיו מירנדה ("חיי פיי")
העריכה הטובה ביותר: "ארגו"
הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר: "מחפשים את שוגרמן"
סרט האנימציה הטוב ביותר: "אמיצה"
מיקס סאונד: "כוננות עם שחר" ו-"סקייפול"
עריכת סאונד: "עלובי החיים"
אפקטים: "חיי פיי"
הפסקול הטוב ביותר: "חיי פיי"
השיר הטוב ביותר: "סקייפול"
שיער ואיפור: "עלובי החיים"
תלבושות: "אנה קארנינה"
עיצוב הפקה: "לינקולן"
הסרט הקצר: "עוצר"
סרט האנימציה הקצר: "פייפרמן"
סרט התעודה הקצר: "חף מפשע"
בזמן שהוליווד עסוקה בהתפעלות מהשמלות של הכוכבות על השטיח האדום, כדאי להזכיר ששידור הטקס מגיע אל העולם כולו בדיליי של מספר שניות (זכר לתאונת ג'נט ג'קסון הידועה לשמצה בסופרבול), לא מעט בגלל החשש שסת מקפרלן עלול לעבור את הגבול בבדיחה עוקצנית במיוחד. מקפרלן עצמו אמנם הבטיח להישאר על הגבול שבין ממלכתי למבדר, אבל לא חכם לקחת צ'אנסים על מי שאחראי לסדרות חסרות מעצורים כמו "איש משפחה".
לפי התכנית הרשמית, רבע השעה הראשונה בטקס תוקדש למונולוג המסורתי של המנחה, שעשוי לכלול גם (האימה) קטעי ריקוד ושירה. ההפתעה הגדולה מגיעה דווקא בסדר הפרסים, ששונה כדי לייצר עניין בטקס כבר מתחילתו. הפרס הראשון שיוענק הוא ככל הנראה הקשה ביותר לחיזוי השנה: שחקן המשנה. כריסטוף וולץ, טומי לי ג'ונס או רוברט דה נירו? אחד מהם יהיה הנואם הנרגש הראשון.
וויליאם שאטנר מתערב בטקס מעל המסך ופונה אל מקפרלן קצת אחרי תחילת המונולוג: "הגעתי לכאן במסע בזמן כדי לעצור אותך מלהרוס את האוסקר. כמה חבל שטינה (פיי) ואיימי (פוהלר) לא כאן". אחר כך מוצגים הקטעים שהפכו, לכאורה, את מקפרלן למנחה נורא. הראשון הוא שיר שסוקר את כל הכוכבות שחשפו את הציצים בקולנוע. מקפרלן מנסה "לתקן את המעוות" עם שיר קלאסי והצגה של הרגעים הדרמטיים מתוך הסרט "הטיסה" באמצעות תיאטרון גרביים.
דניאל רדקליף וג'וזף גורדון לוויט מצטרפים למקפרלן בעוד נאמבר מוזיקלי / ריקוד גייזושי משהו, אבל שאטנר עדיין לא מרוצה. בקטע הבא נראה מקפרלן כשהוא מטריד את סאלי פילד מאחורי הקלעים (מצחיק בערך כמו מצבה). מקפרלן מנסה שוב לשיר (יאפ, בפעם הרביעית בתוך עשר דקות) עם עשרות רקדנים מאחוריו, כשמיד אחריהם מסתבר שהוא נבחר למנחה הטוב ביותר של כל הזמנים (כן...זה לא יקרה). איך נגדיר את זה בעדינות? ראינו מצעדי נמלים שריגשו אותנו יותר.
אוקטביה ספנסר עולה לבמה כדי להציג את פרס שחקן המשנה. המועמדים הם: אלן ארקין ("ארגו"), פיליפ סימור הופמן ("המאסטר), טומי לי ג'ונס ("לינקולן"), כריסטוף וולץ ("ג'אנגו ללא מעצורים") ורוברט דה נירו ("אופטימיות היא שם המשחק"). והזוכה הוא כריסטוף וולץ. מפתיע מאד בהתחשב בעובדה שוולץ זכה בפעם האחרונה רק לפני שלוש שנים. וולץ מודה לד"ר קינג שולץ (הדמות שלו בסרט) והיוצר שלה, קוונטין טרנטינו. הוא מודה לצוות השחקנים שלצידו, "השתתפנו במסע של גיבורים".
אגב, אם מנסים להסיק מסקנות כבר בשלב מוקדם כזה בערב, אפשר לומר שהמצב של "לינקולן" נראה כבר עכשיו בעייתי למדי. טומי לי ג'ונס היה אחד מהמועמדים החזקים ביותר של הסרט, וההפסד שלו עשוי לחזק את התחושה שהמניות של הסרט נחלשו בחודשיים האחרונים.
פול ראד ומליסה מקארת'י עולים לבמה כדי להציג את פרס סרטי האנימציה הקצר. הם מנסים לעשות משהו שנראה כמו חיקוי של המועמדים בקטגוריה, מה שסוחט בעיקר צחוקים מעטים של מבוכה מהצופים. והזוכה הוא "פייפרמן", הסרט הקצר והנפלא של ג'ון קארס מ"דיסני", ששודר בקולנוע לפני "ראלף ההורס". תוכלו לראות אותו כאן. השניים מציגים מיד לאחר מכן גם את הפרס לסרט האנימציה, והזוכה הוא "אמיצה" של פיקסאר. עוד מנצח מפתיע, לאחר ש"ראלף ההורס" נחשב למועמד מוביל לאורך השבועות האחרונים.
ריס ווית'רספון עולה כדי להציג לראשונה קטעים מהסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. בקליפ מופיעים קטעים מ"עלובי החיים" על רקע אחד מהשירים המוכרים של המחזה, כשלאחריו קליפ מ"חיי פיי" על רקע המונולוג הסוגר והמרגש של פיי הבוגר מתוך הסרט. אחרון חביב הוא קליפ מתוך "חיות הדרום הפראי", שגם הוא מתנגן על רקע מונולוג של הכוכבת הראשית, האשפאפי (קוובנזנה וואליס בת ה-9). מקפרלן טורח לציין את השיא של וואליס בכך שבעוד 16 שנים היא תהיה מבוגרת מדי בשביל לצאת עם ג'ורג' קלוני. אאוץ'.
צוות השחקנים של "הנוקמים", הסרט הרווחי ביותר של השנה, עולים לבמה כדי להציג את פרס הצילום הטוב ביותר, כשהם מחליפים ביניהם עקיצות כמו הדמויות בסרט. והזוכה הוא קלאודיו מירנדה עבור "חיי פיי". פרס שני לסרט המוערך של אנג לי, שאולי גם כן מסמן משהו על העומד לבוא. המפסיד, גם הפעם, הוא רוג'ר דיקינס האגדי (שצילם את "סקייפול"). לא יאמן, אבל זו הפעם העשירית ברציפות שהוא יוצא מהטקס הזה בידיים ריקות. החמישייה ממשיכה גם כדי להציג את פרס האפקטים הטובים ביותר (קטגוריה בה גם הסרט שלהם מועמד). ובכן, הפתעה, זהו שוב "חיי פיי".
צ'אנינג טייטום וג'ניפר אניסטון מציגים את המועמדים לפרס עיצוב תלבושות הטוב ביותר. המועמדים הם: "עלובי החיים, "אנה קארנינה", "לינקולן", "מראה-מראה" ו"שלגייה והצייד". "אנה קארנינה" הוא הזוכה. טייטום ואניסטון נשארים גם כדי להציג את פרס עיצוב השיער והאיפור, שהולך, כצפוי, לצוות של "עלובי החיים".
הפסקה במבול הפרסים כדי לעשות כבוד ל-50 שנות בונד. האלי ברי, נערת בונד בעצמה, עולה לבמה כדי להציג קליפ מיוחד, שמסכם יובל שנים בשירות הוד מלכותה. קארי וושינגטון וג'יימי פוקס, הלא הם ברומהילדה וג'אנגו, עולים בסיומו יחד לבמה כדי להציג את המועמדים בקטגוריית הסרט הקצר. הזוכה הוא "עוצר" (Curfiew) של שון כריסטיאנסן. מיד לאחר מכן מגיעים גם פרס הסרט הדוקומנטרי הקצר ביותר, שהולך ל"חף מפשע" (Inocente).
ליאם ניסן עולה בדרמטיות אופיינית כדי להציג ארבעה מועמדים נוספים לפרס הסרט הטוב ביותר. הפייבוריט הגדול של הלילה, "ארגו" של בן אפלק, מוצג בקליפ עמוס ציטוטים. "לינקולן", כצפוי, רץ על רקע נאום חוצב להבות של דניאל דיי לואיס, בתור הנשיא שביטל את העבדות."כוננות עם שחר", הסרט שהפוליטיקה הצליחה למחוק כמעט לחלוטין מהסיכויים לזכות במשהו הערב, מזכיר על רקע מוזיקה דרמטית כמה עוצמתי וחזק יכול להיות סרט מלחמה לא מתפשר.
מקפרלן ממשיך להיות עצוב במיוחד עם בדיחות כמו: "האיש היחיד שהצליח להיכנס באמת לראש של לינקולן הוא ג'ון ווילקס בות' (האיש שרצח אותו). יש לי גם כמה בדיחות על נפוליאון, אתם תאהבו אתם", הוא ממשיך. בן אפלק עולה לבמה כדי להציג את הפרס המעניין ביותר עבורנו הלילה: הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות" נכנסים לרשימה הארוכה של מועמדים ישראלים שחזרו הביתה בידיים ריקות. הפייבוריט הגדול "מחפשים את שוגרמן" זוכה בפרס. אם עד כה לא עשיתם זאת, עכשיו יש לכם הזדמנות מצוינת לתפוס אותו ביום שלישי הקרוב בערוץ "יס דוקו" ב-22:00.
פרס הסרט הזר (שאם לא ילך ל"אהבה" יצית מלחמת עולם שלישית) מוצג על ידי ג'סיקה צ'סטיין וג'ניפר גארנר. האירופאים יכולים להמשיך להתעסק במשבר הכלכלי, "אהבה" של הנקה אכן זוכה בפסלון המוזהב. הנקה מודה לצוות השחקנים, המפיקים ומשפחתו במונוטוניות קרירה של מי שקיבל זה עתה משלוח מנות לא משביע רצון במיוחד. נו מילא, יש אנשים שרגשות הם לא הצד החזק שלהם.
ג'ון טרבולטה, מי שרקד בטייטס הרבה לפני שזה נהיה מיינסטרים, מגיע כדי להציג מחווה מיוחדת למיוזקלס של הוליווד. מה? חשבתם שתעברו עשר דקות בלי שיר? אתם ממש חמודים. קת'רין זיטה ג'ונס עולה לבמה בשמלה חושפנית במיוחד, ובליווי להקת רקדנים, כדי לשחזר את הנאמבר "All That Jazz" מ"שיקגו", שזכה באוסקר ב-2002. אחרי שזיטה ג'ונס מפנה את מקומה מגיע שיר מתוך "נערות החלומות". אבל כל אלה הם בסך הכל תפאורה לקאסט של "עלובי החיים", שעולה לבמה כדי להזכיר לנו איך זה לשיר בלייב (רמז: זה מעיק).
אגב, אם גם אתם ממש מתבאסים מההנחייה של מקפרלן הערב ("אתם עשיתם סרטים נפלאים, אני עשיתי את 'טד'. אתם מקבלים פרסים, על הסרט שלי משתינים בכניסה לחנות הירקות"), תוכלו לשעשע את עצמכם במעקב אחרי הציוצים של סטיב מרטין בטוויטר. החוויה המתקנת הכי טובה שאפשר לבקש.
אפרופו "טד", הדובון הכי מניאק בהיסטוריה של הקולנוע עולה על כיסא שמוצב על הבמה לדיאלוג עם חברו לסרט, מארק וולברג. נדלג על הבדיחות העבשות ונוביל אתכם ישירות לזוכה בפרס מיקס סאונד: "עלובי החיים". גם כאן בחירה שמיישרת קו עם סוכנויות ההימורים. עוד בדיחת קרש לאוסף (טד מצהיר שהוא יהודי...כי כולם יהודים פה וזה נורא מצחיק, וזאת גם בדיחה שלא שמענו אף פעם...נוט) ועוברים לעריכת הסאונד, שם, באופן כמעט חסר תקדים בתולדות הטקס יש לנו שוויון. הפרס הולך במקביל ל"כוננות עם שחר" ול"סקייפול". ההבדל בין הקטגוריות? הראשונה עוסקת בטיפול בסאונד על הסט (בום, הקלטה) והשני בטיפול במתרחש בעבודת הפוסט של הסרט.
כריסטופר פלאמר, זוכה האוסקר על "Beginners", עולה לבמה כדי להציג את פרס שחקנית המשנה. המועמדות הן: איימי אדאמס ("המאסטר"), סאלי פילד ("לינקולן"), אן הת'אוויי, הפייבוריטית המוחלטת ("עלובי החיים"), הלן האנט ("מפגשים") וג'קי וויבר ("אופטימיות היא שם המשחק"). והזוכה היא, הפתעות חפשו בקטגוריות אחרות, אן הת'אוויי. "זה התגשם", אמרה כשעלתה לבמה, "תודה רבה לאקדמיה שכיבדה אותי במועמדות לצד שחקניות כאלה. יש כל כך הרבה אנשים שאני צריכה להודות להם על המסירות שלהם. יו ג'קמן, הצוות כולו מהבמאי ועד הצוות הטכני. אני רוצה להודות לחברים, למשפחה שלי, לבעלי, הרגע הטוב ביותר בחיי היה זה שנכנסת אליהם. אני מקווה שבעתיד הלא רחוק הגורל האכזר של פאנטין (דמותה בסרט) יימצא רק בסרטים ולא בחיים עצמם".
סנדרה בולוק מציגה את פרס העריכה הטובה ביותר, שגם הוא עמד השנה בסימן המאבק בין "ארגו" ל"לינקולן", והזוכה הוא "ארגו". עוד מסמר קטן בארון של לינקולן הלילה. אהובת הקהל והתקשורת, ג'ניפר לורנס (שמועמדת בפעם השנייה לפרס השחקנית הלילה), מציגה את אדל, שמבצעת על הבמה את "סקייפול".
ניקול קידמן מציגה את שלושת המועמדים האחרונים לפרס הסרט הטוב ביותר: "אופטימיות היא שם המשחק" (מוצג על רקע מיטב הטאף לאב בין קופר ללורנס), "ג'אנגו ללא מעצורים" (על רקע וויס אובר של הזוכה הטרי, כריסטוף וולץ) ו"אהבה" (על רקע מוזיקה דכאונית במיוחד).
קריסטן סטויארט ודניאל רדקליף הנודניק מציגים את הפרס הראשון שנופל בחיקו של "לינקולן", עיצוב ההפקה. סטיוארט עצמה, שהגיעה לטקס מדדה על קביים, נראתה סובלת במיוחד על הבמה והתקשתה לבטא את השורות שלה. הבאה בתור היא סלמה הייק, ששוברת שיניים במבטא בלתי אפשרי, כשהיא מציגה ארבעה זוכים בפרסים מיוחדים מטעם האקדמיה.
תחזיקו מעמד, לפי התכנית הרשמית אנחנו עומדים בפני חצי שעה של שירים, הופעות וגם קליפ "לזכרם" המסורתי של האוסקר, לפני שנגיע לקטגוריות השוות באמת.
ג'ורג' קלוני עולה להציג את סרטון המרגש של אנשי הקולנוע שהלכו לעולמם השנה: "אנחנו מודים להם על הזכרונות". בין הבולטים שבהם: ג'ק קלוגמן ("12 המושבעים"), הבמאי טוני סקוט ("אהבה בשחקים") והתסריטאית נורה אפרון ("נדודי שינה בסיאטל"). ברברה סטרייסנד חתמה את הסרטון בשיר זיכרון מיוחד.
"אנחנו רוצים לעשות עוד מחווה קטנה לצוות של "שיקגו", כי הטקס הזה עדיין לא גיי מספיק", עוקץ מקפרלן באחת הבדיחות המשעשעות היחידות שלו הערב. רנה זלווגר, קווין לטיפה, ריצ'ארד גיר וקת'רין זיטה ג'ונס עולים להעניק את פרס הפסקול הטוב ביותר, שהולך למייקל דנה, המלחין של "חיי פיי". מיד לאחר מכן מגיע תורו של השיר הטוב ביותר, שהולך לליהיא גרינר על הביצוע בקדם אירוויזיון. סתם נו, אדל (שמייבבת במבטא בריטי) חוזרה לבמה כדי לקבל את הפרס עבור "סקייפול".
דסטין הופמן ושרליז ת'רון עולים חבוקים לבמה כדי להציג שתיים מהקטגוריות הצמודות יותר בטקס השנה: הראשונה היא תסריט מעובד. המועמדים הם: "ארגו" (כריס טריו), "חיות הדרום הפראי (לוסי אלבר ובן זייטלין), "חיי פיי" דייויד מגי, "לינקולן" (טוני קושנר), "אופטימיות היא שם המשחק (דייויד. או ראסל). כריס טריו מביא גם את הפרס הזה ל"ארגו". מישהו עדיין חושב שזה עומד להיות הלילה של לינקולן? עברנו לתסריט המקורי, שהולך בפעם השנייה בלבד לקוונטין טרנטינו (הראשונה הייתה על "ספרות זולה" ב-1994). "אני חושב שאם אנשים יסתכלו על הסרטים שלי בעוד 30 שנה ויעריכו אותם, זה יהיה בגלל האנשים שגילמו את הדמויות שכתבתי, והפעם פגעתי בול בכל אחד מהם".
עוד רגע דרמטי בטקס עומד להתרחש ממש כרגע עם פרס הבמאי הטוב ביותר. האם האקדמיה תעשה את הכבוד לספילברג? או ש"לינקולן" יוכתר כאחד הסרטים עם הכי הרבה מועמדויות והכי מעט זכיות בהיסטוריה. ג'יין פונדה ומייקל דאגלס עולים כדי לענות על השאלה הזאת בדיוק. בהיעדרו המדובר של אפלק, המועמדים האחרים הם: אנג לי ("חיי פיי"), דייויד או. ראסל ("אופטימיות היא שם המשחק"), מיכאל הנקה ("אהבה") ובן זייטלין ("חיות הדרום הפראי"). והתשובה היא שהחלק הפותח בפסקה הזאת נכון. אנג לי הוא הבמאי הטוב ביותר של 2012. סטיבי נשאר בלי כלום. "אני רוצה להודות ל-3,000 האנשים שעבדו איתי על הסרט הזה והאמינו בו. סוראז' (שמגלם את הדמות הראשית), היית מדהים, כולכם פסלונים מוזהבים בליבי. אני רוצה להודות לכל מי שעזר לנו לצלם בטייוואן, משפחתי שם ואשתי ב-30 השנים האחרונות. תודה לילדים שלי על תמיכתם והסוכנת שלי...אני חייב לעשות את זה. תודה לאקדמיה".
ז'אן דוז'רדאן, זוכה פרס השחקן בשנה שעברה, עולה לבמה כדי להציג את הפרס לשחקנית הטובה ביותר, קטגוריה עמוסה בהופעות מצוינת השנה: ג'סיקה צ'סטיין ("כוננות עם שחר"), ג'ניפר לורנס ("אופטימיות היא שם המשחק"), קוובנזנה וואליס ("חיות הדרום הפראי"), עמנואל ריבה ("אהבה") ונטלי ווטס ("הבלתי אפשרי"). ג'ניפר לורנס הנרגשת מועדת על המדרגות בדרך לבמה, כששמה נקרא. "אתם מריעים כי נפלתי וזה מביך. כל המועמדות אתן נפלאות. תודה לג'קי, לבראדלי, לרוברט, מזל טוב עמנואל (שחוגגת הלילה את יום הולדתה ה-86). תודה רבה לכולכם".
"המנחה הבאה לא זקוקה לשום הצגה מוקדמת", אומר מקפרלן לפני שמריל סטריפ עולה על הבמה להציג את פרס השחקן הטוב ביותר. אנחנו לא ממש בטוחים אם זאת העייפות או שהיא באמת תיקנה את התחתונים שלה בשידור חי מול מיליארדי צופים, אבל נעזוב את זה כרגע. הרגע שבו דניאל דיי לואיס מצטרף לחבורה אקסקלוסיבית במיוחד של זוכי שלושה פרסי אוסקר, אחרי הזכיות הקודמות שלו על "כף רגלי השמאלית" ו"זה ייגמר בדם". "אני באמת לא יודע איך כל זה קרה. אני יודע שהשגתי הרבה יותר ממה שציפיתי בחיי ומודה לאקדמיה על הכבוד העצום הזה. זה מוזר כי לפני שלוש שנים, אז החלטתי להצטרף לסרט, הייתי בכלל אמור לגלם את מרגרט תאצ'ר (תפקיד עליו זכתה סטריפ), אבל מריל הייתה הבחירה הראשונה. חבריי המועמדים, אני כל כך גאה להיות ביניכם. בחודשים האחרונים אשתי רבקה חיה לצד אדם מוזר מאד, אבל היא החלק המבין במשפחה ועמדה בזה. אני מודה לשלושה אנשים: טוני קושנר, סטיבן ספילברג והאיש המסתורי והאגדי, אברהם לינקולן. וגם לאמא שלי, תודה רבה".
ג'ק ניקולסון עולה על הבמה כדי לחתום שלוש וחצי שעות ברגע השיא של הטקס, רק כדי לטעון שהוא לא ראוי להציג את הסרטים, ועובר במפתיע לבית הלבן, שם ממתינה לא אחרת מהגברת הראשונה, מישל אובמה: "הסרטים האלה הזכירו לנו שאפשר לעבור כל מכשול אם נאמין עמוק מספיק. לא משנה מהיכן באנו, במה אנחנו מאמינים ואת מי אנחנו אוהבים. בזכותם הילדים שלנו יכולים לחלום קצת רחוק יותר, קצת גדול יותר. אני רוצה להודות לכולם". המיקרופון חוזר לג'ק שמציג שוב את רשימת המועמדים. מישל מכריזה על "ארגו" ושולחת לבמה את בן אפלק הנרגש.
"אני רוצה להודות לספילברג ושמונת הסרטים הגדולים האחרים ברשימה הזאת. אני רוצה להודות לטוני מנדז והאחים שלי, אני רוצה להודות לקנדה, לחברים שלנו באירן, לאשתי (שבדר"כ לא מתקשרת אצלי עם אירן), ואני רוצה להגיד שלפני כמה שנים לא ידעתי מה לעשות. הייתי ילד, אף פעם לא חשבתי שאחזור לכאן. בגלל כל כך הרבה אנשים שיושבים כאן היום, שהושיטו לי יד כשלא היה להם שום דבר להרוויח מזה. אני רוצה להודות להם שלימדו אותי שאין צורך לשמור טינה, ושאם אתה נופל בחיים הדבר היחיד שחשוב הוא לקום חזרה".
זהו, עד כאן להפעם. מקווים שנהניתם לפחות כמונו, או שלפחות תחשבו על סת מקפרלן בכל פעם שתרגישו ממש רע עם עצמכם.