עליזה הרץ זומר היא פסנתרנית, מורה, אישה ואמא ששרדה את השואה. היום, כשהיא בת 110, זוכה זומר לתהילה מחודשת לאחר שסרט דוקומנטרי קצר על חייה "The Lady in Number 6: Music Save My Life", זכה במועמדות לאוסקר בקטגורית הסרט הדוקמנטרי הקצר.
הרץ נולדה בנובמבר 1903 למשפחה יהודית מהמעמד הגבוה בפראג, והחלה עוד בצעירותה להתעניין בספרות ובמוזיקה קלאסית. מבית ילדותה היא זוכרת את "דוד פרנץ", הלוא הוא קפקא, שהיה נוהג לבקר בבית המשפחה. אורח קבוע נוסף היה המלחין גוסטב מאהלר.
90 אחוז מיושבי הגטו נרצחו במהלך המלחמה, אך רפי ועליזה הצליחו לשרוד וחזרו לפראג. ב-1949 עלו השניים לישראל. הרץ לימדה באקדמיה למוזיקה בירושלים והמשיכה להופיע כפסנתרנית. רפי הפך בעצמו לצ'לניסט.
הרץ מספרת שהיא נהנתה מהחיים בישראל אבל בנה היה מעוניין לעבור ללונדון ובשנת 1996 עברה איתו. כמה שנים אחרי נפטר רפי בגיל 65, ועליזה המשיכה להתגורר בדירה מספר 6 בצפון לונדון.
צילומי הסרט הדוקומנטרי נמשכו כשנתיים, כאשר בריאותה של עליזה הידרדרה במהלך הזמן והיא כבר לא מתראיינת. בראיונות שהספיקה להעניק עד אז סיפרה הרץ "אני יודעת שיש רע בעולם, אבל אני מחפשת את הטוב. מוזיקה היא החיים, מוזיקה היא האלוהים שלי". הסוד שלה לחיים ארוכים, הוא הומור ואופטימיות: "איפה שאני לא מסתכלת, אני רואה יופי. גם אחרי מאה שנה עם הפסנתר, אני עדיין מחפשת שלמות. למרות שאני זקנה אני משתמשת במוח שלי בקביעות. המוח הוא התרופה הכי טובה לגוף". גם היום היא מנגנת ארבע שעות בפסנתר מדי יום, להנאתה ולהנאת שכניה.
