השטיח האדום אמנם נראה כמו המקום הכי נוצץ ונכון על הפלנטה בתקופת האוסקרים. אבל עבור האנשים שמסקרים את התחום כבר שנים, מייליה קבוע שנפגש כאן על בסיס שנתי, חייבים להודות שמדובר בשגרה די מייגעת. אלה ימים אינטנסיביים מאד, עמוסי אירועים בכל פינה בעיר: ממסיבות עיתונאים, דרך ראיונות מיוחדים ועד למסיבות הגדולות של הלילה, שם מתחככים אלה באלה כוכבים, עיתונאים ומעריצים מן השורה. הדבר הזוהר היחיד באמת היא המיטה שמחכה בסוף יום מפרך שכזה.
גם מהבחינה של העבודה העיתונאית עצמה, מדובר בטקס הנוקשה ביותר בעולם. אצל האמריקאים אין משחקים בעניין ההקפדה על איסורים ומגבלות. כל סטייה מהתלם עלולה להביא לעימות עם כמה מהאנשים היותר חזקים בעיר. השנה, לדוגמא, החליטו לשים דגש על מניעת צילומי האקרדיטציות של העיתונאים, אלה שמעלים לאינסטגרם כדי להשוויץ בפני החבר'ה שהייתם שם כשזה קרה. בטקס עצמו מתבקשים העיתונאים לאפסן את הטלפונים הניידים שלהם בכניסה, בשל החשש שיצלמו תמונות במצלמות הסלולאריות שלהם, ויגנבו את הספוט לצלמים הרשמיים.
בניגוד לפסטיבלים אחרים כמו קאן או ברלין, כאן מתרכזת ההתרגשות בלילה גדול אחד. זה הופך את הכל לעוצמתי ומרגש יותר מכל אירוע גדול אחר בעולם הקולנוע. אגב, בזמן שהשחקנים זוכים ברגעי התהילה שלהם, מתנהל מאחורי הקלעים שוק עמוס של ביזנס. שחקנים במגמת עלייה מגיעים מצוידים בסוכנים, שמחוזרים על ידי מיטב המממנים והיוצרים. שיחות סגורות, מפגשי עבודה, סגירת הפקות וחוזים, הרבה מאד התרחשויות חשובות שנמצאות מחוץ לאור הזרקורים.
מתחלקים בשלל
ככל שהשעות נוקפות לקראת תחילת הטקס מתחזקת התחושה שמדובר ב"שנת החלוקה". בתחילה דיברו על "לינקולן" כסרט הנכון לאוסקר, על המשחק של דיי לואיס ועל הבימוי של שפילברג, אבל אז הגיעו המועמדויות לאוסקר ואיתם התחושה שנעשה עוול גדול לבן אפלק. אחרי שנים רבות שבהם נחשב לשחקן בינוני וכוכב רכילות, אפלק של היום הוא במאי מוערך, ותחושת ה"מגיע לו" הפכה את התמונה.
אם לא תהיה הפתעה מרעישה במיוחד "ארגו" יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר. בקטגוריית הבמאי מסתמן בימים האחרונים סחף גדול לכיוונו של אנג לי (במאי "חיי פיי), דניאל דיי לואיס הוא הצלע היציבה היחידה במועמדויות של "לינקולן" כרגע, בזמן שבקטגוריית השחקנית נראה שעמנואל ריבה עומדת להיות הזוכה הגדולה. אתרי ההימורים מרמזים על מגמה של מעט פרסים להרבה זוכים, מה שמחזק את התחושה שבהוליווד מתקשים השנה מאד להחליט מה הם אהבו יותר.
בקטגוריה שמעניינת אותנו יותר מכל השנה הזו, סרטי התעודה, מוביל "מחפשים את שוגרמן" את ההימורים בגדול. אם מחפשים בכל זאת סיבות לאופטימיות, אפשר להיתלות בעובדה שבשנתיים האחרונות הזוכים בקטגוריה הזו היו סרטים בעלי אופי פוליטי. העיכוב של עימאד בורנאט בשדה התעופה, למשל, עושה כאן הרבה מאד באזז ביממה האחרונה. זה אמנם כבר לא ישפיע על ההכרעה (ההצבעות כבר נסגרו), אבל מעיד קצת על העניין כאן. חשוב להדגיש, למרות המעורבות הרגשית שלנו השנה, מדובר בקטגוריה אפורה למדי שמאז מייקל מור לא באמת מעוררת עניין מיוחד.
העולם שייך למבוגרות?
הרבה מאד כוכבים יעמדו מחר באור הזרקורים ויקבלו חשיפה יוצאת דופן אפילו לכוכבי קולנוע, אבל מעל כולם נראה שהסיפורים המיוחדים נמצאים אצל שתי מתמודדות בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר. הראשונה היא קוובנזנה וואליס בת ה-9, שאם תיקרא לבמה תהפוך לזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה של הטקס. השנייה היא עמנואל ריבה, בת ה-86, שבמקרה של זכייה שלה מדובר יהיה בזוכה המבוגרת מכולם.
עוד אדם שיעמוד במרכז תשומת הלב הוא המנחה, סת' מקפרלן. הימור מעניין מאד של האקדמיה, על קומיקאי מאד לא שגרתי עם נטייה לרדת לפעמים נמוך מאד בהומור שלו. בשנים האחרונות הצליח הטקס לעצור את נטישת הצופים, כשגם הפרסומות השנה נמכרו במחירים מרשימים במיוחד. בכלל, זו הייתה שנה מאד מוצלחת כלכלית לקולנוע. רוב הסרטים המעומדים לפרס הגדול עברו את מאה מיליון הדולר בהכנסות. מקפרלן יהיה האיש שיצטרך לדאוג לכך שהיא גם תסתיים עם חיוך גדול.