רואים רחוק: הסרטים שכדאי לתפוס בפסטיבל דוקאביב

3 ביוגרפיות לא מוצלחות ששווה לראות

האם אתם מצפים מדוקו ביוגרפי להציג פיצוח שלם ומשכנע של דמות, לגרום לכם להבין את מה שהאמריקאים קוראים "מה גורם לו לתקתק"? כי אם כן, אז ייאמר מיד – הביו-דוקואים על ג'ניס ג'ופלין, מרלון ברנדו וסטיב ג'ובס נכשלים לחלוטין במשימה הזאת. הפיצוחים שהם מציעים, אם בכלל, הולכים למקום הכי צפויים – טראומות ילדות, משקעים פסיכולוגיים. ועדיין, שלושתם שווים צפייה. אפילו מהפנטים כל אחד בדרכו.         

"ג'ניס: ילדה קטנה ועצובה" של איימי ברג (ישודר בקרוב ב-yes דוקו) די מסכם את עצמו כבר בכותרת. ג'ופלין הייתה ילדה ונערה דחויה – אנחנו למדים שהיא אפילו לא הוזמנה לנשף הסיום של התיכון, תו התקן של הנערות הדחויות האמריקאיות – וברג מציגה את סיפור העלייה המטאורית שלה כתמונת מראה לחוויות הילדות שלה. זה מעט פשטני, אבל היצירה כמכלול מזכירה את "איימי" על איימי ויינהאוס: בשני המקרים, הנוכחות של הזמרת חזקה כל כך שזה לא באמת מפריע שהסרט קטן מסכום חלקיו.

"הקשב לי, מרלון" (גם הוא ישודר בקרוב ב-yes דוקו) הוא ניסיון להיכנס לראש של מרלון ברנדו באופן כמעט מילולי: השחקן הותיר אחריו מאות שעות של הקלטות אישיות שמעולם לא נחשפו בעבר, והבמאי סטֶבָן ריילי משתמש בהן כדי לערוך לנו היכרות אינטימית עם אחת הדמויות היותר אניגמטיות בהיסטוריה של הוליווד. הסרט משתמש גם בקטעי ארכיון סטנדרטיים, אבל אין ספק שהרגעים הזכירים ביותר שלו הם המונולוגים של ברנדו כפי שמדבררת אותם דמותו הדיגיטלית – מזכרת שברנדו הספיק להשאיר לעולם לפני מותו.

גם "הקשב לי" נופל פה ושם למלכודת של פסיכולוגיית ילדים בגרוש, אבל היתרון הכי גדול שלו והחיסרון הכי גדול שלו טמונים באותו מקום: וואו, כמה שהברנדו הזה היה מטורלל. ככל שהדקות נוקפות מתברר שהמונולוגים שלו כקולונל קורץ ב"אפוקליפסה עכשיו" היו הדבר הכי קרוב לברנדו עצמו שראינו בסרט, וככל שקשה לעקוב אחרי ההיגיון המשונה שלו, ככה אי אפשר להפסיק לנסות.

ב"סטיב ג'ובס: האיש במכונה" מנסה הבמאי זוכה האוסקר אלכס גיבני ("מונית לצד האפל", "סיינטולוגיה וכלא האמונה") לחדש לנו משהו לגבי אדם שכבר זכה לשתי ביוגרפיות הוליוודיות. קשה לומר שהוא מצליח, אבל זה שוב אפקט איימי וויינהאוס: דמות כל כך מסקרנת שהיא פשוט, נו, מסקרנת. בעיקר כשאתה רואה אנשים שג'ובס הרס את חייהם, פשוטו כמשמעו, מתאבלים עליו ומספרים שהוא היה חרא של בנאדם ממש באותה נשימה.

בסופו של דבר, "סטיב ג'ובס" שביים דני בויל לפי תסריט של ארון סורקין היה ונשאר הסרט הכי שלם על האורקל מחברת אפל. וזה שהפרשנות ההוליוודית טובה יותר מגירסת המציאות, זה רק כי ארון סורקין הוא תסריטאי טוב יותר מאחד אלוהינו.

London Road

"London Road" של רופוס נוריס הוא רעיון כל כך טוב שמגיעים לו פרסים על הקונספט לבדו: ראשית, זה דוקו-מחזמר. שנית, המחזמר המדובר הוא עיבוד מוזיקלי לאוסף עדויות של תושבי איפסוויץ' לאחר שחמש זונות נרצחו בעיר המנומנמת שלהם. נדגיש, עיבוד מוזיקלי ולא טקסטואלי: העדויות מובאות כמו שהן, לרבות "אהמ" מזדמן ו"אררר" תועה; הדבר היחיד שעשו להן זה להלחין אותן ואז לשיר אותן.      

92 דקות נמשך "London Road", ואת האמת צריך להגיד – הגימיק הסגנוני שלו מאבד גובה ככל שהן נוקפות. הסרט נותר ראוי לצפייה לכל אורכו, והצביעות החברתית שהוא חושף ממשיכה לרתק-לעצבן עד לכותרות הסיום, אלא שהטריק של הפיכת משפט שמישהו אמר לפזמון של נאמבר מוזיקלי ממצה את עצמו אחרי חמישה-שישה רגעי "וואו".

מצד שני, רק בשביל הופעת האורח של טום הארדי כנהג מונית מזמר שווה להגיע לדוקאביב. ומצד שלישי, דוקוזמר! על רוצח סדרתי! נוריס מצא כאן דרך כל כך חכמה לטפל בנושא כל כך טעון שלהתחשבן איתו על 20-30 דקות מסך מתות זה קטנוניות. 

החיים, סרט מצויר

לפני כשנתיים פורסמה בני יורק טיימס כתבה מאת רון סאסקינד, עיתונאי זוכה פרס פוליצר ואב לילד אוטיסט בשם אוון. סאסקינד חשף בה את התהליך שהחזיר את אוון מהמצב הסף-קטנוני שהגיע אליו בגיל שלוש – תהליך שבו למד בנו להתמודד מחדש עם העולם דרך צפייה בסרטים המצוירים של אולפני דיסני.

הכתבה פורסמה לפני צאתו לאור של ספר מאת סאסקינד בשם "Life, Animated", תורגמה לשפות רבות – כולל עברית – והייתה הטקסט-שכל-הורה-חייב-לקרוא לשנת 2014. הסרט "החיים, סרט מצויר" של רוג'ר רוס וויליאמס הוא גירסה קולנועית של הספר, ומטבע הדברים הוא מגיע רחוק יותר בביוגרפיה של אוון.

לכתבה של סאסקינד היה סוף טוב, או כמעט טוב, על ילד שהוצל ממש בנס מגורל של בידוד מוחלט. "החיים, סרט מצויר" מלמד אותנו שזה לא כל כך פשוט: אוון, עכשיו בן 23, נאבק בקשיים חברתיים וקוגניטיביים בשעה שהגיל מתחיל לדבר אצל הוריו. וגם אצל אחיו, שתוהה איך לספר על סקס לבחור שמבין את העולם רק דרך סרטים מצוירים – "במה אני אשתמש, פורנו דיסני?" – בסצנה מצחיקה ומכמירה ופשוט נהדרת.

"החיים, סרט מצויר" הוא בדיוק הסרט הנוגע ללב וקורע הלב שאתם חושבים שהוא, ויש לו גם ערך מוסף מיוחד לחובבי קולנוע. במהדורה הקודמת של דוקאביב הוקרן "מאורת הזאבים" האדיר, על בני משפחה שנכלאו במשך שנים בדירתם ושמרו על שפיות (טוב, יחסית) בהמחזת קטעי הסרטים האהובים עליהם. אם זה היה שיעור מאלף בכוח של הקולנוע, מה כבר אפשר לומר על הורים שקיבלו מחדש את הילד שלהם פשוט מפני שהוא צפה בסרטים מצוירים.

הפחד מ-13

אגף הנידונים למוות הוא נושא מרתק, והאסיר ניק יאריס הוא חתיכת מושא מרתק. הבמאי דייויד סינגטון הבין את זה והלך עם זה: "הפחד מ-13" נמשך 95 דקות (ישודר בקרוב ב-yes דוקו), וברובן המוחלט אנחנו שומעים את סיפורו של יאריס ללא כל תיווך. האיש פשוט מדבר למצלמה בסגנון המאוד מובחן שלו, וזה עובד טוב יותר מכל טכניקה אחרת שסינגטון היה עשוי לבחור בה.

הסרט נעשה כשיאריס החליט להפסיק לערער על גזר הדין שלו, ולאחר 20 שנה באגף הנידונים ביקש שיוציאו אותו להורג. זה מתחבר איכשהו לסגנון הגדול-מהחיים שלו, והופך את "הפחד מ-13" ליצירה שבהחלט יש לה מה להוסיף לספרייה ההולכת וגדלה של סרטים על אנשים שנגזר דינם למות.

The Reflektor Tapes

הסרט על ארקייד פייר, ככל הנראה הלהקה הלא-מיינסטרימית הכי גדולה בעולם, עוקב אחר תהליך היצירה והשחרור של אלבומם האחרון, Reflektor. כמו בכל מה שקשור בלהקה הקנדית הענקית, גם הסרט הוא לא דוקו מוזיקלי טיפוסי. במאי הקליפים הצעיר והמבטיח חליל יוסף – שעבד בשנים האחרונות עם אמני היפ הופ כמו קנדריק לאמאר, פליינג לוטוס ו-FKA Twigs – צילם את הלהקה בתהליך הכתיבה, ההקלטה וההופעות, ורקח בסגנונו הייחודי טריפ ויזואלי-מוזיקלי מיוחד במינו. אחרי הצפייה אתם לא תדעו הרבה יותר על החיים הפרטיים של וין באטלר ורז'ין סשיין, אבל המוזיקה של הלהקה תתערבב עבורכם לנצח עם הניסויים הצורניים של יוסף.

הנה 8 דק' מהפנטות ממנו לצלילי השיר "Porno": 

ראסל ברנד – הנה הוא בא

הבמאית האמריקאית אונדי טימונר, שגם מגיעה כאורחת לפסטיבל, ממשיכה להתמקד באנשים ייחודיים שפועלים על הגבול בין גאונות לשיגעון, בין רצון להותיר חותם ליצר הרס עצמי. אחרי שפרצה לתודעה עם סרטה “Dig!” על הלהקות "בריאן ג'ונסטאון מסקר" ו"דנדי וורהולס" (שמציג גם הוא בפסטיבל) טימונר יצרה סרט ביוגרפי על ראסל ברנד, קומיקאי בריטי פופולרי שהפך לסלב עולמי ולבן זוגה של קייטי פרי. אחרי התהילה הגדולה, ההתמכרות לסמים ולסקס והשערוריות שיצר בבריטניה, ברנד עבר שינוי והחליט שיש בפיו בשורה לעולם. הוא העלה מופע קומי בשם "תסביך משיח", כתב ספר בשם "מהפכה" והפך לשם החם של השמאל הבריטי. טימונר מלווה אותו בתהליך ומנסה להבין האם מדובר בקומיקאי עם שגעון גדלות שנושא בשורה ריקה או בתקווה האמיתית של הפוליטיקה והחברה האירופאים.

ועוד 5 סרטים ישראלים שכדאי לשים אליהם לב

בין גדרות

הדוקומנטריסט האגדי אבי מוגרבי נכנס למתקן חולות ותיעד סדנת תיאטרון עם מבקשי המקלט הכלואים בו.

הבית

סטונדט באוניברסיטת חיפה מחליט לוותר על דירת הסטודנטים שלו ולעבור לגור ביער, בדיוק בתקופת המחאה החברתית והשריפה בכרמל.

השמאן האחרון

נער שסובל מדיכאון קליני מחליט לצאת לאמזונס כדי לפגוש שמאן שמטפל בעזרת הסם ההזייתי איוואסקה אחרי שמאס בשיטות הטיפול המערביות. ישודר בקרוב ב-yes דוקו. 

LoveTrue

הישראלית עלמה הראל שחיה בארה"ב עוקבת אחר שלושה סיפורי אהבה ומערבבת בין מציאות לדמיון.

הפשע הקרוי אדם

ביוגרפיה אישית של חנוך לוין, כולל שיחות עם בני משפחתו ומסע בעקבות תחנות חייו. ישודר בקרוב בערוץ 8 של HOT. 

פסטיבל דוקאביב ה-18 יתקיים בין ה-19 ל-28 למאי. לאתר הרשמי של הפסטיבל לחצו כאן.