אח ואחות מתעוררים בוקר אחד ערומים זה לצד זו. כך נפתח סרטו של אליאב לילטי, "מעשייה אורבנית", שהפך לאחד הסרטים המדוברים שיצאו השנה, וגם אחד הבוטים, הפרובוקטיביים ובעיקר מעוררי המחשבה שבהם.
הסרט, שיוקרן לכל אורך אפריל בסינמטק תל אביב, עוסק במערכת היחסים המורכבת ובין היתר גם המינית בין אח ואחות שאמם נפטרה והם יוצאים למסע למציאת אביהם. בדרך הם נתקלים בשלל דמויות שמספקות להם הצצה לעתיד האפשרי הצפוי להם, ומספקים לנו הצצה לעצמנו באמצעות מונולוגים נוקבים וביקורתיים.
למרות שהעלילה נשמעת בדיונית לחלוטין, לילטי, יוצר הסרט, מספר כי למעשה היא מבוססת על סיפור אמיתי. "בחורה שהכרתי בצבא ושאתה היו לי יחסים קרובים, סיפרה לי את הסיפור האישי שלה ושל אח שלה", הוא משחזר, "זה היה סיפור המסגרת ונקודת היציאה שלי לסרט. הסיפור בעצם שייך לתקופה בחיים שבה הכל עוד לפניך, שבה קורים דברים משמעותיים לראשונה בחיים שלך. זו הייתה תקופה מאוד טובה בחיים שלי, מלאה בזיכרונות טובים, את זה רציתי לספר".
תכננת מראש לעשות סרט כל כך מטלטל?
"אני לא חושב שבגלל שיש סקס ועירום בסרט אז הוא בהכרח סרט מטלטל ופרובוקטיבי. רציתי לעשות את מה שאני מאמין בו מבחינת התסריט וגם העירום וסצנות הסקס נראו לי כדבר מאוד טבעי. לא תכננתי לעשות סרט שיטלטל, רציתי לעשות את הסרט שאני רוצה מבלי לחשוב מה יגידו ומה יהיה לאחר מכן".
בכל זאת, לא כל יום רואים סרט שעוסק בגילוי עריות בין אח ואחות בצורה מוחשית כל כך
"היחסים בין הא והאחות הם חלק מהעניין והסיפור של הסרט. רציתי להתייחס לדבר הזה בנונשלנט, כמשהו שמעיד יותר על האינטימיות ביניהם. את השיפוטיות אני משאיר לצופים. זה בהחלט לא סרט פשוט, הוא נועז ובוטה ולא פוליטיקלי קורקט, יש בו הרבה עירום, אבל זה בעיקר סרט שמורכב מהמון מונולוגים".
תגובה לצדקנות ולהתחסדות
מעניין לא פחות מסיפורם של האח והאחות, הוא סיפורו של לילטי עצמו, בן 48, שלפני שש שנים החליט לעזוב ג'וב נחשק כמנהל מחלקת הפרומו ב"קשת", בשביל לצאת למסע משלו – ליצירת הסרט שתמיד חלם עליו. "נורא התגעגעתי לבימוי, ובעבודה שלי בקשת זה משהו שהיה לי די בלתי אפשרי", מסביר לילטי את הצעד הנועז, "נורא רציתי לעשות את מה שאני מאמין בו ולכתוב מה שבא לי, איך שבא לי, ולביים את הסרט שאני רוצה".
למרות שהתוצאה לא מתפשרת ולא תמיד קלה לעיכול, לא מעט כוכבים נרתמו בהתלהבות לסרט. זהר שטראוס, אוהד קנולר, אבי גרייניק, זהר וגנר, אלי בורנשטיין ואסתי ירושלמי מפתיעים במונולוגים בועטים ובסצנות לא פשוטות.
איך הצלחת לרתום כזה קאסט לסרט עם עלילה כל כך מורכבת?
"השחקנים שמופיעים בסרט וכל מי שהגיע להיבחן פשוט נדלקו על התסריט, אולי בגלל שהוא קצת אחר והוא לא משהו שרגילים אליו. ולשחקנים זה היה אתגר עצום והם נורא רצו לקחת חלק בפרויקט".
הקאסט אמנם עמוס במפורסמים, אבל את שני התפקידים הראשיים מאיישים שחקנים מוכרים קצת פחות. נועה פרידמן בת ה-23 שאולי אתם זוכרים מ"אליפים" ומ"פלפלים צהובים", ובזמן צילומי הסרט עדיין הייתה אנונימית לחלוטין, וברק פרידמן בן ה-22. אל חשש, למרות שם המשפחה, אין ביניהם קשר במציאות.
מדוע בחרת בשני שחקנים אנונימיים לתפקיד הראשי?
"נורא רציתי בחור ובחורה שיהיו באמת בני 18, היה חשוב לי לקחת שחקנים בוסריים ולא שחקנים מנוסים שיודעים להתמודד עם סצנות כאלו. חיפשתי כמעט שנתיים אנשים שיהיו באמת בגיל הזה ולא מבוגרים יותר, עד שמצאתי שחקן צעיר ויפה תואר שביום הצילום החליט שזה קשה לו, כי למרבה התדהמה הוא לא היה שלם עם איך שהוא נראה. הוא פרש, וככה חזרתי לברק פרידמן שאותו בחנתי לפניו, הוא ונועה עושים בסרט תפקיד מעולה".
כמה קשה היה לצלם את הסצנות הנועזות?
"כל הסצנות היו מצוינות ומפורטות בתסריט, ככה שכל שחקן שבא להיבחן ידע מראש למה הוא נכנס. היו שחקניות שקראו את התסריט ולא רצו להיבחן בגלל העירום והסקס, אבל מי שהסכים ידע לקראת מה הוא בא. ברור שזה לא היה קל לשחקנים הצעירים אבל הם עמדו בזה בגבורה. אסתי ירושלמי, שלה יש לא מעט סצנות נועזות עם נער שצעיר ממנה בהרבה, לא הייתה שום בעיה והיא הייתה מוכנה לעשות את כל מה שדרוש כי היא נורא האמינה בתסריט".
איך חשבת שעולם הקולנוע הכל כך שמרני בארץ יקבל את הסרט הזה?
"זה נכון שעולם הקולנוע פה הוא שמרן בצורה שלא תיאמן, אבל אני לא עזבתי משרה אטרקטיבית בקשת בשביל לעשות פשרות בסרט שלי. עשיתי את כל המהלך הזה בשביל משהו שאני שלם אתו. זה בקלות היה יכול להיות סיפור פשוט ובנאלי, אבל לא. השפה הקולנועית בו היא אחרת, והגיע הזמן להתקדם בארץ מהבחינה הזאת. אחרי הכול במציאות לא עושים סקס עם בגדים. אני לא מתייחס לסצנות העירום כפרובוקציה, אלא כאל אמת, זו התגובה שלי לצדקנות ולהתחסדות”.