צילום:
מיכה שמחון
איזה ספרים מונחים על השידה שלך כרגע?
יש לי על השידה תערובת אקראית של ישן וחדש, מקור ותרגום. אני קורא בו זמנית את "שבע מידות רעות" של מאיה ערד, שיצא לאור לפני לא מעט שנים ושמזמן רציתי לקרוא, את הרומן עב הכרס והשאפתני של יואב בר-חיים "חזרה", את התרגום היפה של הנובלה "היה זה הוא?" מאת שטפן צוייג, שיצא לאחרונה לאור בהוצאת זיקית ואת "מקלחת של חושך" של מתי שמואלוף.
מי הסופרים האהובים עליך?
משה רבנו ע"ה, הנביאים והסופרים בגלל התנ"ך. ש"י עגנון, בגלל כל מה מלה שהוא כתב, כולל רשימות מכולת. תומאס מאן, בגלל "בית בודנברוק", "טוניו קרגר", "לואיזכן" ו"מוות בונציה".
מי הדמות הספרותית האהובה עליך?
במובן הזה, אני לא מונוגמי. יש לי יותר מאהבה אחת: טוני בודנברוק של תומס מאן, כי היא קלת דעת, טראגית ומלאת חשיבות עצמית מגוחכת. ריש לקיש מהסיפור התלמודי, כי הוא הדמות הגברית המהפנטת ביותר שהכרתי. רבי שלמה הלוי הורוויץ מ"שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו" של עגנון, כי יש בו איזה עידון מלכותי שקשה לתפוס במלים. יש לי עוד הרבה אהבות ספרותיות כאלה, מביך אפילו לספור אותן.
איזה ספר את מצטער שלא כתבת בעצמך?
את התנ"ך, כמובן. לפעמים, ברגעים של השראה, נדמה לי שדווקא כן אני כתבתי חלקים ממנו - עד כדי כך אני מעורב רגשית בלשון, בסגנון ובמצב התודעה האפי והנהדר של ספר הספרים.
איזה ספר קראת ולא הבנת ממה כולם מתלהבים?
"יוליסס" של ג'יימס ג'ויס. קראתי חלקים גדולים ממנו, כמה וכמה פעמים, אבל לא הצלחתי לסיים אותו. גרוע מזה, לא הצלחתי בשום אופן לאהוב אותו, אפילו לא קצת. אחרי שנים קראתי בשקיקה ובהתפעלות את "ברלין אלכסנדרפלאץ" של אלפרד דבלין, בן דורו של ג'ויס, והבנתי שאני לא חייב לסיים את "יוליסס", כי דבלין עשה את אותו הדבר, רק הרבה יותר מעניין וטוב.
תחנת גרנד סנטרל בניו יורק, צילום של האל מורי מ-1930
איזה ספר היית מכניס לתכנית הלימודים לבגרות?
את הרומן האחרון שלי "הבית אשר נחרב". לא רק בגלל האגו המנופח שלי, אלא כי שקעתי בו מאמץ אדיר ואני מאמין בו באמונה שלמה.
איזה ספר היית שולח במתנה לראש הממשלה?
שוב, את "הבית אשר נחרב", בגלל אותה סיבה עצמה.
מה הספר האהוב עליך ביותר?
חד משמעית, התנ"ך. אני אוהב מאד גם את ספרות חז"ל ולאחרונה התוודעתי אל עולמו הספרותי המופלא של "ספר הזהר". בספרות העברית המודרנית אני מרגיש קרבה רבה לש"י עגנון שהוא בעיני גדול הסופרים העבריים החדשים. גם ספוריו הקצרים של חיים הזז מדברים אל לבי. סיפוריו הקצרים של א ב יהושע השפיעו עלי מאד בנעורי, כמו גם עבודותיו המוקדמות של עמוס עוז, ובייחוד הנובלה האלמותית שלו "עד מוות" שמשמשת מקור השראה סודי לרומן הבא שלי. בשנים האחרונות התוודעתי גם ל"שמות הגדולים" של הספרות היהודית-אמריקאית: פיליפ רות', ברנרד מלמוד, סול בלו ואחרים. הם כתבו ספרות נהדרת שקשה לי להשאר אדיש כלפיה.
איזה ספר אתה מתפדח שעוד לא קראת?
"האזכרה של פיניגן" של ג'יימס ג'ויס. האמת היא שאני לא ממש מתפדח, לדעתי זהו ספר שהיה מיועד להכתב, לא להקרא.
ספרו של ראובן נמדר, "הבית אשר נחרב", יצא בשנה שעברה בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, וזכה בפרס ספיר לשנת 2014.
