אם הייתי שואלים את מאור מליקסון לפני כמה שנים מה הוא יעשה אחרי שיפרוש מכדורגל - כנראה שהתשובה האחרונה שהייתם מקבלים הייתה שהוא יכתוב ספרים. ובכל זאת, הכדורגלן שפרש בשנת 2020 הוציא לאוויר העולם בנובמבר אשתקד את ספרו הראשון "דרדלה לחיבורים – הצד האחר של הכדורגל". בעקבות הביקורות והתגובות החיוביות לספרו הראשון, החליט מליקסון להוציא לאור את ספרו השני "דרדלה לחיבורים 2 – שובו של המיסניק".
"האמת שמאוד נהניתי מהכתיבה של הספר הראשון", הוא מספר בשיחה עם mako. "המשכתי לכתוב ואני מתבייש להגיד שהספר מוכן כבר כמה חודשים. נתתי לזה קצת זמן כי הספר הראשון עדיין בחוץ, עדיין נמכר ורציתי לחכות טיפה. עכשיו נראה לי זמן טוב. ברגע שהחלטתי שאני לוקח הפסקה מהכדורגל אז חשבתי שהגיע הזמן להוציא את הספר".
מה דחף אותך לכתוב ספר?
"האמת היא שלספר הראשון הגעתי אחרי פציעה מורכבת. ישבתי בבית תקופה והחלטתי לזרוק ככה סתם דברים במחשב. עוד סיפור קטן, עוד כותרת פה ושם. אבא שלי ז"ל לא הרגיש טוב וסיפרתי לו שאני שוקל לכתוב ספר. הוא אהב לקרוא ספרים וכל הזמן היה עם ספר ביד. הוא אמר לי 'זה אחלה רעיון' - ואז הוא נפטר. קצת אחרי שהוא נפטר, חזרתי הביתה ואמרתי 'יאללה בוא נתחיל ונראה מה יהיה'. חיפשתי בגוגל 'איך מפרסמים ספר' - ממש ככה. לאחר מכן פשוט התחלתי לכתוב הרבה וקרה מה שקרה - זה התפוצץ בגדול. לא שיערתי שזה יצליח ככה, זה יצר אצלי איזשהו תיאבון".
מליקסון בן ה-39, התחיל את קריירת הכדורגל שלו בעיר הולדתו יבנה, ומשם הגיע לכל תחנה שבה כדורגלן ישראלי מצליח צריך לעבור. אחרי ששיחק בבית"ר ירושלים, מכבי חיפה והפועל ב"ש, המשיך לקריירה באירופה. הוא נקנה על ידי ויסלה קרקוב הפולנית, זכה איתה באליפות פולין ואף היה מועמד בשלב מסוים לנבחרת פולין בזכות אזרחותו השנייה. ב-2014 חזר להפועל ב"ש, והיה חלק מהקבוצה הגדולה של ברק בכר שזכתה בשלוש אליפויות ברצף. ב-2020 פרש ממשחק, ואחרי שנתיים החליט שהוא רוצה "לספר על הצד האחר של הכדורגל", כדבריו, בספר שמתובל בהמון הומור ומודעות עצמית.
בחו"ל, לא מעט כדורגלנים מוציאים ספר או מספרים על הקריירה שלהם לאחר הפרישה. למה בארץ זה פחות מקובל?
"האמת היא שאני לא יודע. יש דווקא כמה כדורגלנים שהוציאו ספרים, אני קראתי את כולם. אני נורא מתחבר לזה, נורא כיף לי לקרוא על ספורט שהייתי עוסק בו. אני הלכתי על איזה משהו נורא שונה, אני פחות רציתי להגיד 'תראו אותי בואו תראו אותי, חבר'ה הייתי פה חבר'ה, הייתי שם' אלא לומר 'בואו, אני אכניס אתכם לעולם שלי'. לספר שלפעמים יש מקצועיות, לפעמים יש שכונה – להגיד 'בואו תראו את האמת, בואו נצחק טיפה' ולהראות שבסך הכל לא קל להיות כדורגלן".
אנשים חושבים שזה קל לדעתך?
"לאנשים תמיד את הסטיגמה הזאת של כדורגלן מתאמן שעתיים ביום והולך הביתה - זה הרבה יותר מזה. יש המון לחצים ואני מדבר על זה בספר השני. אני נותן כמה דוגמאות לחבר'ה מאוד מוכשרים שלא הצליחו וחבר'ה פחות מוכשרים שכן הצליחו ועד כמה לא פשוט הלחץ הזה של מאות אלפי מעריצים על ילדים בני 20. זה לא כזה פשוט ורציתי שאנשים יותר יבינו את הכדורגלן ואת כל הכדורגל מסביב. אני נורא שמח שהתגובות טובות. אנשים אומרים 'נשתדל פחות לקלל, לא ידענו שזה ככה'. נורא רציתי שאנשים יבינו את העולם של הכדורגל ולא רק יסתכלו מבחוץ באיזו סטיגמה של כדורגלן הוא סתם שחצן, סתם עצלן וכאלה. יש דברים מאחורי זה".
מניח שהיו אנשים שהרימו גבה כשהחלטת להוציא ספר?
כן, ברור. תראה אני אגיד את האמת - הספר הוא היה יותר בשבילי, כמה שזה נשמע פלצני. לא הוצאתי ספר במטרה להרוויח. קשה מאוד להרוויח מספרים, קשה עד בלתי אפשרי. זה היה יותר להוציא ממני איזה משהו החוצה שיהיה איזושהי מזכרת לי, למשפחה, למי שאוהב אותי ורוצה לדעת קצת יותר".
למה לדעתך זה לא כזה נפוץ בארץ?
"אני לא יודע. אני יכול להגיד לך שכשפרסמתי את הראשון היו הרבה שקראו ואמרו שהם התחילו לכתוב בעקבות זה. הם שומרים לעצמם פתקיות והם מתכננים להוציא ספר בעתיד. וכן, גם כדורגלנים גדולים. אני מקווה שיהיו לנו הפתעות בקרוב, אני מאוד אשמח".
הספר הראשון כאמור, זכה להצלחה גדולה. "אני לא יכול להסביר כמה הופתעתי", מסביר מליקסון. "כשהספר כבר היה מוכן ואחרי שהוצאתי כסף על עריכה, עימוד, שיווק וכו' - עדיין שקלתי אם להוציא אותו. אמרתי 'את מי זה מעניין? מה עכשיו ספר?' ואני כל כך שמח שלקחתי את ההחלטה להוציא אותו והוא פשוט התפוצץ בגדול. והנה עכשיו יוצא השני. זה לא היה קורה אם לא ההצלחה של הראשון. הבנתי שאנשים צמאים לדברים האלה, צמאים לדעת מה קורה בכדורגל, צמאים לשמוע ממישהו שהיה במקומות האלה ודווקא מספר את הדברים הפחות נחמדים והפחות מהנים שהם תמיד רצו לדעת".
על ההבדלים בין הספר הראשון לספר השני, שזמין לרכישה ברשתות החברתיות ובאתר של הכדורגלן לשעבר, אמר מליקסון: "השני נוגע בזה שיש הורים שרוצים יותר מהילדים שלהם ובעצם הורסים להם, על שחקנים שחשבו שבגיל צעיר כל העולם בידיהם ונשארו בלי כלום. יש שם הרבה תוכן על מאמנים, מה עובר על מאמן, זה לא כזה פשוט כמו שזה נראה בטלוויזיה או מהיציע. זה ספר יותר מנטלי, עם המון הומור וקצת יותר דעתני. אני כותב על הבעיות של הכדורגל, את דעתי על התקשורת. הרבה אנשים שואלים אותי מה צריך לעשות בגיל כזה ובגיל כזה אז אני מסביר שאין אמת אחת בכדורגל, מישהו אחד יכול להצליח כשהוא במועדון גדול, ומישהו יכול להצליח בקטן. אני נותן דוגמאות על שחקנים שגדלו איתי, מוכרים וגם כאלה שפחות מוכרים".
עכשיו גם פורסם שאתה עובד על סדרה חדשה, מה התכנון לגבי זה? מה אתה מצפה להביא למסך?
"אחרי הספר הראשון, קיבלתי כמה פניות מכמה מפיקים שרצו להביא את השפה והסגנון של הספר לטלוויזיה. נפגשתי עם כמה גורמים והחלטתי, יחד עם העורך שלי סימון טטרו ועם ירון ארזי, להתקדם עם 'סלוצקי הפקות'. נפגשנו כמה פעמים, אנחנו מכינים איזה סדרה עם השפה של הספר, הסלנג של הספר ועם ההומור של הספר - אנחנו באמצע התהליך".
ומה הוא חושב על החתימה של דניאל פרץ בבאיירן מינכן? "אני חושב שחשוב שהוא ייהנה, אלה ימים שהוא יזכור כל החיים. שיעשה מה שטוב לו. אני נורא שמח שכדורגלן ישראלי מגיע למקומות הכי גבוהים. אלה ימים שלך תדע אם יחזרו, פשוט שיספוג את הימים האלה. קריירה עוברת מאוד מהר שיספוג כל רגע כייפי מהקריירה".
אתה אומר שקריירה עוברת מאוד מהר. אתה מרגיש שעבר לך מהר?
"מאוד. אני עדיין זוכר שעופר טלקר אמר לי כשהייתי בן 17 'נוקשים באצבעות והקריירה עוברת'. אמרתי לעצמי מה הוא רוצה ממני, אני בן 17. והיום אני מרגיש שככה מהר אתה אחרי הכדורגל".