כבר לא הילדה הכי קטנה: קצת קשה להאמין אבל ציפי שביט גורמת לנו לבכות מצחוק כבר 60 שנים. מי שגידלה דורות של ילדים ובידרה מבוגרים, לא עוצרת לרגע. אחרי שקיבלה פרס מפעל חיים ואף השיאה משואה, הכוכבת זכתה למחווה מרגשת במיוחד מבעלה, אבישי, שהפך אותה לדמות מצוירת. "זה היה מדהים, וזו הייתה הפתעה. אני עוד חשבתי שאי אפשר להפתיע אותי".

בשיחה מלאת הומור, שאיכשהו נגמרה בדמעות, סיפרה ציפי שביט לגלית ואילנית על הזוגיות ארוכת השנים עם בעלה, איך היא נשארה אופטימית גם ברגעים קשים וכמה הייתה רוצה שאבא שלה היה זוכה לראות אותה היום.

באמת שמחווה כזו לא רואים בכל יום, ובעלה של ציפי עבד במשך תקופה ארוכה מתחת לאפה על מנת ליצור את דמות האנימציה שלה יחד עם כל שיריה הגדולים.

איפה הרעיון הזה נולד?
"תחשבי על זה, הוא אומר לי שהוא עסוק במשך שלוש שנים ואני לא מבינה במה - הוא בנאס"א, הוא מנתח מישהו?".

איפה זה ישודר?
"זה ישודר בכל מקום שילדים יראו את זה. הרבה זמן לא הופעתי לילדים, אבל תראו את המתיקות הזו. עכשיו כולם שואלים 'איך תפנקי את אבישי' והתשובה שלי - פשוט אשתוק במשך חצי שעה".

איך הוא הצליח להסתיר ממך דבר כזה?
"אני לא יודעת. האמת שהוא הביא לי את זה בהפתעה ביום שקיבלתי את פרס האקדמיה למפעל חיים, והוא היה כל כך נרגש. הוא ישר והגון, והיה לו קשה להסתיר את זה. אנחנו 48 שנים יחד למרות שנתנו לנו רק שבוע. אמרו זה לא ילך - הוא נורא פטפטן והיא נורא שתקנית ומופנמת", היא סיפרה בהומור, " לאחרונה הוא שאל 'איך התחתנת דווקא איתי', אמרתי לו 'אתה גבר נורא מתוק וגם אתה נורא מצחיק אותי', והוא אמר שהוא חשב שזה בגלל שהוא טוב במיטה ואמרתי לו 'אתה רואה שאתה מצחיק'. חשבתי שאנחנו כנים לגמרי ופתאום הוא מביא קלטת מצוירת שלי שרה ומנגנת".

היית נשואה לפני, ושכלת בעל. היית אלמנה בגיל כל כך צעיר, קשה לראות את האור.
"נכון. לא רואים אור, אבל לאט נפתח חלון קטן, יש שמש קטנה וגבר נורא מתוק שיוצא מהבריכה וכולו יופי ותלתלים. אמרתי 'אני הולכת להתחתן איתו'".

מה הסוד ל-48 שנים ביחד?
"הוא צוחק ואנחנו מדברים על דברים. כשאני חוזרת בלילה מהופעה, הוא תמיד מתעורר לשאול אותי איך היה. זה נורא יפה למרות שהוא חוזר לנחור בשנייה שאחרי. זה מדהים בעיניי שלא משנה כמה רחוקה ההופעה אני עדיין חוזרת הביתה. לדעתי, גבר צריך לפנק אישה וגם את הגברים צריך לפנק. אם הגבר שלך רוצה ארוחת בוקר למיטה בכל יום אז תעבירי לו את המזרון למטבח".

וברקע של המצב בזמן האחרון, איך את מתמודדת?
"שלחו לי סרטון מהמם מהרחבה של איכילוב ,תפילה לחייו של אור. קיבלתי את זה מאוחר בלילה וחשבתי איך לרגע אחד כולם אותו דבר - דתיים וחילוניים, צעירים ומבוגרים, כולם עומדים ושרים את התקווה. לא יכול להיות שמהדבר הפנטסטי הזה לא יישאר כלום, זה חייב להימשך, אני חייבת להאמין שיהיה בסדר".

לאורך חייה, שביט נאלצה להיפרד מדמויות משמעותיות בחייה. היא שיתפה בכנות מרגשת על הגעגועים לחברה הטוב, ספי ריבלין, ולאביה. "ספי היה מצלצל אליי בארבע בבוקר, גם כשהוא היה חולה מאוד, הוא היה לוחש כי הוא לא יכול היה לדבר יותר מדי. הייתי שואלת אותו למה אתה מצלצל והוא היה אומר שזה כי הוא מאמין שאם ניכנס לחדר וכולם יחייכו זה יעבור יותר בקלות. הוא היה מחבק אותי. חיבוק זה הדבר הכי מדהים בעולם. הוא חם ואין בו קלוריות. כשראיתי את הסרטונים של 'הייתי הילד הכי קטן' נזכרתי שעוזי חיטמן צלצל אליי כדי לשמוע את השיר. כששמעתי אותו ידעתי שאין ילד נמוך שזה לא ישנה לו את החיים".

היית צריכה מישהו שיאמין בך, היום במקום שלך, מי היית רוצה שיראה את זה?
"אבא שלי, שהאמין ואני רוצה להגיד לו שאני לגמרי פה. כשהוא היה בן 8 הוא גר בוורשה עם ההורים שלו וכל חצי שנה בערך הוא נסע לבקר את סבא וסבתא שלו בלודז'. הוא רצה לנסוע לבד ולהרגיש עצמאי, אז אבא שלו אפשר לו אבל שם לו פתק בכיס למקרה שהוא יהיה עצוב. בהתחלה הוא היה מאושר, אבל כשנהיה חשוך וקר התחיל לחוש עצבות. בשיא העצב הוא נזכר בפתק שאבא שלו שם, הוא הוציא אותו והיה כתוב עליו: "אני יושב בקרון האחרון". אבא שלי גם נהג לומר לי - בשבילך אני תמיד אהיה בקרון האחרון, לא חשוב איפה אהיה. אני אומרת את זה גם לילדיי, ואני מקווה שהם אומרים את זה לנכדיי".