הראלי הבינלאומי של יוון המתקיים כחלק מסבב מרוצי אליפות הראלי של הבלקן, מסמל את ההישג הגדול ביותר לספורט המוטורי הישראלי עד כה – עם מקום ראשון ושלישי בדירוג הכללי וזכיה גם בבכורה בקטגורית משנה. אמנם זהו לא מרוץ איקוני ועטור הילה כמו הדקאר, אבל בהחלט לא מדובר בפיקניק ועם שישה ימי תחרות, 1650 ק"מ בשבילים המיוערים והמפותלים בהרי יוון ומול 150 מתחרים מכל העולם, רובם מנוסים ובעלי רקורד מפואר, ללא ספק מדובר בהישג יותר ממרשים לספורטאים ממדינה בה עד לפני רק שנתיים עיסוק בספורט הזה היה מחוץ לחוק.
במקום בו רק כדורגל וכדורסל זוכים לסיקור ממשי וספונסרים גדולים, צריכים להיות קצת משוגעים כדי לדבוק במטרה, להאמין ולהמשיך להשקיע זמן וכסף בתחום יקר כמו ספורט מוטורי מקצועני.
העיירה נפקטוס, כשלוש שעות נסיעה ממערב לאתונה, היא בדרך כלל מקום שליו ונינוח עם סיאסטה יוונית לאורך כל שעות היממה; רצועת חוף ארוכה, ים רגוע נטול גלים ומסעדות רבות עם מגוון מאכלי ים טריים והרבה אוזו משובח - בקיצור המקום המושלם לבריחה מהמציאות הישראלית. אבל למשך שבוע השלווה היוונית הזו הופרה בעזרתם האדיבה של הרכבים ואופנועי המרוץ על מנועיהם הרועשים שמילאו את העיירה ואת סמטאותיה הציוריות בדרך לקטעי המרוץ השונים על רקע נוף פראי, פסגות הרים מושלגות, נהרות שוצפים מים, תהומות עמוקים וכפרים מבודדים שסיפקו קונטרסט פסטורלי שעמד בניגוד לדרמה ולמאבקים הצמודים שהתנהלו במשך כל ימי המרוץ.
צוות "פוינטר", רז הימן והלל סגל, הם ככל הנראה הישראלים עם הרקורד המרשים ביותר במרוצים מסביב לגלובוס. בתחילה כל אחד מהם בזכות עצמו צבר קילומטרז' לא מבוטל במרוצים בינלאומיים - הימן כרוכב אופנוע וסגל כנהג במרוצים, כולל הדקאר באפריקה (הימן פעם אחת וסגל 3 פעמים), עד שחברו יחד לפני כשמונה שנים והפכו לצוות המשלים אחד השני שמסוגל לנפק הופעות מכובדות במרוצים ואף נצחונות.
בהיסטוריה המשותפת שלהם השתתפות בכמה מהמרוצים הקשים בעולם כמו 3 הופעות בראלי הפרעונים (פעמיים מקום שני ופעם שלישי בקטגוריה שלהם) ושני ניצחונות בקטגוריה בראלי דרך המשי (ומקום בעשירייה הראשונה בדירוג הכללי), מקום שני בראלי הבלקן ועד ההישג המרשים ביותר שלהם, מקום 25 בראלי דקאר הדרום אמריקאי ב-2012 וראשון מבין המתחרים במרוץ בפעם הראשונה.
עם זאת, תחרות צמודה כמו שחוו הפעם לא זכורה להם מעולם ובמשך ששת ימי ראלי יוון השניים ניהלו מאבק עיקש עם נהג מרוצים מקומי בשם דמיטריאס שברקורד שלו כנהג תואר אליפות בסבב מרוצי הבלקן שכולל, כאמור, גם את ראלי יוון.
בעבר דמיטריאס נהג בסוזוקי ג'ימיני קטן ומשופר מאוד. השנה החליף דמיטריאס את הג'ימיני במיצובישי פאג'רו משופר למרוצים ולמרות שהוא יוצר ב-97 מתחת לשמלה מדובר ברכב שנבנה במיוחד למרוצים על ידי סדנה המכינה רכבים לדקאר וכולל מכלולים חדשים ומנוע בנזין חזק בהרבה ממנוע הדיזל של ב.מ.וו המותקן בצוללת הצהובה בבניה עצמית של סגל והימן, דבר שאפשר ליווני המוכשר לטוס בקטעי הדירוג ולגרום לרז ולהלל המנוסים ללא מעט לחצים וכאבי ראש.
"מעולם לא היה לנו מרוץ צמוד כל כך לאורך כל כך הרבה זמן", אמר לי הלל סגל בערב שלפני הזינוק לקטע הדירוג האחרון, לאחר שהצליחו מוקדם יותר באותו יום לתפוס סוף סוף את ההובלה ולפתוח פער קטן. "עם עוד 90 ק"מ שלפנינו ביום האחרון, מצב הצמיגים הרעוע של ה"צוללת הצהובה" והפער הקטן לטובתנו", סגל הביע חשש בקול רם, "כל טעות קטנה עלולה לגרום להפסד המרוץ ולרוב טעויות קורות בדיוק במצבי הלחץ האלה".
לבד מהצוללת הצהובה של סגל והימן לקו הזינוק הגיע כל הדרך מישראל גם ניצן שקל, מתחרה ותיק בליגת מרוצי הבאחה המקומית שהשתתף בעבר גם בראלי "דרך המשי" שלאחרונה התחדש ברכב חדש מבניה עצמית ובנווט מוכשר בדמות בנו עידו. אמנם שילוב משפחתי באווירה לחוצה המאפיינת קוקפיט של רכב מירוץ נשמע כמו מתכון לצרות ולחיכוכים אך אצל משפחת שקל מסתבר שההיפך הוא הנכון והאב ובנו הם צוות מנצח וחדור מטרה. מה שהפריע להם בראלי יוון היו בעיקר תקלות טכניות שעיכבו אותם וגרמו להם להתחיל את המרוץ ברגל שמאל ולזכות במקום לא טוב במיוחד בסיום היום הראשון. אבל למרות שהתקלות לא פסקו הם הצליחו בנחישות לטפס בכל יום מקום אחד קדימה עד שהתייצבו לזינוק ליום האחרון במקום החמישי בדירוג הכולל.
הראל גולסט ושי שפירא, להם זהו מרוץ בכורה בחו"ל, הגיעו בעיקר בשביל החוויה ללא יומרות למקום על הפודיום אבל אחרי התחלה מצוינת הם מצאו את עצמם מובילים את קטגורית T2 לרכבים מייצור סדרתי ולקראת סוף המרוץ אפילו בתמונות חבורת הצמרת בדירוג הכללי.
בנוסף להם יצאו לראלי יוון גם ארבעה אופנוענים - גלעד בנאי, דורון וינטר, ניר קלומק ויוסי לוי על אופנועי KTM.
בניגוד לישראלים על ארבע רוכבי הדו גלגלי לא הצליחו להתברג במקומות הראשונים אך הצליחו לסיים את המרוץ ולהשיג תוצאות מכובדות – לא עניין של מה בכך בהתחשב באינטנסביות ובתנאים שהביאו במהלך ימי המרוץ לפרישת כמעט 50 אחוז מהמתחרים.
אי אפשר שלא להזכיר את הלוגיסטיקה המסובכת המהווה מרכיב מרכזי בהצלחת הצוותים. משאית הסיוע סחבה יותר מטון ציוד חלפים ואנשי הצוות הטכני המיומנים ויקו אסולין וקובי שאער ליוו את הצוותים כמו מלאך שומר ולא אמרו נואש גם כשנסעו מאות קילומטרים בכבישים רעועים עם מפות ו-GPS לא מעודכנים במהלך ימי המרוץ, וגם כשנשארו לתקן את התקלות והנזקים לאורך הלילות כדי לאפשר לנהגים ולנווטים לישון טוב.
אני בדרך כלל די ציני ולא רגשן גדול אבל אני מודה שגם לי היה קשה לישון בלילה שלפני קטע המרוץ האחרון.
אחרי שרז והלל הוזנקו ראשונים מבין המכוניות לקטע הדירוג האחרון מיהרתי להתמקם עם צוות הסיוע הנאמן של המשלחת בראשותו של ויקו אסולין בקו הסיום.
שעתיים חלפו מאז שסגל והימן יצאו לדרך ואת המתח אפשר לחתוך בסכין. כל נהמת מנוע אופנוע (האופנועים הוזנקו לפני המכוניות) מקפיצה אותנו ואני מחליט לעמוד זמן רב בהיכון עם המצלמה כדי לא לפספס חלילה פריים אחד מההגעה של השניים לקו הסיום. צליל של מנוע בנזין קולני שנשמע מרחוק גורם לנו לחשש שמא מדובר בדמיטריאס היווני שהצליח לעקוף את הצוות הישראלי ולזכות בנצחון בקטע הדירוג ובמרוץ כולו, אך כעבור כמה שניות של חשש, למרבה השמחה, אנו מזהים מרחוק שמדובר באיסוזו של צוות סקורפיון האיטלקי שמסיים את המסלול ראשון וקובע את הזמן המהיר ביותר לקטע הדירוג מבין כל המתחרים, כולל האופנועים. כמה דקות נוספות של מתח חולפות בטרם ויקו מוכן להישבע שהוא שומע מרחוק את טרטור הדיזל של מנוע הב.מ.וו של "הצוללת הצהובה" – הוא צודק וסגל והלל חוצים את קו הסיום ולמעשה זוכים במרוץ כולו.
חיבוקי השמחה וההתרגשות מפנים במהרה את מקומם לחשש בעקבות הבשורה שהראל גולסט ושי שפירא, שמגיעים כמה דקות מאוחר יותר, מביאים עמם. ניצן ועידו התהפכו עם הרכב, ולמרות שגולסט ושפירא עצרו והחזירו אותם לגלגלים הם לא יודעים בדיוק מה מצבם, האם הם נפגעו כתוצאה מההתהפכות והאם הרכב שלהם בכלל במצב נסיעה. אורית שקל, אשתו של ניצן שלוותה את בעלה ובנה לא מצליחה להסתיר את חששותיה. היא לעולם לא תשכח את הטלפון שקיבלה מרז הימן לפני שלוש וחצי שנים שדיווח לה שבעלה נפצע קשה בתאונה בראלי דרך המשי. הדקות חולפות ולבסוף נשמע מנוע הדיזל של רכב המרוץ הכחול ונראה שאת אנחת הרווחה של אורית שמעו גם באתונה.
בערב, על החוף בנפקטוס, עולים שלושת הצוותים מישראל על הפודיום כדי לקבל גביעים.
רז והלל מסיימים, כאמור במקום הראשון הכללי.
ניצן ועידו שקל, למרות ההתהפכות בקטע הדירוג האחרון ושלל התקלות בדרך, זוכים בסופו של דבר במקום השלישי הכללי אותו הם ללא ספק חייבים לרעות שהפגינו שי והראל שהחזירה אותם לעמוד על הגלגלים ולתמונת המרוץ.
העזרה של השניים האחרונים אמנם אפשרה לשקלים לזכות במקום השלישי ואילצה אותם להסתפק במקום הרביעי בדירוג הכללי, אך הם לא מצטערים לרגע וללא ספק מקום ראשון בקטגורית הרכבים הסדרתיים ורביעי כללי הם הישג מכובד שהצמד במרוץ הבינלאומי הראשון שלו לא העז לחלום עליו.
זהו ההישג הבינלאומי גדול ביותר לספורט המוטורי הישראלי עד כה, ומדובר בהישג כמעט בלתי נתפס - הרבה דברים יכלו להשתבש במהלך המרוץ הזה שהתקיים בשיבלים צרים עם סיבובים חדים מעל לתהומות עמוקים, אבל למרות התחרות הצמודה, האתגרים הלוגיסטיים והקשיים בהשגת המימון הנדרש, בזכות מאבק ההרואי עד קו הסיום "נבחרת ישראל" נתנה הופעה יותר ממכובדת וכל מה נותר לעשות הוא להוריד את הכובע בפניהם וגם לקוות שסוף סוף גם המדינה תתחיל לתמוך בצורה רצינית בספורטאים הללו שמביאים הרבה כבוד לדגל.
>> מהמרוץ שהתבטל ב-1970, דרך מרוצי אשקלון ועד פורמולה ישראל – תולדות הספורט המוטורי הארץ ישראלי
