קרב קשה, אבל טוקיו לוקחת. אוכל יפני
הבקשה הפלסטינית להכרה מהאו"ם מעסיקה אותנו מאוד לאחרונה.רוחות השינוי ו"אביב העמים" בעולם הערבי מפתיעות, מרגשות אבל בעיקר מפחידות אותנו כשונים באזור שכולו ערבי.
הישראלי הממוצע חושב שכל מה שמעסיק באמת את שכנינו זה עצם היותנו כאן, אבל האמת שממש כמו בכל מקום אחר בעולם רוב האנשים עסוקים בעיקר בחיי היום-יום שכוללים משפחה, עבודה ותרבות פנאי.
בתור חובבי הגה אולי תופתעו לדעת שבמרבית המדינות השכנות לנו יש תרבות מוטורית מפותחת, מרוצי מכוניות מקומיים ובינלאומיים והרבה הרבה חולי הגה.
כמו בכל תרבות מוטורית, בשוליים יש גם תופעות לא חוקיות. אצלנו שומעים מדי פעם על רייסים בכבישים ציבוריים של מכוניות משופרות ואילו אצל שכנינו הלהיט הוא דריפטים אבל לא במסלול או במגרש שומם אלא על הכבישים הציבוריים בצהרי היום, כשמסביב תנועה שוקקת.
מדובר בתופעה כמעט ממוסדת כשמאות צעירים מתקבצים, לבושים בגלביות מסורתיות, בשולי כבישים וצופים בחבריהם מבצעים פעלולים מסמרי שיער של נהיגה נטולת גבולות.
אגב, מרבית הביצועים המדהימים לא מבוצעים במכוניות ספורט משוכללות אלא במשפחתיות אפרוריות ומעלות פיהוק כמו הונדה אקורד, טיוטה קאמרי ויונדאי סונטה.
>> השכנים ממדינות המפרץ מחליפים גלגל תוך כדי נסיעה על שני גלגלים
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן