עממי זה הכי אחי | צילום: נעם וינד פעם כמעט כל כלי רכב שהיה עולה על כבישי מע"צ היה מנוצל במשך שנים על שנים עד תום ולפעמים אף מעבר לכך, אבל נראה שבשנים האחרונות עם עליית רמת החיים, הצפת שוק המשומשות בכמויות אדירות של כלי רכב מליסינג במחירים אטרקטיביים, החמרת הבדיקות במבחני הרישוי השנתיים, תקנות זיהום האוויר המחמירות, פרויקט הגריטה ומעל הכל שינוי תודעתי ובתפיסה של האנשים הרואים היום במכונית שלהם לא הרבה יותר ממוצר צריכה עם תאריך תוקף כמו טלוויזיה ומקרר, הרבה פחות מכוניות ותיקות בנות דור או יותר עדיין מתגלגלות על הכבישים.
אמנם ניתן לפגוש ברכבים קלאסיים, ספורטיביים או מעוצבים במיוחד הזוכים בעדנה גם בגיל השלישי, אבל דווקא המכוניות שהיו עד לפני מספר עשורים הכי נפוצות על הכבישים כמעט ונעלמו מהנוף.
עם זאת, כשמחפשים טוב טוב בשוליים, ניתן לאתר אנשים שהתאהבו עד כלות באותם כלי תחבורה בסיסיים וישנים ולמרות שהם נטולי פינוקים כמו מזגן, הגה כוח, חלונות חשמליים ועוד - דברים שהפכו מזמן לסטנדרט - החליטו לטפח ולשמר אותם בקנאות.
באחד מימי שישי האחרונים ובמסגרת המפגש השבועי של מועדון אלפא רומיאו הישראלי, המשמש בית חם ואכסניה לחובבי מותגים נוספים מארץ המגף - מפרארי ומזאראטי ועד לפיאט ואוטוביאנקי, פגשנו שלושה אנשים כאלה שהחליטו להשקיע ממיטב זמנם והונם במכוניות שמרביתכם בוודאי לא היו טורחים להעיף בהן מבט נוסף.
תחליף לאהבה הראשונה
במקום הקופה האהובה | צילום:
נעם וינד
הרומן של ארן קנטור עם הפיאט 128 מודל 1972 הרבועה שלו התחיל לפני כ-3 שנים בעקבות געגועים לפיאט אחרת שהייתה מכוניתו הראשונה ושותפה בולטת לחוויות מוטוריות ואחרות בתקופה משמעותית בחייו ונמכרה ברגע של חולשה וצורך במזומנים.
לאחר יותר מעשור של געגועים, קנטור החליט לנסות להחזיר אליו את האהבה הישנה בדמותה של אותה פיאט 128 קופה נאה. הוא חיפש וחיפש ולבסוף אף ניצל קשרים במשרד התחבורה שהביאו לגילוי מצער: האהבה הישנה ירדה מהכביש לפני מספר שנים והפכה לגוש מתכת ושם דבר לא יוכל להחזיר את הגלגל אחורנית.
קנטור לא התייאש והחל לעקוב באדיקות אחר מודעות מכירה של פיאטים ישנות בפורומים ואתרי מכירה שונים, אך החיפושים העלו חרס ושום קופה לא נמצאה לנחמה. בייאושו קנטור החליט לקפוץ לראות 128 סדאן משפחתית רבועה שהוצעה למכירה לאחר שעמדה במשך מספר שנים במושב בדרום הארץ.
המכונית אמנם הייתה במצב חיצוני לא מי יודע מה, אבל קנטור התלהב מכך שהיא כמעט מקורית לחלוטין ושמבחינה מכנית היא במצב טוב למדי והחליט ללכת על זה ומאז הוא מקפיד לטפח ולשפץ אותה בכל רגע פנוי.
"היום זה הרבה יותר פשוט מבעבר. בעידן הנוכחי בו אפשר להתייעץ במרחק כמה הקלקות עם אספנים מכל העולם ולהשיג חלקים ממדינות בהן יש יותר היצע זה ההרבה יותר פשוט, וכך למשל בין היתר יש במכונית שלי חלקים שקניתי מאנשים במצרים שם ה-128 יוצרה עד לפני מספר שנים ושימשה במיוחד את נהגי המוניות בקהיר", מציין קנטור. "בסך הכל השקעתי ב-128 בתיקוני ריקבונות, צבע כללי וריפודים חדשים. חוץ מזה שימרתי את הקיים ואפילו המנוע המקורי עובד מצוין". קנטור עדיין לא שכח את הקופה האהובה ומציין כי "אין ספק שעם זמינות החלקים והידע שאפשר להשיג היום לא הייתי מוכר את הקופה. בכל מקרה בהחלט אשמח לשפץ עוד רכב, אבל ה-128 לא למכירה ולמרות המראה הכביכול פשוט שלה אני זוכה כל הזמן להמון תגובות חיוביות".
מכונית כמו לאבא
מעוררת נוסטלגיה לימים שעברו | צילום:
נעם וינד
נוסטלגיה הייתה הסיבה המרכזית לכך שיוסי סוקרי החליט לפני מספר שנים לקשור את חייו עם פיאט 127 מודל 1979, אותה רכש מאדם מבוגר שהתקשה להבין מה בחור צעיר שיכול להרשות לעצמו רכב חדיש מוצא במכונית שבאותה תקופה בדיוק חגגה 30 שנה על כבישי מע"צ.
אבל סוקרי, שבילדותו חווה לא מעט זמן בתא הנוסעים של הפיאט 127 המשפחתית, לא התלבט לרגע: "יש לי כבוד גדול לכל אספני הרכב, אבל אותי לא מעניינות מכונית משופצת כמו קורבט או יגואר שמיובאות מחו"ל. לא היו כאלו מכוניות בארץ ומעבר לעובדה שמדובר בצעצוע יפה אין להן שום חיבור להיסטוריה המוטורית שלנו", אומר סוקרי. "כשאני נוסע ב-127 זה מחזיר אותי לילדות, לתקופה אחרת. אנחנו נמצאים היום בעולם רווי מחשבים וטכנולוגיה וב-127 הזו אין שום מחשב, מעבד, מעגל מודפס או אפילו טרנזיסטורים ועדיין הכל עובד וכל בעיה שעמדה בפני המהנדסים, כמו למשל קידום הצתה, קיבלה פתרון מכני מבריק. זה כיף, כשמסתכלים על כזה רכב אפשר להבין איך דברים עובדים ואפשר גם לטפל ולתקן את הרכב לבד".
למרות שה-127 כבר כמה שנים בבעלותו של סוקרי הוא עדיין לא צבע את הרכב והתמקד בעיקר בהבאת הרכב למצב מכני מושלם. "בשביל הרבה אנשים אוטו אספנות מתחיל ונגמר בצבע מבריק, אבל אספנים אמיתיים דווקא אוהבים את הרכב שלי שיש בו הקפדה על כלל המכלולים והצבע שיבוא הוא רק השלב הסופי של הפרויקט".
- אתה עושה בו שימוש יומיומי?
"למרות שמבחינה מכנית הוא במצב מצוין ושעדיין הוא לא צבוע, כך שאין את הפחד שהוא ישרט או יקבל מכה קטנה, זה קשה בסטנדרטים שלנו היום לנסוע בה. כנראה שבכל זאת התקדמנו, אני זוכר שאנשים הביעו תרעומת על כך שהמדינה החליטה לחייב התקנת מזגנים בכל הרכבים החדשים. כל חוויות הילדות שלי היו ב-127 בלי מזגן אבל היום אחרי רבע שעה ברכב בקיץ אני פשוט לא מבין אין יכולנו לנסוע כך ובכלל ביחס למכוניות היום זו בהחלט תחבורה מאוד בסיסית".
- יוצא לך לראות עוד 127 על הכבישים?
"האמת שכן, פחות באזור המרכז אבל בצפון ובדרום ובמיוחד בשטחי הרשות הפלסטינית יש עוד לא מעט מכוניות נוסעות כאלה. באופן מפתיע, דווקא באיטליה לא ראיתי אף 127 שנשתמרה".
הכל מכני ופשוט | צילום: נעם וינד
המתנה שהובטחה בגיל 8
נשארת במשפחה - המכונית הנאמנה של סבא צבי עברה לידיו האוהבות של הנכד | צילום:
נעם וינד
לאחר שבאירופה ה-127 הוחלפה על ידי האונו, המשיכו לייבא את ה-127 לארץ מברזיל. הגרסה הברזילאית אמנם הציעה מנוע יותר חזק וגימור מעט מודרני יותר אבל אל מול האונו שנמכרה במקביל היא נראתה והרגישה מאוד מיושנת וכבר אז אף אחד לא האמין שזו יכולה להיות מכונית עם ערך אספני.
אבל למרות שעדיין הוא לא מוכר כרכב אספנות רשמי וצריך לעשות לו שני טסטים בשנה, לאביב קאופמן לא הייתה לרגע התלבטות בקשר לפיאט 127 הברזילאית הקטנה אותה קיבל לאחרונה במתנה מסבו, צבי, המתקרב לגיל 90 לאחר שזה הפסיק לנהוג.
האמת, לא מדובר במתנה מפתיעה וקאופמן כבר חיכה לה קרוב לשני עשורים, מאז אותו יום כשהיה בן 8 בו סבא צבי הבטיח לו כי יום אחד הפיאט הזו תהיה שלו.
"אני מאוד קרוב לסבא וסבתא שלי ואני זוכר המון חוויות שהיו לי איתם ברכב הזה - נסיעות לים, לסרטים ולפיקניקים. ולמרות שיש לו עד כמה נכדים סבא תמיד ראה כמה אני אוהב את הרכב והבטיח לי אותו כדי שאמשיך לשמור עליו", נזכר קאופמן. "כל חיי נסעתי במכוניות יותר טובת וחדישות מה-127 אבל אני עדיין מתרגש בכל פעם לנהוג בה. היא יד ראשונה וב-28 שנים היא נסעה רק 96 אלף קילומטרים. הצבע שלה מקורי, בעצם הכל בה מקורי חוץ מכמה תיקונים שסבא שלי עשה לבד".
אם תתעקשו יתכן כי ארן, יוסי ואביב יסכימו להודות שהאהבות שלהם קצת פרימיטיביות, קשות לשימוש יומיומי ושיש מכוניות אספנות מרשימות מהן, אבל מבחינתם מדובר בדבר האמיתי - בקלאסיקה ישראלית אותנטית אמתית ממש כמו שמאזדה 3 ויונדאי אקסנט יהיו בעוד 30-40 שנה.
איטלקיה בניחוח ברזילאי | צילום: נעם וינד
>> צפו בתמונות: מקדימה פיאט מאחור פיג'ו