מתחרה משנות ה-50: מסורת של עשרות שנים
הטבע האנושי השואף כל הזמן להתחרות ולהשוות למי יש הכי גדול, מי מאיץ יותר מהר ומי סוגר הכי הרבה הביאו את בני האדם, בערך שניה אחרי המצאת המכונית, לחפש שטח מישורי גדול, ארוך ומבודד כדי להתחרות בו בצעצוע החדש. כך אותרו מישורי המלח האינסופיים של בונוויל השוכנים על קרקעיתו של אגם פרהיסטורי ענק שהתייבש ומשתרע על שטח של לא פחות מ-412 קילומטרים רבועים בשטחן של המדינות נבאדה ויוטה שבארצות הברית, אשר כבר מראשית המאה העשרים משמשים כקרקע נוחה, אם כי מעט מלוחה, לשבירת שיאי מהירות ו"מֶכה" של חובבי המהירות.
בסוף השבוע הקרוב, כמו בכל אוגוסט מדי שנה, יערך אירוע המהירות השנתי הגדול ביותר בארה"ב ואולי בעולם - "שבוע המהירות של בונוויל", אירוע בו למשך שבוע מתקבצים בשממה מאות מכוניות ואופנועים, אלפי בני אדם ומאות אלפי כוחות סוס הממתינים לשעוט קדימה.
לא רק לגברים
מאות המשתתפים מגיעים כל אחד עם החלום שלו, השאיפה האישית שלו למהירות מקסימלית ושיא שהוא רוצה להגשים. כמו באמריקה, מדובר באירוע מאורגן, רשמי, עם אישורי רשויות, תוואי מסלול מסודר, מדידות זמנים רשמיות וכמובן כוחות חירום והצלה.
האחידות של פני השטח והמרחבים הבלתי נתפסים מאפשרים לבחון יצירות מוטוריות רבות ומגוונות החל באופנועים ומכוניות סטנדרטים, דרך כלי רכב משופרים ומשודרגים וכלה ב"טילי שיוט" מונעי סילון על גלגלים.
ככה זה נראה - חוויות משבוע המהירות בשנה שעברה
מסביב רק מלח ומלח
את הפרסום העולמי קיבלו התחרויות באיזור כשב-1935 מלקולם קמבל קבע שיא מהירות עולמי בלתי ייאמן לאותה תקופה וחצה את קו ה-300 מייל לשעה (480 קמ"ש) כשהוא נוהג במכונית שנבנתה במיוחד ונקראה בלו-בירד שהייתה מונעת ע"י מנוע תעופתי מבית רולס רויס עם הספק של 2,500 כ"ס.
הפריחה הכלכלית בשנים שאחרי מלחמת העולם השניה הביאה לא מעט מטורפים לדבר להשקיע בבניית מפלצות שמטרתן היחידה היתה לשבור שיאים, כמעט מדי שנה, על מסלולי המלח האינסופיים. רוב שיאי המהירות היבשתיים נשברו במישורי המלח של יוטה ובשנת 1970 נחצה קו ה 1000 קמ"ש ע"י גארי גייבליך, שיא זה לא נשבר במשך 13 השנים הבאות.
בשנים האחרונות מישורי המלח לא הצליחו להנפיק שיאי מהירות חדשים אך נרשמו הישגים ונקבעו שיאי מהירות למכוניות דיזל ולמכוניות חשמליות.
על אף המהירויות העצומות בדרך כלל לא מתרחשות במהלך השבוע תאונות חמורות, הבעיה היא שכאשר מתרחשת תאונה זה קורה במהירות די פסיכית.
זה מה שקורה כשמשהו משתבש במהירות של 300 קמ"ש
יותר ממרוץ מכוניות, שבוע המהירות מזכיר פסטיבל ומשמש כמקום מפגש למטורפי מהירות ושיפורים ובמקום ניתן לפגוש שלל טיפוסים הזויים למדי.
כל אחד מגיע עם חלום המהירות שלו
בשנת 2008 אפילו מנחי "טופ גיר" - ג'רמי קלארקסון, ג'יימס מיי וריצ'ארד האמונד החליטו לקחת חלק באירוע הכל כך אמריקאי הזה והגיעו להתחרות ולנסות להגיע לשיאים עם 3 מכוניות שרירים אמריקאיות. למרות נטייתם, בדרך כלל, לזלזל ולצחוק על האופי ועל דרך החיים האמריקאית לאחר כמה דאחקות צפויות הם התחברו לרוח האירוע וחזרו לממלכה המאוחדת מרוצים ומלאי הערכה וחוויות.
החבר'ה מטופ גיר נכנסים לרוח הפסטיבל
אם אתם חולי מכוניות, משוגעים על מהירויות ובמקרה יוצאים השבוע (בין התאריכים 13-19 לאוגוסט) לחוף המערבי שבארצות הברית, כדאי שתפנו לכם קצת זמן בין הגרנד קניון, לאס וגאס ועוד ועוד אאוטלטים ותעלו על הכביש הבין מדינתי מספר 80. שבוע המהירות מתקיים בבונווויל, 185 ק"מ מערבית לסולט לייק סיטי. בהחלט שווה לתת קפיצה.
לאירוע מגיעים אופנועים ומכוניות סטנדרטים, כלי רכב משופרים ומשודרגים ואפילו "טילי שיוט" מונעי סילון
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן