חרם על מוצרים מגרמניה? בגוגל לא שמעו על דבר כזה | צילום:
רויטרס
אני יושב מול המחשב וחושב על רעיונות לכתבות המחברות בין עולם הרכב ליום השואה. אני מחליט לבדוק בגוגל, 68 שנים לאחר נפילתו של השלטון הנאצי וסיומה של התקופה החשוכה ביותר בתולדות המין האנושי בעידן המודרני, מה בדיוק ההיקף של החרמת מוצרים מתוצרת גרמנית בימים אלה.
אני מתחיל להקליד בחלונית החיפוש שיודעת להגיע לכמעט כל פריט מידע אזוטרי שקיים ברשת את המילים "חרם על מוצרים" ומנוע החיפוש החכם מיד מציע להשלים עם תוצאות אפשריות של חיפושים פופולריים. יש שם חרם על מוצרים ישראלים, חרם על מוצרים מטורקיה, מהשטחים ומהתנחלויות, אבל חרם על תוצרת גרמנית בכלל לא קופץ כאופציה. אני מתחיל להקליד את המילה "מגרמניה" ומוסיף מ ולאחר מכן ג והופה הנה גוגל החכם מבין מה אני מחפש ומשלים את מילות החיפוש ל"חרם על מוצרים מגניבים". לא, לא... סרגיי ברין, לא התכוונתי למוצרים מגניבים אלא לכאלה שיוצרו בגרמניה.
אני מסיים להקליד את המילה ולוחץ על כפתור החיפוש רק כדי לגלות שהאלגוריתם החכם של גוגל לא ממש מבין על מה מדובר ומציג מעט מאוד תוצאות רלוונטיות באמת.
האם במקביל להליכתם מהעולם של אחרוני אנשי דור הניצולים למעשה כבר מדובר במחאה שלחלוטין מתה או בכזו שמעולם לא הגיעה לרשת?
פעם זה לא היה כך ובערך עד לאמצע שנות השמונים של המאה העשרים חרם על מוצרים מתוצרת גרמניה היה נפוץ ומקובל מאוד בקרב רבדים רחבים של תושבי המדינה שראו באקט הזה סוג של המשך לצוואתם הבלתי כתובה של מיליוני הנרצחים - לעולם לא לשכוח ולא לסלוח.
הזיכרון שלנו קצר מדי | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
מעבר למחאה ספונטנית של אנשים פרטיים, גם ישראל הרשמית של אותן שנים הקפידה שלא לרכוש, למרות שגרמניה החדשה נחשבת לידידת ישראל הגדולה ביותר באירופה, מוצרים מתוצרת גרמנית ובכללם מכוניות ובשל כך, בין היתר, בחרה במשך שנים במכוניות אמריקאיות ולאחר מכן בוולוו משבדיה כמוביל הרשמי של שרי ממשלת ישראל.
כיום, כפי שאתם מבינים, המצב שונה ואפילו בממשלה כבר לא רואים בעיה לעשות שימוש במכוניות מתוצרת גרמנית. בימים אלה מנהל הרכש מחליף את מכוניות השרים מתוצרת אודי במכוניות של יצרן גרמני אחר העונה לשם ב.מ.וו.
מעבר לעובדה שכפי שאתם מבינים בישראל של 2013 החרמת מוצרים ממקור גרמני הפכה לנדירה ביותר, נראה כי האיכות הגבוהה של תוצרי גרמניה הביאה רבים להשתמש במטבע הלשון הסלנגי "דיוק נאצי" בהקשר חיובי לציון הקפדה על פרטים במכוניות מתוצרת גרמניה.
לא ננקוט כאן עמדה באשר להאם, למרות זוועת העבר, יש להתייחס לגרמניה של היום ואל תוצריה בצורה סלחנית או לא, אבל נספר לכם מעט על שיתופה של תעשיית הרכב הגרמנית בתוכניות המשטר הנאצי.
גם היום עדיין לא ניתן להבין כיצד מנהיג מטורף הצליח לסחוף אחריו את העם הגרמני להאמין בתורת גזע חשוכה ולקחת חלק במעשי זוועה. יתרה מזאת, היטלר לא סחף רק את "האזרח הקטן" אלא גם את ברוני הממון ואת חברות הענק הגרמניות שלקחו חלק בעשייה הנאצית ונהנו בשנות שלטונו של הצורר משגשוג חסר תקדים.
אפילו שרי ישראל נוסעים ברכב מתוצרת גרמנית | צילום:
נעם וינד
היטלר, מכונית העם וההשקעה האדירה בכבישים
היטלר עלה לשלטון בשנת 1933 לאחר שנים בהן גרמניה הייתה שרויה במשבר כלכלי קשה שהתחיל לאחר מלחמת העולם הראשונה והתעצם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של ראשית שנות השלושים. חברות רבות היו על סף פשיטת רגל ועלייתו של המשטר הנאצי לשלטון, על שלל תוכניותיו הגרנדיוזיות, הייתה עבורן קרש הצלה ומקור לתזרים מזומנים בלתי פוסק.
אחת היוזמות המפורסמות ביותר של היטלר הייתה הכוונה להפוך את המכונית לכלי תחבורה זמין, אמין ובר השגה לכל גרמני. לצורך משימה זו הוא פנה למהנדס המבריק פרדיננד פורשה (כן, ההוא שעמד גם מאחורי מותג הספורט פורשה) והציג לו מפרט דרישות ליצור "מכונית העם", או בגרמנית - פולקסווגן.
בין היתר הדרישות כללו יכולת להסיע 5 אנשים, להגיע למהירות של כ-100 קמ"ש, לצרוך לכל היותר ליטר בנזין לכל 12 ק"מ ובראש ובראשונה לעלות פחות מאלף מארקים.
פורשה נענה לפנייתו של היטלר שתקצב את הפרויקט בנדיבות וכך ב-1938 נולדה החיפושית המדהימה שעמדה בכל הדרישות של היטלר והקדימה את זמנה אך לא הגיע ליצור אזרחי סדרתי לפני פרוץ המלחמה.
במקביל, כבר בראשית תקופת השלטון הנאצי הושקעו תקציבי ענק בתשתית הכבישים הגרמנית והאוטובאנים המפורסמים הראשונים נסללו.
היטלר רצה לייצר מכונית לעם
שליטה מוחלטת במסלולי המרוצים
מעורבותה של המפלגה הנאצית בעולם הרכב לא הסתיימה בזה והייתה נרחבת הרבה יותר. בהתאם לתורת הגזע היטלר הורה לעודד את מרוצי המכוניות ולהציג עליונות גרמנית בספורט החדש שזכה לפופולריות עצומה ברחבי העולם ופיאר לא רק את הנהגים שהשתתפו בו אלא גם את יכולות פיתוח הטכנולוגיות הגרמניות שנהנו ממשאבי אנוש ותקציבים בלתי מוגבלים. השליטה הגרמנית בספורט המוטורי העולמי בשנות השלושים הייתה מוחלטת. הפיתוחים הטכנולוגיים שנהגו בקבוצות המרוצים של מרצדס ואוטו-יוניון (לימים אודי) הזניקו את הספורט המוטורי קדימה והיוו את הבסיס למרוצי המכוניות כפי שאנו מכירים אותם כיום.
לאנשים ברחבי העולם היה נוח באותה עת להפריד בין העדויות הקשות על פגיעה במיעוטים ותורת הגזע הנאצית ובין המכוניות הגרמניות, עטויות דגלי גרמניה הנאצית וסמלי צלב הקרס שניצחו מרוץ אחר מרוץ והפכו למושא הערצה בכל רחבי העולם. נהגי המרוצים של התקופה נהנו ממעמד של כוכבי על אך נאלצו להזדהות, מתוך רצון או שלא, עם מערכת השלטון הנאצית.
היצור של הגרסה האזרחית התחיל למעשה רק אחרי המלחמה
פסי היצור הוסבו לשימוש צבאי
המעורבות של תעשיית הרכב הגרמנית במאמץ להנחיל את תורת הגזע הנאצית ברחבי העולם התעצמה עם פרוץ מלחמת העולם והסבת קווי היצור במפעלי הרכב לצרכים צבאיים: גי'פ הסער של הוורמאכט, צבא גרמניה, התבסס על החיפושית האזרחית ועשה שימוש במכלולים רבים שתוכננו עבורה. במפעלי פורשה ייצרו טנקים מסוגים שונים ולקחו חלק בפיתוח טכנולוגית רקטות ה-V1 ששוגרו אל מטרות אזרחיות בלונדון. ב.מ.וו יצרה מנועים ששימשו מספר דגמי מטוסים של חיל האוויר הנאצי וגם אופנועים אשר צוידו בסירת צד עליה הוצב מקלע קל, שהיו בשימוש נרחב ביותר בכל החזיתות. מרצדס תרמה את חלקה ביצור מנועים תעופתיים, פיתחה בלון צפלין למטרות צילום צבאי והפצצה, בנתה רכב שטח גדול בעל כושר עבירות יוצא דופן (שגרסתו האזרחית מוכרת בשם יונימוג) ושימשה כספקית המכוניות הרשמית לבכירי הרייך ובראשם הפיהרר שהיה מעריץ גדול של החברה ועשה שימוש בדגמים שונים ומגוונים של החברה גם בעצרות ובמצעדי ניצחון בבירות אירופה אותן כבש.
היטלר השקיע בתעשייה הגרמנית כהוכחה לעליונות הגזע
אסירים ממחנות הריכוז שימשו כעובדי הכפייה במפעלי הרכב
את הפרק האפל ביותר בקשר בין יצרניות הרכב הגרמניות המוכרות למשטר הנאצי מנסות יצרניות הרכב הפועלות גם היום להצניע ככל האפשר.
מסתבר שבכל מפעלי הרכב הגרמניים, ללא יוצא מהכלל, הועסקו בתקופת מלחמת העולם השנייה עובדי כפייה יהודים ואחרים שנרדפו על ידי הנאצים. מדובר במאות אלפי עובדים אשר הועסקו בתנאי עבדות, במשמרות ארוכות וסבלו מתנאי מחייה איומים, רעב והעדר תנאים בסיסיים. הם שוכנו לרוב במחסנים תת קרקעיים ללא תנאים סניטריים שהוסבו למגורים . התנאים הקשיים הביאו במקרים רבים לתוחלת חיים קצרה מאוד, אך את הדלדלות השורות מיהר השלטון הנאצי להשלים על ידי הבאתם של פועלים חדשים ממחנות הריכוז.
הנאצים לא הסתפקו בפועלים ולאחר המלחמה נתגלו גם עדויות לשימושים מזעזעים שנעשו בתעשייה הגרמנית במוצרים שהופקו משאריות הנרצחים. כך למשל, במפעל של חברת חלקי החילוף הענקית שפלר נמצאו גלילי בד לריפוד רכב במשקל של כ-2 טון שהוכנו משיער אדם.
אופנוע עם סירה של ב.מ.וו - שימש את הצבא הנאצי בכל החזיתות
מקורם של גלילי בד הריפוד העבה בשערות ראשם של כ-40 אלף אסירים מאושוויץ. דגימות שנלקחו מהאריגים אף הצביעו על שרידי גז מסוג "ציקלון בי" ששימש את הנאצים להשמדה המונית.
באיחור רב, לפני מספר שנים גרמניה הרשמית אף הודתה שבמהלך המלחמה נעשה שימוש רב בעובדי כפייה במפעלי התעשייה הגרמניים כולל חברות הרכב ואף הוקמה קרן פיצויים בשיתוף הממשלה הגרמנית והקונצרנים הענקיים אליהם משתייכים מרבית יצרני הרכב הגרמניים המוכרים לנו היום. הקרן שהוקמה חילקה כ-10 מיליארד יורו לניצולים ששימשו פועלי במפעלים גרמניים בעת המלחמה, מהם כ-70 אלף ישראלים שהיו פועלי כפייה וקיבלו בשנת 2003 פיצוי של 5,000 יורו לאדם.
כל יצרני הרכב הגרמנים השתמשו בפועלי כפייה שהגיעו ממחנות הריכוז | צילום:
חדשות 2
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן