עכבר האספלט מול עכבר השביל

אז איפה יותר כיף לנהוג, בכביש או בשטח? | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר מדובר בויכוח שמתנהל כבר שנים בין חובבי הכביש לאלה שאוהבים לעשות את זה בשטח, הכולל השוואות אין-סופיות בין מפרטים של מכוניות כביש לרכבי שטח, דיונים על הנאה ואדרנלין, התקשקשויות על דיוק, מהירות ותחושות לעומת מהלכי מתלה, אתגרים ונוף, לבטים בין צמיגי סמי-סליקס ל-MT וגם על אופנה - נעלי נהיגה של פומה או המגף האוסטרלי של בלנסטון.

גם אצלנו במערכת הדיון הפך כבר לויכוח קולני שנשמע למרחוק בין אוהד חובב האספלט לביני חובב הבוץ. יום אחד, ברגע של הפוגה בקרבות, הבנו שבמשרד, על רצפת הפרקט ובין המסכים המרצדים, לא נצליח לפתור את הסוגיה ואין מנוס מלקחת מכונית כביש ורכב שטח ולצאת למצוא אחת ולתמיד את התשובה.

אז פנינו לארז בנק, איש יקר והיחצ"ן הכל יכול של יונדאי, שיארגן לנו שני אקזמפלרים לבדיקה כשבצד הכביש בחרנו את הוולוסטר, הקופה הספורטיבית החדשה שזכתה אצלנו לביקורת חמה ובצד השטח הלכנו על ה- iX35כפול הנעה עם מנוע דיזל, ג'יפון חביב לא ספק.

הבחירה שלנו נפלה בכוונה על שתי מכוניות מיינסטרים ולא על גרסאות קיצון כדי להישאר קרובים לסוג כלי הרכב בהם נוהגים מרבית האנשים ולא קומץ חולי הגה או חיות שטח.

בדיעבד, הבחירה הוכיחה את עצמה משום שגם בכביש וגם בשטח לא היה צריך יותר משתי בריות אלה כדי ליהנות מאוד, אבל בל נקדים את המאוחר.

הדבר היחיד שחסר לנו היה צוות שופטים (הרי אוהד לא יצליח לשכנע אותי ואני לא אותו) שיתן את דעתו המכובדת בסוגיה הנכבדה.

לא היה מנוס מלצאת ולבחון את הסוגיה הזו אחת ולתמיד | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר

בית המשפט העליון
כמו החוקים אותם מקדמת הכנסת והדילים הנסגרים במסדרונות המשכן למינוי שופטים בעלי אינטרס לבית המשפט העליון, גם אני, כדוגל ידוע בדיקטטורה, הבנתי שבסוגיה משמעותית שכזאת כשכל כך הרבה מונח על כף המאזניים השופטים, או במקרה זה יותר נכון השופטות, חייבות להיות מקורבות של "הצד הנכון" וכבדרך אגב חילקתי את המטלות בינינו: "אתה תביא את המכוניות", הודעתי לאוהד, ואני אדאג כבר לשופטות.

כחולה הגה אוהד בלע את הפיתיון ואני דאגתי למנות לחבר השופטים  כמה חברות קרובות (אני תמיד מסתדר טוב יותר בסביבה נשית נטולת אגו, וזה גם מצטלם טוב יותר ומעלה את הרייטינג) שיחוו את דעתן ויחליטו איפה יותר כיף, בכביש או בשטח, או יותר נכון, עם מי יותר כיף, עם אוהד או כמובן איתי.

אוהד דאג למכוניות ואני ארגנתי חבר שופטים "אובייקטיבי" | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר

חבר השופטות ה"אובייקטיבי" שמיניתי כלל את הדס גלברט (בת 25 מת"א) אשתו של עומר, חבר טוב ודמות מוכרת בתחום הרכב והנהיגה. הדס מאוד מחוברת לתחום הרכב, היא עבדה כסוכנת מכירות בצ'מפיון ושייכת לקבוצה מועטה של נשים שיכולה בכיף להיכנס לשיחה מקצועית על מכוניות ונהיגה.
יעל כהן (בת 24 מירושלים) מעצבת בגדים עם חוש סטיילינג מפותח שלעולם לא תתפסו לבושה בצורה לא מוקפדת ומסוג הבנות שמושכות את תשומת הלב של כל הסביבה, גם גברים וגם נשים שמתעניינות איפה קנתה את השמלה...

מורן ישראלי (בת 27 מת"א), חברת ילדות, אחת הנשים (וגם האנשים) המדהימים שיצא לי להכיר. לא הייתם מנחשים מהמראה החיצוני העדין, אבל מורן שירתה כלוחמת ביחידה מובחרת, עובדת כיום בערוץ 5 והיא היחידה שהגיעה עם נעלי הרים איכותיות להתמודדות עם הבוץ...
עוד שופטת בכלל לא משוחדת היא נופר תורג'מן (בת 23 מגבעת שמואל) שהיתה חניכה שלי בצבא בקרוס מדריכות האמרים, ואחת הבולטות שבהן. עם יכולת וורבלית מפותחת ומוח חריף היא אחת הנשים המצחיקות שאני מכיר, נהגת שטח מצוינת (אחרי ההדרכה שעברה, אי אפשר אחרת) וכיום היא סטודנטית לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן.

והשיא, אם אוהד לא קלט עד כאן שעושים לו אמבוש, גלי בן זקן (בת 19 מירושלים) נושאת ולא בכדי את שם המשפחה המכובד והגנים האיכותיים... בקיצור אחותי הקטנה, שהיא גם מפקדת טירונים בצבא הגנה לישראל, וכמו כל בני המשפחה אחזה הגה וכידון ממונעים עוד לפני שלמדה את אותיות האל"ף-בי"ת.

כדי להגיע למסקנה מלומדת ככל האפשר הוחלט שכל אחת מהבנות תנהג ביונדאי וולוסטר כמה הקפות על המסלול בכוכב יאיר שייצג את תחום הכביש וב-iX35 במסלול ביער בן שמן שיכלול נהיגת שבילים וכמה אתגרי עבירות פשוטים. פרט לכך אוהד ואנוכי ניקח כל אחת מהבנות לסיבוב כשאנחנו מאחורי ההגה והן מחוברות לשעוני דופק בכדי לראות מי יצליח לקבוע נתונים גבוהים יותר, מה שיספק לנו גם סוג של נתון "מדעי" כלשהו להכרעה.

הבנות בהחלט הפתיעו על המסלול | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר

חורכים אספלט
ערב המבחן וגשם לא מפסיק לרדת. בשיחת טלפון עם אוהד הוא מביע חששות רבים לגבי יום המחרת. לשמחתנו, כשאנחנו נכנסים בבוקר למסלול בכוכב יאיר הגשם פוסק והשמש אפילו מציצה לפרקים קצרים, מייבשת את האספלט ומרגיעה את רוחו הטמפרמנטית של חולה ריח הצמיגים החרוכים. בזמן שאנחנו עורכים היכרות בין המשתתפים ותדריך עולות צווחות צמיגים מהמסלול מאימון דריפטים שקדם לנו.
הבנות נראות מבוהלות אבל אני מרגיע אותן שאין מה לחשוש ומספר להן על אוהד המכונה בפורומים מסוימים "יאשה והפיצפוצים", חבר טוב, אחד מנהגי הכביש המעולים שאני מכיר, משפץ מכוניות ומדריך נהיגה מתקדמת מהטובים שיש בארצנו. אני מדווח להן שכשאוהד איתן אין להן מה לדאוג, כבר שבועות הוא לא הפך שום מכונית. ת'כלס, אני מרגיע את הבנות בעיקר כדי שנתוני הדופק יהיו נמוכים כמה שניתן.
ראשונה עולה למסלול הדס ואחרי היכרות היא מתחילה ללחוץ ומאוד נהנית ומופתעת לטובה מיכולות הוולוסטר, בהתחשב בכך שעד לא מזמן נסעה על פיג'ו 306 GTI-6 (מכונית שנחשבת לאמת מידה בכל הקשור להתנהגות כביש) זו מחמאה אדירה ליונדאי. זו לא פעם ראשונה שהדס עולה על מסלול, אבל למרות זאת היא מאותתת בכל פניה, כנראה כדי להכין את גלעד הצלם לכיוון הנסיעה.

יעל עולה שנייה על המסלול. מאז הטסט לא נהגה על גיר ידני והיא נהנית מהחופש והמרחב שמאפשר המסלול נטול התנועה. היא מתלוננת קצת על הישיבה הקרובה שמצריכה מכונית בעלת דוושה שלישית.
למדריכת ההאמרים במיל' נופר אומנם לא יצא לנהוג "חזק" על אספלט אבל כמו שהנהגים הפינים מוכיחים, שכשאתה יודע לנהוג על משטחים דלי אחיזה, אין לך בעיה לנהוג בשום מקום וגם נופר מפגינה ביצועים נאים.

גלי עולה להגה ולא מביישת את הפירמה, היא קורעת את המסלול וכשהיא מסיימת להשחיז את דפנות הצמיגים וחוזרת לפיטס החיוך על פניו של אוהד מספר הכל. "רואים שחינכת אותה כמו שצריך", הוא אומר לי.

נותנים בגז על המסלול | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר
אבל מי שמפתיעה אותי יותר מכולן היא מורן, בלי שום ניסיון בנהיגה כזו היא טסה על המסלול.אני עולה אחריה, לטעום בפעם האשונה את המסלול, עם הוולוסטר השנייה, רכבו הפרטי של ערן חיון מ"הילוך שישי" שהצטרף אלינו, ודולק אחריה. למרות שהוולוסטר שלי מצוידת בתיבת הילוכים DCT כפולת המצמד, שאמורה להיות מהירה יותר כאן ולמרות שחשבתי שאני יודע דבר אחד או שניים על נהיגה, אני לא מצליח להדביק את מורן שנוהגת בוולוסטר הידנית! כשאנחנו מסיימים כמה הקפות חמות מאוד אני מספר לה שבחיים לא רדפתי אחרי מישהו ולא הצלחתי להשיגו. היא מצידה עונה לי שהיא בכלל לא שמה לב שניסיתי לרדוף אחריה, אם הייתה יודעת הייתה לוחצת באמת. בנהיגה מסתבר זה גם הרבה כישרון טבעי.
הבנות מסיימות לנהוג, מתחברות לשעוני הדופק ומתיישבות לצידו של אוהד. אחרי שצבר זמן בכיסא הימני הגיע התור של "יאשה והפיצפוצים" לשרוף את המסלול. סוף כל סוף יש לו הזדמנות לנהוג כמו שהוא אוהב ויודע, שם את הוולוסטר בפוזיציות מגרות לרוחב המסלול וזוכה לתשואות מהקהל המצומצם. אפילו מהצלם  שלנו, שכבר ראה הכל, אנחנו מצליחים להוציא חיוך. קן בלוק הזהר, הפיצפוצים מאחוריך.

לא רק קן בלוק יכול, אוהד עושה את המסלול על הצד | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר

שעשועי בוץ
מכריי יודעים שאני אוהב להתפלש בבוץ. נהיגה על החומר החלקלק הייתה תמיד המועדפת עלי, אלא שהיא דורשת ניסיון ודיוק רבים והגשם הרב שירד כאמור, יצר אצלי חששות בנוגע ליכולת ההתמודדות של ה-iX35 הנעול צמיגי כביש עדינים בקרקע הטובענית והחלקלקה. החששות שלי התבדו ולמרות התנאים הקשים וחוסר הניסיון בנהיגת שטח אצל רוב הנהגות, הן וה-iX הוכיחו יכולת גבוהה מהמצופה. יעל עולה לנהוג ראשונה והתנאים המאתגרים יחד עם העובדה שזו טבילת האש שלה בנהיגת שטח גורמים לה להתרגשות, אבל היא צולחת את המסלול החלקלק ללא בעיות. אני דואג לספר לבנות את יתרונות השטח מבחינת נוף ואוויר צלול, מימד הגובה שנוסף (עליות וירידות), האתגר מהמכשולים ורמת הדיוק הנדרשת כדי לצלוח אותם, אבל זה לא עושה רושם על אף אחת.

נופר מתיישבת שנייה מאחורי ההגה, זמן רב חלף מאז שירות המילואים האחרון שלה, שכלל מתוקף התפקיד ג'עג'וע על האמרים בחולות צאלים, והיא טסה בשביל, גורמת ליעל, גלי ומורן שיושבות מאחור דפיקות לב מואצות. הן אפילו טענו בסיום, שאם מדי הדופק היו מחוברים כשנופר נהגה, התוצאות היו גבוהות הרבה יותר מאשר אני הצלחתי להשיג... אז הנה אני מקבל בראש בפעם השניה באותו יום.

אין כמו ניחוח של קצת בוץ על הבוקר | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר

גלי לא מתרגשת יותר מידי, ומחפשת משהו קצת יותר מעניין מהשבילים הכבושים ומנסה לאתגר ללא הצלחה את ה- iX שצולח בכבוד רב את כל המכשולים שהחרטום מכוון אליהם.

מורן היא הבאה בתור ושוב היא מפתיעה אותי ביכולת האינסטנקטיבית שלה למצוא את האחיזה על השביל החלקלק, תוך פיתוח קצב נסיעה מהיר וזורם ומעבר המכשולים עם מינימום מאמץ. למרות שחשבה שתהנה יותר בכביש ערב המבחן, הדס מתענגת על האפשרות להחליק במהירות אפס על מצע הבוץ מאתגר השליטה בכיוון הנסיעה המצריך הפניה של ההגה הרבה לפני הסיבוב.
ועכשיו זה התור שלי להפגין את מה שאני חושב שאני יודע, הבנות מתחברות למדי הדופק, אני מכוון את הכיסא, מכבה את בקרת היציבות, מעביר את בורר ההילוכים למצב ידני ואנחנו יוצאים לדרך. רגע לפני אני מבצע תחבולה נוספת להגברת דופק ומעדכן את הבנות שאני לא כל כך מכיר את השטח, פעם התהפכתי כאן באחד הסיבובים וגם שיש מלא רוכבי אופניים.

הכל שקר כמובן, אבל המטרה מקדשת את האמצעים. את השבילים כאן אני מכיר די טוב, אבל רמת האחיזה הנמוכה שיצר הגשם מפתיעה אפילו אותי. נטול בקרות מחליק ה-iX כמו ברווז על אגם קפוא ומשתרע לרוחב השביל כל הזמן. אני מגביר קצת את מדד הפחד, עולה לשיפוע צד, מגביר מהירות לתלת ספרתית על שביל כורכר לבן ומנסה להוציא את המיץ ל-iX ואת ארוחת הצהריים מקיבת הבנות. למרות שאני נותן את כל מה שאני יכול גם המכונה וגם היפות נשארים שלווים.
ואמבטיית בוץ לפנות ערב | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר

And the winner is
אין ספק, כולנו נהננו מאוד | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר על דבר אחד הסכימו כל המשתתפים בסוף, זה היה אחד מאותם ימים שמזכירים למה אנחנו כל כך אוהבים את קופסאות הפח על הגלגלים הללו וללא ספק אחת הכתבות הכיפיות שעשינו לאחרונה. ובכל זאת השורה התחתונה היא שאני צריך לאכול את הכובע, כי למרות כל התחבולות שביצעתי, ממוצע הדופק, המדד האמפירי היחיד, מראה שאמנם בהפרש קטן, אבל עכבר האספלט ניצח כנגד כל הציפיות.  
מעבר לבדיקה "המדעית" הרשו לי לנסות לתרץ ולהסביר שבסופו של דבר זה בעיקר עניין של טעם אישי: יש מי שיעדיף לחוות אדרנלין בהשחזת צמיגים על אספלט וקביעת שיאי מהירות ויש מי שיעדיף למצוא שלווה על איזה פסגה נידחת עם כוס קפה חם. אני בכל מקרה מודה שאחרי היום אני מעריך הרבה יותר את עכברי האספלט, גם אם זה אומר שאת הדרך הביתה עשיתי עם ראש מורכן.

בת'כלס זה בעיקר עניין של טעם אישי | צילום: גלעד ארצי , מוטוקאר

>> מבחן דרכים יונדאי וולוסטר
>> מבחן דרכים יונדאי ix35

הכתבה התפרסמה בגיליון ינואר של מגזין הרכב הגה 
לקבלת גיליון של הגה במתנה לחצו כאן

רוב תודות - לערן חיון מ"הילוך שישי יונדאי ראשון", לברק גולדפינגר ולאון טאובס מהמסלול בכוכב יאיר על העזרה והסבלנות הרבים ול"אנגטק" יבואני שעוני "פולר" שהשאילו לנו שעונים לצרוך הבדיקות המדעיות.