בישראל כמו בישראל: תמיד משלמים יותר

מכונית חדשה - מותורות או הכרח? | צילום: נעם וינד אין ספק, התחושה היא שהחיים בישראל בשנת 2011 יקרים יותר מתמיד. המחאה היצרית שהתפרצה בקיץ האחרון ותנסה בסוף השבוע לעלות שוב לראש סדר היום הציבורי מבטאת את התסכול הרב של אנשי מעמד הביניים העובדים קשה ולא מצליחים להרים את הראש.

משום מה, בין כל הררי המילים והדרישות הרלוונטיות יותר או ההזויות ממש שנשמעו מפי ראשי המאבק בקיץ האחרון כמעט ולא נשמעה ולו מילה אחת בהקשר לאחת ההוצאות המשמעותיות בכל בית אב בישראל – תחבורה אישית.

כן, אנחנו יודעים, זה מרגיש יותר נכון לדבר על תחבורה ציבורית אבל במציאות החיים בישראל ובהתחשב בתשתית התחבורה הציבורית  תחבורה אישית היא הכרח, אבל איכשהו בקיבעון שהושרש כאן ככל הנראה עוד בימי הצנע מכונית היא מותרות ומי שמחזיק מותרות לא באמת יכול להתלונן לא על אחוזי המיסוי המטורפים, לא על מחירי הדלק המשתוללים ובטח שלא על מחירי המכוניות שמחייבים כל ישראלי להקריב הרבה יותר משכורות מעמיתו האירופאי או האמריקאי כדי להגשים את החלום הבורגני ולזכות להוריד את הניילונים מהמושבים של מכונית חדשה.

האם תמיד מכוניות היו כאן כל כך יקרות? או שכמו שמחירי הקוטג' זינקו פתאום כמעט מבלי שנשים לב גם מחירי המכוניות פעם היו הרבה יותר שפויים. החלטנו לחקור את הסוגיה ולבדוק מה היו מחירי המכוניות בישראל בעשורים הקודמים, כמובן תוך התחשבות בשערי המטבע המשתנים.

מאז שנות ה-50: מיסוי מהגבוהים בעולם על מכוניות חדשות
המיסוי הגבוה אינו המצאה של העשורים האחרונים ולמעשה כבר מתקופת הצנע בשנותיה הראשונות של המדינה הונהגו בישראל אחוזי מיסוי גבוהים ביותר על מכוניות חדשות.

אמנם תקנות המיסוי השתנו מעת לעת מספר פעמים במהלך השנים שחלפו מאז שנות החמישים של המאה העשרים אך דבר אחד נשאר כמעט ללא שינוי: מחירי המכוניות בישראל הם מהגבוהים בעולם והחלק ממכירה של כל מכונית שמקבלת המדינה באמצעות מס הקניה, המכס והמע"מ הוא גדול ממחירו של הרכב עצמו בשערי המפעל.

מפעל סוסיתא בחיפה

מכונית משפחתית ב10,000 דולר  

עליית הליכוד לשלטון בסוף שנות השבעים בישרה על שינוי של ממש באופיה של המדינה. ראש הממשלה מנחם בגין ביקש להיטיב עם העם והחברה הישראלית עברה מהפכה מהירה ממשק בעל אופי סוציאליסטי למשק המקדש תרבות צריכה פרטית.
בעקבות האינפלציה הלירה פינתה בשנת 1980 את מקומה לשקל ועם ישראל, שנהנה ממחירים שנראו קצת פחות מפחידים בעיניים, המשיך לקנות ולקנות. בתחילת ימי ארידור (שר האוצר באותן השנים) העליזים היו אלו הטלוויזיות הצבעוניות שנחטפו כמו לחמניות חמות לאחר שבוטל המחיקון שהופעל על שידורי הערוץ הראשון (והיחיד). בהמשך הגיעו המכוניות.
למרות המדיניות לעידוד הצריכה גם ארידור לא יכול היה לוותר על הכנסות הגבוהות ממיסוי על מכונית שנקבעו בימים עברו והפתרון היה הפחתת מס מדודה ונקודתית למכוניות בנפח מנוע של עד 1300 סמ"ק. העם נכנס למאנית קניות והאינפלציה השתוללה והגיעה למאות אחוזים בשנה. סובארו 1.3 הפכה למכונית של כולם ונמכרה בשלהי שנת 1983 בעבור 976 אלף שקלים ישנים שהיו אז שווי ערך לקצת יותר מעשרת אלפים דולרים. כדי להבין את מימדי האיניפלציה נציין שחצי שנה מאוחר יותר, באפריל 1984, מחירה בשקלים של אותה המכונית בדיוק כבר עמד על 1.78 מיליון שקלים ישנים. 

קונטסה 1300 חלום ישראלי מהסיקסטיז בעשרת אלפים לירות | צילום: ארכיון משפחת וינד

נקבע תו התקן: משפחתית סדאן עם מנוע 1.6 ליטרים אוטומטית
להיט מהסבנטיז -פורד אסקורט בשנת 1984 הוקמה ממשלת אחדות לאומית בראשותו של שמעון פרס כשלתפקיד שר האוצר מונה יצחק מודעי מהליכוד. מודעי ופרס הצליחו באמצעות תוכנית כלכלית מבריקה לעצור בתוך זמן קצר את  האינפלציה ולמעשה מאז המחצית השניה של שנות השמונים הכלכלה הישראלית התייצבה על אחוזי אינפלציה נמוכים.

בשנת 1985 השקל פינה את מקומו לשקל החדש ובשנת 1987 עודכנה הנחת המיסוי בשוק הרכב ומדרגת המס המופחתת כוללת מאותה שנה גם מכוניות בנפח של עד 1600 סמ"ק.

בערך באותה תקופה נקבע "תו התקן" למכונית של משפחת ישראלי – משפחתית ממוצא יפני (ובהמשך גם קוריאני) בתצורת סדאן, עם מנוע בנפח 1.6 ליטרים וגיר אוטומטי.

סובארוDL  אוטומטית - 31.5 אלף שקלים
מחירה של "המכונית הלאומית" באותן שנים, הסובארו 1.6 DL האוטומטית, היה בשנת 1987 31.5 וחצי אלף שקלים, או במילים אחרות 18 אלף דולרים בהתאם לשער הדולר שעמד באותם ימים על 1.67 שקלים חדשים לדולר.

סוזוקי אלטו היתה גם אז, כמו היום, אחת המכוניות הזולות שאפשר היה לרכוש והיא נמכרה בכ-18 אלף שקלים (קצת פחות מ-11 אלף דולרים). פיאט אונו היתה ממכוניות הסופר מיני הפופולריות ביותר ומחירה היה 24 אלף שקלים (14 אלף דולרים) לדגם ה-SL 70. הפיג'ו 205 GTI היתה להיט גדול בקרב חובבי המכוניות הספורטיביות אך למרות ביצועיה החמים (באופן יחסי לאותם ימים) מחירה היה שפוי יחסית ועמד על 37.5 אלף שקלים (22.5 אלף דולרים). מכונית יוקרה מסדרה E של מרצדס דורגה באותה תקופה במדרגת מס אחרת ועלתה לא פחות מ-156 אלף שקלים (93 אלף דולרים).

סובארו DL - משפחתית אוטומטית ב31 אלף שקלים | צילום: נעם וינד

מיצובישי משפחתית ומאובזרת ב-70 אלף שקלים
בתחילת שנות התשעים רוחות פיוס נשבו במזרח התיכון, בוטל החרם הערבי, מותגי רכב רבים הגיעו לארץ ומיצובישי כבשה את מקומה של סובארו כמלכת המכירות.

"תו התקן" למכונית של משפחת ישראלי עודכן וזכה לשדרוג באבזור לרמה המקובלת עד לימים אלה הכוללת בנוסף לתצורת הסדאן, מנוע ה-1.6 ליטרים והגיר האוטומטי גם חלונות חשמליים, נעילה מרכזית, הגה כוח וציוד בטיחות כמו כריות אוויר ו-ABS. בשנת 1994 מחירה של המיצובישי סופר לנסר עמד על 71 אלף שקלים שהיו אז 23 אלף דולרים. מכונית הסופר מיני של רנו - הקליאו - נמכרה עם תיבת הילוכים אוטומטית ורמת פאר גבוהה ב-56 אלף שקלים (18 אלף דולרים), אלפא רומיאו ספורטיבית מדגם 33 עם מנוע 1.7 ליטרים מוזרק ו-140 סוסים מתחת למכסה עלתה 72 אלף שקלים (24 אלף דולרים) ומרצדס E הציגה תג מחיר של כ-200 אלף שקלים (65 אלף דולרים). 

מיצובישי סופר לנסר - חלום ישראלי ב-70 אלף שקל

חברות הליסינג משתלטות על השוק
במחצית השניה של שנות התשעים מאזדה כבשה את צמרת טבלאות המכירות וחברות הליסינג הפכו לכוח מרכזי בשוק הרכב המקומי. בשנת 98 מאזדה לאנטיס מהצורה החדשה המצוידת במנוע 1.6 נמכרת ב-81 אלף שקלים (22 אלף דולרים לפי השער היציג באותה תקופה שהיה אגב 3.65, זהה לשער הדולר בימים אלה) שנה מאוחר יותר מחירה של הלאנטיס כבר עמד על 95 אלף שקלים (23 אלף דולרים לפי שער חליפין של כ-4 שקלים לכל דולר). לקראת סופו של המילניום הקודם מחירה של סוזוקי סוויפט אוטומטית עמד על 71 אלף שקלים,  פיג'ו 206 GTI ספורטיבית עלתה 118 אלף שקלים ומרצדס E 285 אלף שקלים. 

העשור הראשון של שנות האלפיים הסתמן כעשור בו יבואני הרכב נטשו את הלקוח הפרטי והתמקדו במכירות לחברות הליסינג ולגופים מוסדיים במחירים סודיים. המחירונים הרשמיים, לעומת זאת, הפכו אחידים מאי פעם ומנופחים כדי לאפשר ליבואנים להעניק הנחות נדיבות. המשפחתיות הקומפקטיות סווגו כקבוצה 2. 

עליית מחירים משמעותית נרשמה בשל שינוי בשיעור מס הקניה ושערי המטבע שהשתוללו ובמקרה של הדולר הגיעו לשער של כ-4.7 שקלים לכל דולר. התנודות הללו הביאו, כאמור, לזינוק במחירן של המכוניות המשפחתיות מסביבות של כ-100 אלף שקלים בראשית המילניום לכ-120 אלף שקלים ב-2006, ממש כמו המחיר שלהן היום.

מאזדה לנטיס - כבשה את שוק הליסינג עם תג מחיר סביב 100 אלף שקלים

הפחתה בשיעור מס הקניה והעלאה חוזרת בתוך זמן קצר
ב-2007 הופחת שיעור מס הקניה וגם שער הדולר רשם ירידה לאזור של כ-4.2 שקלים מה שהביא את מחירי המכוניות המשפחתיות מקבוצה 2 לרדת לאזור ה-110 אלף שקלים. ניסאן מייקרה - סופר מיני אוטומטית - נמכרה ב-105 אלף שקלים, פולקסווגן פולו GTI תומחרה ב-153 אלף שקלים וכדי להיות בעליה של מרצדסE  נדרשו כבר 400 אלף שקלים.

שינוי נוסף במיסוי במסגרת תקנות המיסוי הירוק הביא שוב לעליה במס הקניה ב-2009 ובמקביל נתנה הנחה לרכבים לא מזהמים. המהלך הזה הביא לעליה של מחירי המשפחתיות שוב לאזור ה-120 אלף שקלים ולירידה במחירי מכוניות המיני הזוכות לרנסנס מחודש בשוק המקומי. 

הבחירה של משפחת ישראלי מאז שנת 2004 | צילום: נעם וינד

בשנת 1987 משפחתית ב-18 אלף דולרים, ב-2011 לא פחות מ-33 אלף דולרים
לכאורה ניתן להסתכל על הנתונים בסיפוק ולציין שבניגוד לענפים אחרים במשק בשנים האחרונות מחירי המכוניות שומרים על יציבות מפתיעה. אפשר גם לציין שהיום כל המכוניות החדשות כוללת שלל כריות אוויר ומערכות בטיחות שלא היו מגיעות כסטנדרט עד לפני כמה שנים. אבל, וכאן יש אבל גדול, אפשר לראות מהנתונים גם (וזה בולט עוד יותר בדגמי הקצה - הזולים והיקרים ביותר) שאם לפני דור מכונית משפחתית הייתה עולה 31 אלף שקלים שהיו שווים כ-18 אלף דולרים היום המחיר של משפחתית מאותו סגמנט עומד כבר על 120 אלף שקלים, שהם כ-33 אלף דולרים. פי 4 בשקלים וכמעט כפול בערך דולרי.

יונדאי i35 - המלכה החדשה? | צילום: נעם וינד

 >> בואו נתעצבן ביחד: מה אפשר לקנות מעבר לים במחיר של מכונית מיני בישראל

 >> בואו נתעצבן ביחד שוב: מה אפשר לקנות מעבר לים במחיר של מכונית משפחתית