כמו כל זיכרון נוסטלגי גם באהבה למכונית ישנה אנו נוטים לא פעם לשכוח את כל הדברים הפחות טובים שהיו בדרך - מהקלקולים הרבים, כיווני המנוע האינסופיים, זיהום האוויר הרב שנפלט, אביזרי הנוחות המעטים ועד רמת הבטיחות העלובה שהיא סיפקה לנוסעיה.
אבל אין ספק שבדבר אחד הותיקים צודקים: בעוד שהמכוניות המודרניות יעילות, מפוארות, מפנקות, אוחזות, חסכוניות, אמינות ובטוחות יותר - למכוניות מפעם היה יותר אופי.
לא מעט חולי הגה טוענים שהיעילות של המכוניות היום גורמת לכך שיש היום הרבה פחות חולי מכוניות בנשמתם מאשר מפעם משום שהאנשים פשוט לא מפתחים יותר מערכת יחסים עם המכונית שלהם והם מתייחסים אליה כמו לאביזר צריכה ממש כמו טלוויזיה, תנור או מקרר.
מועדון חובבי טויוטה ביפן החליט לעשות מעשה ולחבר בין הטכנולוגיה המוטורית המתקדמת ביותר שיש לנשמה מוטורית, או במילים אחרות בין הנעה חשמלית הנטענת מאנרגית השמש לבין מכונית שנחשבת בתרבות היפנית לאחת הקלאסיקות שבקלאסיקות - הGT2000 של טויוטה משנת 1966 שנוצרה בהשראתה של לא פחות מהיגואר E טייפ.
חברי המועדון שביניהם לא מעט מהנדסים העובדים היום בטויוטה ואחראים על פיתוח חלק מליין המוצרים האפרורי של יצרנית הרכב הענקית במילניום השלישי הגו את "Crazy Car Project" ולקחו את ה"זקנה" בת ה-45, שיחררו אותה ממנוע ששת הצילינדרים המזהם שלה, התקינו במקומו מנוע חשמלי המפיק 161 כ"ס ומומנט אכזרי בכל טווח הפעולה וחיברו אותו לגלגלים האחוריים.
את הכוח להנעת המנוע מספקת סוללת ליתיום מתקדמת אך בניגוד למערכות הנעה חשמליות אחרות הנטענות באנרגיה חשמלית המגיעה מתחנות כוח הטויוטה הותיקה נטענת באמצעות פאנלים סולאריים סופר יעילים המותקנים על מכסה המנוע ועל החלון האחורי של הרכב וקולטים כל העת את אנרגית השמש שבעזרתה מכונית הקופה הקלאסית יכולה להגיע למהירות של מעל 200 קמ"ש.
מתכנני הפרויקט המעניין, שנחשף בסוף השבוע בתערוכת שיפורי המכוניות Tokyo Auto Salon אמנם לא ציינו כמה ימי שמש בדיוק נדרשים כדי לטעון את מצבר הליתיום לעוצמה מלאה אך חשפו במכונית שלל שכלולים נוספים המחברים בין חדש לישן כמו מערכת סאונד מיוחדת המשדרת לחלל הנוסעים את הצליל של מנוע הבנזין המקורי, מערכת של מצלמות המחליפה את המראות הקלאסיות ועוד.
האם מדובר רק ברכב תצוגה מרשים שנבנה על ידי מהנדסים משעוממים או בחשיפה של טכנולוגיות שיהיו בעתיד בכל מכונית חשמלית מודרנית? ימים יגידו.