כמובן שייבדל לחיים ארוכים ומלאי גילי מוסינזון, אך למליניאק עוד נחזור בהמשך, לא לפני שאגיע לקצת ביקורת עצמית, במינון נכון. לא שאני חש את עצמי כך כחסר פגמים, אך בטוח ששלושת הימים האחרונים לא היו הפשוטים שבהם נתקלתי, אך מבחינת הכפשות הם היו המאתגרים שבהם.
>> תקציר האירועים האחרונים: מוסינזון הורחק לכל העונה בעונש חסר תקדים - לאחר תקרית אלימה
"החיים הם האוניברסיטה הכי טובה", כך תמיד אמר לי יצחק "שחור" לוי (האפסנאי המיתולוגי של הפועל תל אביב). וכן, בחיים למדתי דבר או שניים על ניהול משברים - תחום שצובר תאוצה בשנים האחרונות, וגם למדתי איך מכינים את השקשוקה הטעימה בעולם, אבל זה כבר לא קשור.
ניהול משברים סטייל אשכנזי מקופח
אז מה היה לנו בתפריט השבוע? מאמן שמקלל, שחקן שמתגונן, ומאמן כושר שמרביץ (טור זה הוא טור דעה, והכותב הוא דעתן בדרך כלל) קחו את השלושה, ותזרקו אותם על הגחלים, מלח פלפל, וישר לפה. פילה בשר טרי ומשובח. חגיגה לשיניים הטוחנות, ולנו הישראלים שיניים אלו יודעות איך לעשות את העבודה טוב טוב.
mako זה בסיס האם. וגם וואלה ספורט, ynet, nrg, one, שש עם עודד, שמונה עם יונית, עשר עם תמר, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, וכן, גם עמוד המעריצים של נתן נתנזון. אז מי אני בכלל חושב את עצמי, אלן דלון?!
דברים שלמדתי באוסישקין אצל שחור
לכאן או לשם, כשאני מנהל משבר, זה לא בהכרח אומר שאני נמצא באחד כזה. למי יש כוח להחליף ארבעה טי-שירטים לארבעה צוותי טלוויזיה שנוחתים לי בבית משל הייתי מאיה בוסקילה בערב חתונתה. לעידודי ויונית המקסימים הרימו מסוק לאוויר? הייתי מצפה ללא פחות.
אחרי הכל, באמת הקשתתי כדור מעליב לכיוונו של דרוקר, ומעל במה מאקואית זאת אני רוצה להתנצל בפניו, אך לפי כמות הטלפונים והנוטיפיקיישן לאינבוקס של הפייס, באמת ובתמים האמנתי שגרמתי במעשי למלחמה במזרח התיכון, ושסוף סוף יש על מי להפיל את רצח ארלוזרוב. תענוג. לפעמים גם פחות.
לפעמים נדמה לי שאחרון הפרחחים שפתח לי על הקיר בפייסבוק קבוצת דיון בעקבות המקרה, שקוראת להגלות אותי לחלב בסוריה במקרה הטוב, או סתם להשמיץ ולספר שאני חובב של פאור ריינג׳רס במקרה הרע, מושפעים או ניזונים מהתקשורת, או לפעמים מהתשקורת.
האמינו לי שקשה היום מאוד להיות אשכנזי מקופח מחתך סוציואקונומי כשלי, ועדיין לגרום לאנשים להיתפס אמין בעיניהם. אף יותר מאשר שהם מושפעים וניזונים, הם צמאים לדם, וצמאים לעליהום.
אז לפי סדר הדברים, לאחר שסיימתי עם הפרחחים התורנים, עברתי לפרחחים הקבועים, האריה מלינאקים למיניהם, וכל מיני עורכים/עיתונאיות שחשבו שדווקא עכשיו יהיה זמן מתאים להטיל בי סוג של דופי, וכמובן שלא מהסוג הטוב. מן סוג של השתלחות רסן חסרת מעצורים כנגדי, שרק גורמת לי כרגע לרצות לשבת בבית, בחושך (פולני), ולצפות ב-VOD במרתון פרקים של "בלי סודות", כאשר נתן נתנזון הוא עיתונאיש. בכל זאת, עיתונאיש.
הטור של מליניאק טוב בשביל לעטוף דגים
בשניה האחרונה התעשתי והחלטתי לכתוב, פשוט לכתוב. גם כי זה מתיישב לאנשים טוב הקטע של כתיבה כבן לסופר מהולל, וגם כי עכשיו כשאני מובטל, אולי מאקו יציעו לי לעבוד אצלם. בטוח שבידיעות אחרונות כבר לא אעבוד יותר בגלגול הזה, ובטוח שגם לא בגלגול הבא, כתוצאה ישירה להיותי מס 9 ברשימת #ארץחדשה.
אריה מליניאק כתב נגדי טור שלם בידיעות אחרונות ביום רביעי האחרון. מדובר באדם אשר מעז לקרוא לי "פילוסוף קטן" בחסות החופש העיתונאי, ומפזר משפטים טרחניים ודעות נחרצות וחד צדדיות הפועלות אך ורק למען האינטרסים הצרים שלו. נערכתי כראוי להתקפה שלו, ואף אכלתי קורנפלקס של אלופים מבעוד מועד, כי אין כמו וויטמינים ועומרי כספי בשביל להרגיש טוב.
והאמת, כבר מזמן אף אחד לא מתייחס לפרשנות של אריה מליניאק, גם מהסיבה שהוא מריח מעובש. אפשר לעטוף את הטורים של מליניאק בלקרדות ביום שאחרי, או אפילו במושטים, נראה היה לי הרעיון הכי הגיוני.
במקביל לפרסום הטור, החליט בית הדין המשמעתי של איגוד הכדורסל בהרכב עורכי הדין עזרא האוזנר ותגר עמיאל שהתנהגותו של מוסינזון במשחק מול הפועל ירושלים הייתה חמורה מאוד ולא ניתן להצדיקה ולכן החליט להרחיקו עד תום העונה בפועל בנוסף לקנס כספי על סך של 17 אלף שקל.