איני יודע האם זה אלוהים, יד הגורל או תופעת לוואי של התחממות כדור הארץ, מה שבטוח, דווקא ביום שאני מגיע לרולאן גארוס, לראשונה בחיי, יורד מבול. אבל אל תטעו, לא הגשם ולא השלכותיו גרעו מעוצמת החוויה.
האירוח שלו זוכים עיתונאי כל העולם מידי "יורוספורט" חביב ומפנק. הכניסה למתחם הטורניר מהשער השמור לשחקנים היא אחת הפריבילגיות הנחמדות ביותר.
נדמה לי, שבעוד שלרבים מעמיתיי נראו כל העוברים בשער כמו אנשים רגילים, אצלי בראש לא הפסיקו המחשבות להתרוצץ: הנה רישאר גסקה, וזו דומיניק סילבוקובה, וההיא ממול, זו לא ויקי אזרנקה?
אחרי שנכנסתי, כשראיתי לנגד עיניי את כל אותם מגרשי חימר שאני מכיר רק מלוח התוצאות באינטרנט ומשידורי הטלוויזיה, גברה התרגשותי עוד יותר.
אלפי חובבי הטניס שהגיעו, הציפו את השדרה המרכזית הנאה של מתחם הרולאן גארוס, ואלו נחלקו לשתי קבוצות:
מחד, היו את ברי המזל, המאושרים והבטוחים שהחזיקו בידם כרטיס, ומאידך היו את חסרי המזל, אותם אומללים שניסו להשיג כרטיס אחרון, כשעה בלבד לפני פתיחת המשחקים.
לפתע חלה תזוזה כללית, כשכולם פינו את הדרך לקבוצת ה"בול בויז" (מביאי הכדורים), שבריצה מוטרפת, תוך כדי שירה אדירה, חצו את המתחם לכיוון המגרש.
העידוד הצרפתי, הקשר הישראלי וארובות השמיים
באדיבותם של מארחיי, קיבלתי כרטיס לאצטדיון "סוזן לנגלן". לוח הזמנים כלל את משחקיהם של רובין סודרלינג, ג'ו וילפריד טסונגה וארבן רזאי. הקהל הצרפתי החם גדש את האצטדיון, ממתין בקוצר רוח לכוכבים האהובים שלו. לשמחתם הרבה, הביס סודרלינג את טיילור דנט בקצת יותר משעה, אז עלה טסונגה - הצרפתי הבכיר בסבב - למגרש, כשהקהל עומד ומריע לו זמן רב.
היה זה "דרבי צרפתי", כשטסונגה שיחק מול קוואנה, שזכה אף הוא לעידוד חם מהקהל, מה שלא סייע לו רבות, אלא לגנוב פה ושם איזה משחקון.
לפני שנפתחו ארובות השמיים, לפני שהחל המבול, זכה הקהל לשזוף עיניו בכוכבת צרפתיה נוספת - ארבן רזאי, טניסאית ממוצא איראני, הניחנת באופי חזק ביותר, שהגיעה לרולאן גארוס במצב רוח מרומם, אחרי שרק לפני שבוע וחצי זכתה בטורניר מדריד.
רזאי התיאטרלית, יודעת דבר או שניים על שילהוב קהל, ובמיוחד הקהל הביתי האוהד שלה. כל ווינר מלווה בתנועות אגרוף קמוץ, וזה מספיק כדי להכניס את הקהל לאקסטזה. כן, אני יודע שלא מדובר במשחק צ'מפיונס ליג, אבל עבור הקהל הזה גם קרב של רזאי מול אנג'ליק קרבר הגרמניה (65 בעולם) הוא סיבה מספיק טובה לחגיגה.
בין לבין, באופן בלתי נמנע, ניסיתי לאתר גם את נציגינו הישראלים. את שחר פאר מצאתי במגרש מס' 14, משחקת בטורניר הזוגות עם מוניקה ניקולסקו מול שתי צרפתיות אלמוניות, שקיבלו כרטיס חופשי. פאר הייתה, כמובן, הטניסאית הדומיננטית במגרש, והכתיבה את קצב המשחק, ליריבותיה ולבת זוגה כאחד.
השתיים זכו לעידוד ישראלי מהיציע. במערכה השניה הן הוליכו 3:5 כשהחל הגשם לרדת, אך בהמשך השלימו את המשחקון החסר, ובקלות. מאמנה של פאר, פבלו ג'יאנקופלי, ואמה, עליזה, יצאו עם חיוך רחב על הפנים. ג'יאנקופלי הביע סיפוק רב, כשאמר: "עד עכשיו הכל מצוין. בואו נראה מה יקרה בהמשך". פאר, שיצאה אחריהם, אמרה שלום, אך את התגובות האמיתיות היא שומרת למשחקים הבאים.
כשיצאתי, נתקלתי במקרה בדודי סלע ויוני ארליך, ממהרים למגרש 9. השניים ניסו לפלס את דרכם דרך הקהל ההומה, רק כדי לגלות, שמשחקים ייערך בעוד למעלה משעה.
פטפוט עם וילנדר: "היריבות בין פדרר ונדאל עושה רק טוב לטניס"
הגשם הטורדני הלך ובא, הלך ובא, בהפוגות. המטריות היו נשלפות, נפתחות, וכעבור זמן מה נסגרות, הקהל חיפש מחסה, והטניסאים ניסו להשלים את המשחקוניהם לסירוגין. את הרגעים הללו ניצלתי כדי להגשים עוד חלום ולהיות נוכח באולפני ה"יורוספורט" בשעת השידור החי.
אחרי שביקשתי מראשי הערוץ, בתעוזה/חוצפה ישראלית טיפוסית, פחות סנוקר, פחות אופניים, פחות ספורט חורף והרבה, הרבה יותר טניס, פגשתי את מאטס וילנדר ואנבל קרופט, מגישי הרצף של הערוץ. הוא, בעבר המדורג ראשון בעולם; היא, אלופת ווימבלדון לנערות לפני 20 שנה, ואחת הנשים היפות בעולם, לדעתי.
וילנדר, שבזמנו ביקר בארץ עם נבחרת שבדיה, ועדיין, אחרי כל השנים, זוכר איך הישראלים ניצחו את נבחרתו במאלמו, העניק ראיון מיוחד ל-ONE, תוך שהוא צופה, שמח ונרגש, במסכים הגדולים שמאחורינו כיצד מנצח בן ארצו, סודרלינג, בקלילות ראויה לציון.
לווילנדר היו מספר תובנות מעניינות על ההבדלים בין תקופתו שלו לבין התקופה הנוכחית: "גם בשיא הכושר שלי, לא הייתי מנצח היום את נדאל על החימר. הטניס מאוד משתנה, אבל כשרואים פתאום את טיילור דנט מארה"ב משחק כמו לפני 20 שנה, חושבים שאולי זו טעות ושכלום לא השתנה".
"אני חושב שאסור, בשום פנים ואופן, להמר רק על נדאל השנה. אם פדרר יגיע לגמר זה יהיה משחק הטניס הגדול בהיסטוריה, אפילו יותר גדול מגמר הווימבלדון ביניהם מלפני שנתיים. היריבות ביניהם עושה טוב לטניס הגברים. אם בכל גראנד סלאם היה זוכה מישהו אחר, הקהל היה מאבד עניין, לא היה זוכר את השמות".
לפי וילנדר, בטניס הנשים יש בעיה קשה: "אי אפשר להאשים את השחקניות, אלא רק את המערכת שמגדלת את כל הבנות אותו דבר, עם אותו טניס. כולן משחקות דומה, עם אותו בק הנד. כיום כולן מחקות שחקניות כמו סרינה ושראפובה, כי ככה הן רואות בטלוויזיה. לכולן יש אותה תוכנית משחק, לא עולות לרשת, לא עושות סרב אנד וולי. השחקניות הרוסיות יכולות לזכות בגראנד סלאם, ואחרי יום להפסיד סיבוב ראשון".
"אצל הנין או אמילי מורסמו זה שונה. להן יש טניס מיוחד והן הולכות איתו עד הסוף. אבל צריך שיהיו עוד שחקניות כאלה כדי לשנות את הסבב. בעבר היה לנו את נברטילובה וגראף, ששיחקו מגוון, אבל לא חיקו אותן".
על שחר פאר אמר וילנדר: "היא מאוד התקדמה. היא משתפרת אבל היא לא תזכה בגראנד סלאמים. היא משחקת דומה להמון שחקניות, אבל הלחימה שלה וה"קשיחות" נותנים לה יתרון. יש לה כמה מגבלות במשחק, אבל אני חושב שהיא תחזיק מעמד בצמרת".
סמול טוק עם אנאבל קרופט: "שמחה שרואים אותי בישראל"
קרופט, דמות מוכרת ופופולארית ביותר בקרב חובבי הטניס בארץ, סיפרה על ימיה בפסגת הטניס: "זה היה כ"כ מזמן... התחלתי את חיי בסבב כשהייתי בת 15 והייתי אלופת הנערות של ווימבלדון ואוסטרליה, אבל כשהייתי בת 21 מאסתי בחיים האלה ולא האמנתי שאעלה בדירוג לטופ. לאורך השנים שמרתי על קשר עם הטניס והייתי פרשנית בערוץ הבריטי. כיום אני מגישה בערוץ שמשודר בכל העולם".
כשסיפרתי לה על הפופולאריות הרבה שלה בישראל, אמרה: "אני שמחה שרואים אותי בישראל. ניצחתי שם בטורניר בגיל 14, ואני זוכרת היטב את הארץ. פגשתי את שחר פאר בדובאי. היא מדהימה. אני מעריצה אותה ועוקבת אחריה. אני אוהבת את איך שהיא ממקסמת את היכולת שלה על המגרש".
קרופט סיפרה על עבודתה בתוכנית: "כל הטניסאים אוהבים להגיע לאולפן ולדבר עם מאטס. אנחנו מנסים לא להיכנס איתם לעניינים אישיים, כי הם לא אוהבים את זה, אבל עם סרינה אפשר לדבר על אופנה והיא מאוד אוהבת את זה".
ועל מי היא מהמרת? "אני חושבת שיהיה קשה לעבור את נדאל השנה בטורניר. בין הנשים, סרינה לא צפויה, ונוס שיחקה מצוין, וחייבים לקחת בחשבון את ז'וסטין הנין. הייתי רוצה לראות את ווזניאקי מצליחה כאן. לינקוביץ, לדעתי, יש מחסום מנטלי כלשהו".
