סרינה וויליאמס זכתה ב-16 גראנד סלאמים, רפאל נדאל ב-12. אבל למרות שהם משחקים באותה תקופה, תופתעו אולי לשמוע שרולאן גארוס 2013 זו הפעם השלישית בלבד שהם נפגשו בטקס האלופים של אותו טורניר. סרינה, למשל, חלקה 5 זכיות משותפות עם פדרר. הסיבה המרכזית לכך היא שבעוד וויליאמס ניצחה השנה "רק" את הרולאן גארוס השני שלה, הרי ש-8 מ-12 התארים הגדולים של נדאל הגיעו בפאריס. אבל עם כל הגדולה שטמונה בזכייה של הספרדי, שהשלים קאמבק חלומי – דווקא התואר של סרינה הוא המרשים מבין השניים. כי גם היא בעיצומו של קאמבק. וכי היא, בניגוד לרפא, אף פעם לא נחשבה לטניסאית עליונה על החימר. הדבר המדהים הוא שהיא שינתה את זה לגמרי בשנה האחרונה, כש-6 מ-9 זכיותיה בטורניר חימר גדול בקריירה הגיעו מאז 2012. והיא ממשיכה להשתפר.
אם יש דבר כזה טניס מושלם, אז אפשר היה לראות אותו ביום חמישי שעבר בניצחונה של האמריקאית על שרה אראני בחצי הגמר 0:6, 1:6 בתוך 46 דקות. היא חבטה 40 ווינרים, ורשמה רק 12 שגיאות לא מחויבות. היא לקחה 28 מתוך 33 הנקודות בהן הגישה וזכתה ב-8 מתוך 10 הנקודות בהן עלתה לרשת. כאשר האיטלקייה לקחה משחקון הגשה בודד היא שמחה כאילו העפילה לגמר. זו הייתה עליונות שלא רואים ברמות האלה.
את מה שהיא עשתה שם לאראני צריך להראות לכל ילדה שמתחילה לשחק טניס. יש שיאמרו שזו הייתה תצוגת הטניס הטובה ביותר בקריירה שלה. בכלל, בתקופה האחרונה האמריקאית נמצאת בכושר הטוב ביותר שלה. ולחשוב שרק לפני שנה היא הודחה בטורניר הזה בסיבוב הראשון כשהיא נראית איטית, מהוססת, חסרת ביטחון ושבירה.
לאחר ההדחה שלה אשתקד, רבים חשבו שזה סוף הקריירה שלה. בספורט אילוסטרייטד נכתב "סרינה השמינה מאז צ'רלסטון ולהגיד שהיא הגיעה בכושר שיא לטורניר זה שטויות". עוד נכתב: "אם היא לא תשחק טוב בווימבלדון, היא כבר לא תזכה בשום גראנד סלאם למרבה הצער". ובכן, סרינה זכתה בטורניר היוקרתי על הדשא, ומאז בערך לא הפסיקה לנצח.
נקודת המפנה שלה הגיעה כאשר מעט לאחר ההדחה מהרולאן גארוס היא החליטה לרכוש דירות בפאריס ובלונדון ולהישאר להתאמן באירופה במקום לחזור לארה"ב. בנוסף, היא צירפה את פטריק מורטוגלו, בעל אקדמיית טניס, לצוות האימון שלה כיועץ.
עם דגש מיוחד על כושר וטכניקה, סרינה עבדה קשה מאוד והגיעה לווימבלדון במטרה אחת – להוכיח. לעצמה, ולכל עולם הטניס. היא כאן, והיא עדיין השחקנית הטובה בעולם. פשוט זה לא היה. אבל בסיבוב השלישי, כשניצחה את ז'יה ז'נג 7:9 במערכה השלישית, מצאה את הכוחות המחודשים שהיא הייתה כה זקוקה להם. "בקושי הצלחתי לנצח את ב-3-4 המשחקים הראשונים בטורניר", אמרה הזוכה. "הייתי גרועה. אחר כך פשוט שיחקתי את הטניס שאני יודעת ואוהבת. רציתי ליהנות". ומאז היא רק נהנית. מאז ההפסד ברולאן גארוס בשנה שעברה היא עומדת על מאזן מטורף של 4:75, שהניב לה 11 תארים נוספים.
אחד הדברים המרשימים בקאמבק שלה הוא הרצינות בה היא מתייחסת לכל טורניר וטורניר. שיפור נוסף על פני סרינה-של-פעם, שהייתה ידועה כמי שלא מגיעה בשיא המסירות לטורניר אם איננו גראנד סלאם, או אחת התחרויות היוקרתיות האחרות. וכך, למרות שהיא תכננה את הלו"ז שלה בקפידה העונה כדי להימנע מפציעות, היא התחרתה כל הזמן, על כל משטח, בכל מקום בעולם, וזכתה בתארים בתואר אחד לפחות בכל חודש בין יולי (ווימבלדון) לאוקטובר 2012, ובין ינואר ליוני 2013.
ונראה כי ההבשלה הזו, אחרי תקופה מאוד קשה, מגיעה דווקא על החימר. בעוד ששחקנים שמתקשים על המשטח האדום בד"כ מוותרים ומתייאשים ממנו, היא לקחה את זה כאתגר. וחיסלה אותו, וכל מי שעמד בדרכה. אחרי הניצחון על אראני הסבירה כריס אוורט ש"משחק על חימר דורש המון סבלנות. אבל כיום זה גם משחק של כוח". וכוח, ברוך השם, יש לסרינה בשפע. הכי הרבה בטניס הנשים, זה ידוע, ושווה ערך לזה של לא מעט גברים בסבב. אבל הסבלנות שהיא הפגינה למדה לפתח במשחקיה על החימר, סבלנות שהגיעה לאחר לא מעט ניסוי וטעייה, היא ההישג הגדול שלה.
סרינה עשתה כברת דרך עצומה בשנה האחרונה, בדרך חזרה למעמד הטניסאית הבכירה, ללא תחרות. כדי לחתום סופית את הסיפור היא ניצחה את מריה שראפובה בגמר בשתי מערכות, ורשמה ניצחון תשיעי ברציפות על הרוסייה, המדורגת 2 בעולם. המאזן ביניהן עומד על 2:14 לטובת האמריקאית, שהפכה בשנה האחרונה לבלתי ניתנת לעצירה, ועומדת כרגע על 31 ניצחונות רצופים. אה, כן, ואנחנו כעת מתחילים את עונת הדשא, המשטח האהוב עליה. ולא משנה מי יהיה זה בגברים שיקבל את הכבוד בטקס הסיום של הטורניר, היא בהחלט מתכוונת להיות שם. במקומה הטבעי.
