אנדי מארי שבר נאחס אישי, קללה ממלכתית וגם מעגל סגור של זוכים. הסקוטי בן ה-25 ניצח לפנות בוקר (שלישי) 6:7, 5:7, 6:2, 6:3, 2:6 את נובאק דיוקוביץ' בסיום מותחן אדיר בגמר אליפות ארצות הברית וזכה בתואר גארנד סלאם ראשון בקריירה ובגביע מייג'ור ראשון לטניסאי בריטי מאז 1936.
"זה פשוט מדהים", הודה אנדי מארי הנרגש מול אלפי התומכים שדחפו אותו מהיציעים באיצטדיון על שם ארתור אש. "היו תנאים קשים מאוד. נובאק כל כך חזק והוא נלחם עד הסוף בכל משחק. אני לא יודע איך ניצחתי אותו".
מארי גם נשאל על המאמן ששכר בשנה האחרונה, טניסאי העבר איבן לנדל, שהגיע בעצמו ל-6 גמרים בארצות הברית וניצח בשלושה מתוכם. "אני בטוח שכמעט ראינו חיוך", הקניט מארי את הצ'כי הרציני. "הוא אחד השחקנים הכי גדולים שהיו. הוא עזר לי מאוד, תודה רבה לו ולשאר האנשים שאיתי".
מאוחר יותר, במסיבת העיתונאים ולאחר שזכה למעט זמן כדי לעכל את ההישג, הסקוטי סיפר: "הוכחתי שאני מסוגל לקחת גראנד סלאם, ושאני יכול לשחק 4 וחצי שעות ולנצח מול אחד האנשים הכי חזקים פיזית שהיו בטניס אי פעם, במיוחד במשטח הזה. למדתי לא לפקפק ביכולות הפיזיות והמנטאליות שלי, ואני בטוח שזה יעזור לי בהמשך. אני מאוד שמח שהצלחתי לעשות את זה כי אם הייתי מפסיד כשהייתי כבר ביתרון שתי מערכות, היה קשה מאוד לעכל את זה".
"זה לא היה אמור לקרות מבחינתי", הודה בסיום נובאק דיוקוביץ', שזכה בתואר בשנה שעברה. "אני רוצה לברך את אנדי על הזכיה הראשונה שלו בגראנד סלאם. נתתי הכל וזה היה עוד משחק אדיר בגמר. תודה לכולם שנשארו עד לרגע האחרון, זה בהחלט היה אירוע מהנה".
פרט לגביע הכסוף והנכסף, אנדי מארי יצא גם עם מענק מרשים על סך 1.9 מיליון דולרים. סגנו הסתפק ב-950 אלף דולר וגם קיבל בונוס בגובה חצי מיליון דולרים מאחד הספונסרים הראשיים של הטורניר. מנגד, דיוקוביץ' איבד לא רק את התואר בו זכה ב-2011. למעשה, זה היה הפסדו הראשון של הסרבי על משטח קשה מאז גמר 2010 בו נכנע לרפאל נדאל וגם 800 נקודות ברחו לו ובוודאי יחסרו בדירוגים הבאים.
מארי, לעומת זאת, סיים את המותחן בצורה חלומית. הוא הצליח להתאושש מאובדן יתרון 0:2 במערכות וניצח בצורה מרשימה במערכה המכרעת. הוא גם זכה בגראנד סלאם ראשון שלו אחרי ארבעה הפסדים בגמר ואת השנה הזאת הוא יסגור עם תואר מייג'ור וגם עם מדליית זהב אולימפית, בה זכה על הדשא הביתי בווימבלדון.
בנוסף, הוא הפך לבריטי הראשון שזוכה באחד מארבעת הטורנירים הגדולים מאז עשה זאת פרד פרי ב-1936. תהיו בטוחים שבאנגליה יידעו לחגוג את הסיפור הזה, ומי בכלל יזכור שהוא בכלל סקוטי. נתראה במאסטרס.
