במהלך קריירות הטניס שלהן נפגשו מרטינה נברטילובה וכריס אוורט ב-80 משחקים. שתיהן שלטו בטנים הנשים בשנות השבעים והשמונים ובין 1975 ל-1986 היו היחידות שדורגו במקום הראשון בדירוג העולמי.
על פניו לא היו שתי יריבות יותר שונות מהן. נברטילובה שערקה מצ'כיה לעומת אוורט הוואספית. נברטילובה שהסתמכה על דומיננטיות גופנית לעומת האצילות והחינניות של אוורט. מה שמדהים הוא, שלמרות השוני והיריבות רבת השנים בין שתי מלכות הטניס, נוצרה בניהן חברות אמיצה שמחזיקה קרוב לארבעים שנה.
ליסה לקס וננסי סטרן וינטרס שתי יוצרות נשיות שהפיקו שידורי אולימפיאדות והיו אחראיות לשידורי הספורט של רשת NBC בין היתר, ראו במשך שנים את הטניסאיות כמודל לחיקוי מבחינת העצמה נשית והצלחה נשית. הן הפגישו בין שתי הענקיות באחוזה באחד מחופי ניו אינגלנד ושם מדברות בגילוי לב מפתיע נברטילובה ואוורט על היחסים המיוחדים שנוצרו ביניהן. הן נוסעות בשבילים הכפריים, מנהלות שיחה ליד האח וכמובן משחקות טניס לזכר הימים הטובים.
למרות שהמפגש נדמה בתחילה כמאולץ משהו ונגוע בסכריניות הצופה אינו יכול שלא להישאב לתוך הסיפורים המרתקים של שתיים מגדולות הספורטאיות בטניס העולמי: המפגש הראשון ביניהן על המגרש, כשאוורט מטאטאת את נברטילובה ללא רחמים, התקופה שבה נברטילובה הייתה בלתי מנוצחת קרוב לשלוש שנים, המשחק המופלא ברולאן גארוס (1985) שסימן את חזרתה לטופ של אוורט, הכרזתה של נברטילובה על אהבתה לנשים ועוד אנקדוטות שכבר סוקרו בהרחבה בעבר, אבל כשהן מסופרות בסביבה אינטימית ובטבעיות הופכות למרגשות ומרתקות.
באחד מיני רבי קטעי הארכיון המשובצים בסרט, קטע המתעד את זכייתה הראשונה של נברטילובה בווימבלדון, רואים את אוורט חובטת כדור לגופה ואז רוכנת ומלטפת את ראשה של יריבתה הגדולה ומתנצלת. נברטילובה אומרת "אני גאה להיות חברה של כריסי אוורט", והצופה לא יודע את נפשו מרוב התרגשות.
חברות ללא תחרות הוא מסמך אנושי מאלף על חברות בין שתי יריבות גדולות ועל שתי נשים גדולות מהחיים שלמדו להעריך ולכבד האחת את רעותה.