כשפיל היל, אלוף העולם בפרארי ב61, נשאל כיצד הצליח סטרלינג מוס לנצח במונקו באותה שנה עם מכונית לוטוס ישנה וחלשה בהרבה, הוא השיב שזה הזכיר לו ניסיון לרדוף, ברכיבה על סוס, אחרי כלב בתוך הבית שלו. זה, להזכירכם, עם מכוניות 1.5 ליטר קטנות ואיטיות יחסית ועל תוואי מסלול פחות מפותל מהיום. נלסון פיקה, השווה את המירוץ במונקו לעריכת מירוץ אופניים בסלון הבית. למרות זאת, כאשר נערך המירוץ הראשון ב-1929, היה בכך היגיון מסויים, שכן המכוניות היו איטיות יחסית ורבים מהנהגים היו פלייבוייס עשירים (הידעתם? אחד מהם היה הברון פיליפ דה רוטשילד) או נהגים שמצאו ספונסר/ית עשירים עם מכונית מירוץ (לדוגמה לואי שירון). ניצחון במקום יוקרתי כמו מונקו, לפני כל עשירי ועשירות העולם, הבטיח פרסום ועושר וזה לא השתנה עד ימינו.
מה שכן השתנה הוא היכולת של המכוניות המודרניות להתחרות על המסלול שהיה כאמור קטן וצפוף מדי כבר בתחילת שנות השישים. אם בדרך כלל מכונית צריכה יתרון של למעלה משנייה להקפה בכדי לעקוף תחרותית, הרי שבמונקו, גם כפליים לא יעזור. אחד הקטעים המפורסמים הוא הסוף של המירוץ בעונת 92 כאשר מנסל בוויליאמס בעלת העליונות המוחלטת, נאלץ להחליף צמיגים בגין תקר כמה הקפות לסיום ואז רדף אחרי סנה במקלארן הונדה, שהיה איטי ממנו בלמעלה משנייה להקפה. מנסל, שנחשב לאחד מהעוקפים הנועזים בהיסטוריה, ניסה לעקוף בכל פנייה ולהפעיל לחץ על סנה, אבל איירטון אהב את הסיטואציות הללו והחזיק את מנסל עד לנצחון (5 מתוך 6 נצחונות של סנה בנסיכות). חפשו ביוטיוב.
החשש הגדול כל השנים במונקו הוא מתאונה רצינית שבה מכונית תגיע לקהל. מיטב עזרי הבטיחות פרוסים במונקו ועדיין, המכוניות קרובות לקהל במונקו יותר מבכל מקום אחר. התוצאה היא שבמונקו הקהל זוכה לראות את טובי הנהגים בעולם מתמודדים עם המסלול התובעני והבלתי סלחני הרבה יותר מאשר מתחרים אחד בשני. זאת הסיבה שמבחינות רבות, שיאו של סוף השבוע מגיע כבר בדירוג, שכן לאחר הזינוק, הסיכויים לשיפור מיקום שואפים לאפס, מלבד תקלות או טעויות של אחרים.
מונקו העונה הוא המירוץ הראשון בו הנהגים בחרו בעצמם את הצמיגים מבין הסופט, הסופר סופט והאולטרה סופט. כפי שאתם יכולים לראות (ראה טבלה מצורפת), כל הנהגים מעדיפים את האולטרה, אבל ייאלצו להשתמש גם בסופר סופט או סופט במהלך המירוץ. עם ההצמדה הגבוהה יותר העונה יחד עם אורך החיים המשופר של הצמיגים, ייתכן שנהגים היו מצליחים לסיים מירוץ ללא עצירה, אבל בגלל החוק, נראה לי שהטקטיקה השלטת תהיה של עצירה אחת בלבד ומכאן אפשרויות עקיפה מוגבלות מאד אסטרטגית. אם יהיה הבדל ביצועים מאסיבי בין האולטרה לסופר, ייתכן שהמצב יהיה שונה, אבל עד כה העונה, שני הצמיגים היו קרובים בביצועים. מזג האוויר צפוי להיות שמשי ונוח, כך שאת הבלאגן שקורה במונקו בגשם לא נראה לצערנו השנה.
עניין מיוחד מעוררת המכונית של מרצדס, הארוכה ביותר בסבב. אפילו המילטון התייחס לכך בתחילת העונה כשאמר שהוא שם את מבטחו במהנדסים, שהמכונית תוכל להתמודד עם הפניות ההדוקות של מונקו ובראשן ההיירפין. מנגד, המרצדס הוכיחה את עצמה כמכונית שמאיצה באופן הטוב ביותר מפניות איטיות. צפוי כאן קרב מעניין בין הפרארי הקצרה והזריזה לבין המרצדס הארוכה אך המאיצה טוב יותר. במונקו, האחיזה המכנית של המכונית חשובה יחסית להצמדה יותר מאשר בכל מסלול אחר. המכוניות עד העונה הזאת התחרו עם מקסימום ההצמדה האווירודינמית האפשרית ולא משנה המחיר בגדר. יהיה מעניין לראות אם הגדלת ההצמדה האפשרית תשנה זאת.
חלק מהנהגים שכבר ביקרו במסלול, העבירו ביקורת על הקרבס החדשים שהותקנו ביציאה מאיזור הבריכה. הקרבס החדשים (צהובים) גבוהים משמעותית משנה שעברה ונועדו להפחיד את הנהגים מניסיונות חיתוך וקיצור של הפנייה. השאלה היא מה יקרה אם מכונית תתקל שם בבעיה ותעלה עליהם במהירות ובזווית לא נכונה. חלק מהנהגים התייחסו לזה וקראו לקרבס כני שיגור...
מקלארן היא עוד קבוצה שאמורה ליהנות מכך שכוח המנוע פחות משפיע במונקו, אך ״עושה הניסים״ מתחרה באינדי 500 כנגד כל הסיכויים ובמקביל אנו זוכים לראות שוב את ג׳נסן באטן מאתגר את עצמו בחזרה חד פעמית לפורמולה 1 דווקא במסלול מהמאתגרים ביותר בסבב. לא אתפלא אם פתאם וונדורן יהיה הנהג המוביל של מקלארן, שכן חזרה כזאת ללא זמן מסלול, היא אחד הדברים הקשים ביותר שנהג יכול לעשות.
