אחד הדברים שהכי כיף לגלות הוא הכושר הגופני. הבעיה בכושר היא שהוא דבר חמקמק. כדי להשיג אותו צריך לרצות להשיג אותו. אחר כך צריכים ללכת ולהשיג אותו. אחר כך, אם השגתם אותו צריך לשמור עליו כי הוא.. הוא לא אוהב להשאר בסביבה. אם לא תשמרו עליו טוב טוב הוא ימהר לברוח. את החלק הראשון כולם מכירים כי כולנו בנקודת זמן זו או אחרת, אמרנו לעצמנו "יאללה.. נכנסים לכושר!".
הנפילה הראשונה מגיעה בשלב השני, ללכת להשיג את הכושר. יש אנשים שהם אתלטים מטבעם או כאלה שמאד אוהבים לשחק בענף ספורט מסויים ולהם יהיה קל יותר להביא את עצמם להתאמן. יש את אלו שמרגישים שיש מחסום, אבל מוכנים לעבור אותו ואלו שזקוקים למאמצים כבירים כדי להתחיל להתאמן. אבל ההתחלה היא רק ההתחלה, וההתמדה בדרך להשגת הכושר היא קשה במיוחד. קצת כמו בזקנה, גם כאן המאפיינים הטבעיים שלנו יתעצמו. מי שאתלט יהנה ויתקדם ומי שקשה לו עד מוות יפרוש. אם אתם נמנים על הקבוצה שמתאמנת באופן פעיל והגעתם לרמת כושר טובה, אתם יודעים שעליכם לתחזק את זה כל הזמן אחרת תצעדו לאחור.
קרלסון גרייסי אמר פעם (בהקשר של קרבות ואלה טודו) שכשחגורה שחורה חוטפת אגרוף לפרצוף, היא הופכת לחומה. האגרוף הבא יוריד אותה לסגולה, הבא לכחולה והאגרוף הרביעי כבר ישאיר את המגן במצב הישרדותי ואף טכניקה לא תבוא לידי ביטוי. זה בדיוק אותו הדבר עם כושר ויכולת טכנית, רק שכאן המכה היא לא אגרוף, אלא פטיש 5 ק"ג. התפוצצות ראשונית של מכות או של מאבק חזק על הקלינץ והטייקדאון יכולה להוציא את כל האנרגיה בפחות מחצי דקה.
אם אתה בכושר, אתה תדע למקם את הגוף או לשלוט בפוזיציה בצורה כזו שתאפשר לך להתאושש ולהמשיך להלחם. אם אתה לא בכושר, אתה נכנס לשלב הפאניקה. אין לך אוויר ואתה לא מצליח לנשום. אתה מחזיק את היריב שלך בכל הכוח כי אתה לא רוצה שהוא יתנתק ממך ויתחיל לתת מכות. אתה מעייף לעצמך את הידיים. את ההרגשה שאין לך אוויר והיריב שולט בך ומכה אותך, או אפילו רק שולט עלייך ומוריד משקל, אפשר לתאר במילה אחת: טביעה. אתה פשוט טובע ועל הדרך כריש פטיש נוגח בך שוב ושוב.
הדבר הראשון שחשבתי עליו בהקשר של הקרב היא טביעה כשכריש פטיש נוגח בך. לא בא לי טוב. חיפשתי מאמן קרוספיט שיכין אותי לקרב הצורה הטובה יותר. ביררתי עם מספר מאמנים והשם פאבל סורוקין שב ועלה. אמרתי לו "יש לי קרב MMA עוד חודשי וחצי. אני צריך שתכין אותי במקסימום אפקטיביות בפרק הזמן הזה". "חודש וחצי? פפפפפפ המון זמן!".
כבר 6 שבועות שאני נותן לפאבל להתעלל בי.. והוא לא מתבייש לנצל את זה. סיבוב אחרי סיבוב אחרי סיבוב אחרי סיבוב של משיכות, דחיפות, הרמות, הנפות, קפיצות, טריקות, הטלות עוד ועוד ועוד ועוד. אחרי כמה שבועות של אימונים כלליים עברנו לאימונים יותר ספציפים. עלינו על כפפות, הכנסנו מגן שיניים ו...נסגרתי בזמן שפאבל מרביץ לי. כיף.
את האימון הראשון בקושי הצלחתי לסיים. אחרי האימון האחרון לקח לי דקה להתאושש לגמרי. פתאום אני מרגיש שאני יכול לעשות יותר קרבות אימון ולאורך זמן רב יותר. אני מרגיש שאני מצליח לחשוב ולתפקד כי אני לא עסוק בלחפש חמצן. המכה מגיעה? הבאת ברכיים לחזה, ליפוף היד המכה, סגירת עורף עם היד השניה. קל. הוא הפך אותי? להרחיק אגן, להכניס ברך בינינו, לייצר מרחק. קל. ג'יו ג'יטסו הוא ספר הפעלה למצבים מסובכים. הבעיה היא שאחת הדרישות המקדימות לקריאה בספר היא חמצן.
כושר הוא דבר טוב.
נשאר עוד שבוע לקרב ואתם מוזמנים לעקוב אחרי גם בדף הפייסבוק שלי
https://www.facebook.com/team.leibovich/
