הכי לא חשוב כאן, אבל בואו נוריד את זה מהשולחן, כדי שיהיה כאן תיאום ציפיות.
אני צופה במרוצים, כל מרוץ, כל פרקטיס, מאז 1998 – אז מארקז עשה את צעדיו הראשונים בגן חובה, ולדעתי עוד לפני שההורים של ויניאלס הכירו, יצאו לדייט, צפו בסרט טופ-גאן ונשבעו לעצמם, שאם יהיה להם בן הם יקראו לו מאבריק. והשאר הוא היסטוריה.
הפיגור העצום הזה קרה מכיוון שעד אותה שנה הייתי נתון בעלטה, "איש במערה", וגם הדבר הזה שהצעירים קוראים לו אינטרנט עוד לא הכיל את כל הספרייה המפוארת של המרוצים מתחילת שנות ה-90 (אבל בהם צפיתי מאוחר יותר, כשבשורת הרשת הגיע לכפר הנידח שלנו, בשיפולי שיח מוניס).
אני גם רוכב, המון שנים, ואפילו מתחרה באירופה; רכבתי על לא מעט מהמסלולים שבסבב האירופי.
איך אני? די בינוני. אבל ממש משתדל. כמו בחיים בערך.
אם ארצה לדייק, אציין שאני נתון בפגרה מאונס. כי במרוץ האחרון בוולנסיה, בכריסטמס השנה, דפקתי היי-סייד, רגע לפני ההקפה האחרונה במרוץ, כשאני נלחם על המקום השלישי. בעקבותיו שוגרתי מעל לכבלי המתח הגבוה במסלול, וסיימתי עם שלושה שברים ספיראליים בשוק ימין. באורח פלא עדיין סיימתי שלישי כיוון שהמרוץ הופסק.
עכשיו אני סתם צולע. ומוגבל. אבל האחרון היה ועדיין נכון לכל ימות השנה.
ובעניין תיאום הציפיות:
אנסה לסכם כל מרוץ בחמש הערות. אני לא מתכוון לתאר את המרוצים, אתם לא צריכים אותי בשביל זה.
אנסה לסכם, להאיר פינות, או עניינים ששווה להתעכב עליהם.
וגם ליהנות בדרך. כי בשביל זה אנחנו כאן.
הוא עורך דין. אבא שלו עשיר ומחזיק את המסלול בברנו, וכל העונות שלו עד היום במוטו ג'י-פי היו כמו עונות של ילד שאבא שלו קנה לו אופנוע.
עונת הסופרבייק האחרונה שלו היתה האומללה מכולן, ואני כבר דמיינתי אותו סוגר זכויות שידור על המרוצים בברנו, כעורך דין.
אבל קארל אברהם הצ'כי, שאבא שלו אולי עשיר, אבל רק כדי לקנות לו דוקאטי משומש בן שנתיים; קארל אברהם שעד היום פשוט הזדנב בירכתי הגריד, כי מישהו צריך להיות בין האחרונים, זינק למרוץ בארגנטינה מהמקום השני.
זו לא היתה טעות, הוא היה טוב בכל מקצי הדירוג שלפני כן – ביבש וברטוב.
את המרוץ אברהם סיים כבר במקום העשירי, עדיין מכובד, אבל ייתכן שההופעה הזאת בארגנטינה לא היתה האחרונה העונה של אברהם.
המסקנה: כל אחד צריך אבא עשיר, אבל לא מזיק גם טיפה כישרון.
ועוד מסקנה, אפילו חשובה לרבים מאיתנו שצופים במרוצים: אלה שמזדנבים מאחור במרוצים, הם לא רוכבים גרועים, שכל אחד מאיתנו היה נותן להם בראש בסדום-ערד, אלא אלופים שלא רוכבים על האופנוע הנכון, או בקבוצה הנכונה, או שהם פשוט בתקופה לא טובה.
אני חייב להתנער מהקלישאה המביכה ביחס לרוסי.
הרי כל אימת שרוסי שולף שוב את האס מהשרוול ולאחר סוף-שבוע אומלל הוא מגיע לפודיום כשהוא מזנק ממרכז הגריד, אם לא מירכתיו, מחדדים כל פרשני המוטו-גיפי ברחבי העולם את קולמוסם. לאחר מכן הם מחליטים להיות מקוריים הפעם ביחס לרוסי ולפתוח את הפרשנות שלהם במשפט האלמותי "מה כבר לא אמרו על הפנומן הזה, שמצליח כל מרוץ לעשות את הבלתי ייאמן ולהפתיע מחדש".
אז אני לא אפתח את ההערה על המקום השני של רוסי במרוץ במשפט הזה.
כלומר, אעשה כל מאמץ לא לפתוח איתו.
וזה לא עבד.
מה כבר לא אמרו על הפנומן האיטלקי, הדוקטור, אלוהים, שבגיל 38 מגיע משומקום לאחר סוף-שבוע אומלל, מבחני טרום עונה אומללים, כשהוא מודה בעצמו שהוא נמצא ב"בעיה מאוד מאוד גדולה". מה לא אמרו על מי ששמו נישא מהודו ועד כוש, כשלפני המרוץ התייחד בכריעה לצד אופנועו, כמעט מתפלל אליו, שפתיו ממלמלות פסוקי חיזוק, והוא כמעט מפציר באופנוע שלו להתנהג בסדר, לא לאכזב אותו.
מה לא אמרו עליו.
אלוהים.
שלא ייגמר לעולם.
הוא הימם את כולם במבחני טרום העונה. הוא מספק את הסחורה בכל מקצה אימונים או דירוג. הוא ניצח את המרוץ הראשון בקטאר. ניצח בארגנטינה, ועשה את מה שלאחרונה קרה בימאהה עם ווין רייני האגדי ב-1990.
לא פחות חשוב, ואפילו יותר בעידן פוסט לורנצו בימאהה – הוא רגוע, שקול, שליו, ולא מפסיק להחמיא לצוות שלו, כאילו הוא רק הנגן הראשי, אבל יש כאן תזמורת.
האם ויניאלס עומד לעשות מארקז?
כמה זמן ייקח לרוסי עד שהוא ישים עליו את העין הרעה המפורסמת שלו?
והאם יש מי שיוכל לנצח אותו העונה?
כל-כך הרבה שאלות, כל-כך מעט תשובות.
בעלי טורים אמורים להיות כאלה שיש להם תשובה לכל שאלה ותחזית לכל פונה.
מישהו משלם על הדבר הזה?
(לא).
5. מארקז
השד של מארקז השנה הוא לא רוסי ואפילו לא לורנצו.
השד של מארקז השנה צעיר ממנו וקורא עליו תיגר.
במרוץ בקטאר הפגין מארקז הופעה פושרת, עם בחירת צמיגים לא נכונה, וסיים במקום הרביעי.
ארגנטינה הוא מסלול טוב עבור מארקז, שניצח בו פעמיים משלוש (ורוסי את השלישי).
הוא גם אמר שהוא מסתדר טוב יותר עם ההונדה שלו, והוא טוב יותר מהכלי הבעייתי שאיתו הוא לקח אליפות בעונה שעברה.
בכלל, כל הסימנים המוקדמים הראו, שמארקז החליט שארגנטינה תהיה התיקון שלו עבור קטאר.
ובאמת, הוא לקח את הפול, לקראת המרוץ, וזינק מהמקום הראשון, יותר מכל רוכב בקטגוריה הגבוהה, מאז שנת 1949, והוא בן 24. לא 42. הילד בן פאקינג 24 ושבר כבר היסטוריה שהתחילה שנה לאחר קום המדינה.
אבל מה שמעיף אותי במוטו גי-פי זה האופי המאוד לא דטרמיניסטי של האליפות הזאת. ובעברית, מה שהיה בסוף השבוע, בהרבה מקרים, לא מעיד על מה שיירשם ביום ראשון אחר הצהרים.
הזיכרון שלי קצר, אני יודע: בעידן ה-800 מה שקרה בסוף השבוע קרה גם ביום ראשון, מה שקרה במבחני טרום העונה המשיך במהלך העונה. טוב, מה נזכרתי בתקופת ה-800? היא היתה משעממת יותר מתשובות של אופיר אקוניס להצעות לסדר היום במליאה.
ובאמת, בתחילת המרוץ זה היה נראה כאילו מארקז נמצא במרוץ משלו, פותח פער אדיר על הדבוקה שמאחוריו; זה היה נראה כאילו הוא עומד לשייט לניצחון, בפער שנמדד בזמן אור על האחרים.
אבל הוא התרסק, על הבלמים, ולא ידע לאן להוליך את התסכול שאחז בו (וגם אחיו התרסק, מהמקום השני במרוץ המוטו 2, כמה פניות לפני קו הסיום).
עכשיו הוא צריך לטפס את הגבעה הקטנה הזאת שהתיישבה מולו.
מזלו שהמרוץ באוסטין יתקיים עוד שבועיים.
כי לאוסטין יש רק מנצח אחד, וקוראים לו מארק מארקז.
זה נראה שגם אם מארקז יגיע עם ארבעים חום לאוסטין הוא ינצח.
אז מזלו של מארקז שהמרוץ הבא הוא באוסטין.
רגע, רק בתחילת ההערה כתבתי כמה שהמוטו ג'י-פי מספקת הפתעות למכביר.
האם גם אוסטין תספק הפתעה, ומארקז שוב לא ינצח?
כל הפרטים בפרק הבא של חמש הערות, אפילו אני כוסס ציפורניים, ואני עוד צריך לכתוב את הטור הזה.
