בעוד חודשיים נטע ריבקין תתייצב בפעם השלישית בקריירה שלה למשחקים האולימפיים, זה לא דבר שכיח במקצוע כמו התעמלות אומנותית, וכל זה כשהיא רק בת 25. בדרך לריו, המתעמלת הבכירה של ישראל קיוותה להתחמם עם הופעה מוצלחת באליפות אירופה שתיערך בחולון, אבל פציעה ברגל השביתה אותה ושלחה אותה לחדר הטיפולים במטרה להיות כשירה בזמן לדבר האמיתי.
בראיון למגזין האולימפי של ערוץ הספורט, ריבקין דיברה על המטרות לקראת ריו, האכזבה מהפציעה וההדרכה והתמיכה בבנות הצעירות יותר. גם מהמילה החזקה מכולן - מדליה - היא לא בורחת.
"אני פצועה בכף הרגל וזאת הסיבה שלא אשתתף באליפות אירופה. זו פציעה בקרסול והחלטנו לא לקחת את הסיכון", סיפרה ריבקין, "זאת החלטה שקיבל גם הצוות הרפואי שמטפל בי. זאת ה-תחרות בעצם, המשחקים האולימפיים, ולכן החלטנו לא לקחת את הסיכון ולאפשר לי החלמה מהירה כדי להיות כשירה ב-100 אחוז לריו".
"אני באמת מאוכזבת, בעיקר כי אליפות אירופה היא בארץ מול הקהל הביתי, מול הקהל התומך והאוהב, אבל זה נטו מקצוענות. מקצועית אין לזה יותר מדי משמעות, חוץ מזה שאני לא אחווה את התחרות הזאת. אני מתחרה לארוך כל העונה וצוברת ניסיון בתחרויות, ובסופו של דבר מה שאני אעשה בריו זה מה שיקבע הכל. שופטות מכירות אותי, מכירות את התרגילים שלי, זה לא שאני באה עם משהו חדש".
זו אולימפיאדה שלישית שלך, איך את מחזיקה כל כך הרבה זמן במקצוע הזה?
"זאת באמת חידה, אולי אפילו עבורי. איכשהו אני מסתכלת אחורה ומבינה שעבר באמת הרבה זמן. כל עוד אני נמצאת ביכולת טובה, משיגה תוצאות ועושה את זה הכי טוב שיש, אז אני מרגישה שזה המקום שלי. זה מה שהרגשתי גם אחרי לונדון, לכן לא חשבתי לסיים את הקריירה למרות שהרבה מתעמלות, אחרי שתי אולימפיאדות ובגיל 21, מחליטות לפרוש. בהתעמלות אומנותית זה לגיטימי מאוד לסיים קריירה בגיל הזה".
במשלחת יהיו מתעמלות שלהן זו תהיה אולימפיאדה ראשונה. לך זאת תהיה שלישית. את מסוגלת להסביר להם את ההבדל לעומת תחרות אחרת?
"זה אחרת, בעיקר בגלל כל המסביב, אז נורא חשוב לספורטאי, במיוחד לכזה שמגיע בפעם הראשונה, להבין שבסופו של דבר מבחינה פסיכולוגית כל אחד מאיתנו הולך לבצע בדיוק מה שהוא עשה לאורך כל השנה. אם זה אני על משטח ההתעמלות או מישהו אחר על מסלול הריצה. מצד אחד צריך לדעת ליהנות מהמעמד, לקחת אחריות, לדעת שאתה הולך לקראת משהו גדול. מצד שני צריך לדעת להגיד לעצמך 'אחלה, בסדר, זו אולימפיאדה, אבל גם אני התכוננתי, עשיתי את זה בכל תחרות אחרת ואין סיבה שזה לא יצליח פה'".
מה השאיפה בריו?
"אני פחות אוהבת להגיד מדליה, כי זה קודם כל לבוא ולעשות את התרגילים כמו שאני יודעת שאני יכולה, עם כל העוצמה, עם כל הכוח. כמובן להיכנס לגמר, לתת את המקסימום והשמיים הם הגבול. פעם היתה הפרדה גדולה בין הרוסיות לכל השאר, עכשיו כבר אין אותה. הן אמנם לרוב זוכות, אבל אם הן מפקששות הן כבר לא זוכות. זה משהו שצריך להפחיד גם אותן, כי הן יודעות שגם הן צריכות להיות כל הזמן בשיא היכולת ושגם להם אין מקום לטעויות".
הנבחרת הקבוצתית אוספת מדליות גם בקרב רב. עד כמה זה מציאותי בריו?
"זה ריאלי לחלוטין. אצלן המצב הוא כזה שכל הקבוצות שייכנסו לגמר, הן קבוצות שיכולות לסיים את האולימפיאדה עם מדליה. גם באליפות אירופה מול הקהל הביתי כל דבר הוא ריאלי. אני לא רוצה לפתוח פה, אבל הלוואי שדברים יתחברו להן, שהלחץ הזה יהיה לחץ חיובי".
