"אין ספק שמסתכלים עליי בעיניים של 'אתה חטואל, אתה חייב להיות שם'. לפעמים אני נכנס למחשבות של אוי ואבוי לי, אם אני לא זוכה בזה זה כבר שתי אולימפיאדות שהפסדנו וזה על הכתפיים שלי". יש קלישאה מפורסמת שאומרת 'השם מחייב'. זה בדיוק המקרה של סייף הרומח מאור חטואל. הרי מי לא מכיר את משפחת הסייף הכי מפורסמת בישראל?
"אם אנחנו מסתכלים על אבא שלי כשורש של עץ, אז שני הענפים הראשונים זה יצחק ולידיה. יצחק, דוד שלי, ייצג אותנו באולימפיאדת לוס אנגל'ס וגם לידיה הייתה שם. מאז לידיה הלכה וצמחה, עברה גם לברצלונה ואטלנטה. היא הייתה אחת הנציגות היותר מפוארות לאורך השנים. לאחר מכן הגיעה דלילה לבייג'ין".
עם אילן יוחסין שכזה, היה טבעי לחלוטין שמאור, בן הזקונים של חיים, הבעלים של המרכז האולימפי לסיוף בעכו, יצטייד גם הוא ברומח ויצטרף לשושלת הענפה. "הוא ממשיך מאוד יפה את המסורת שלנו. הוא ממשיך להריץ את הלפיד והאש ממשיכה לבעור. אנחנו מאמינים גדולים במאור", סיפרה עליו לידיה.
כבר עשרים ושלוש שנה שחטואל נמצא בענף ובדיוק כמו במקרה של אחותו, דלילה, הכל נעשה תחת פיקוחו הצמוד של אביו. "קשה לאמן את הבן", מספר האב, חיים: "המעבר בין אב לבין מאמן מטשטש, הגבולות לא ברורים כל כך, אז יש כל מיני התנגשויות ואי הבנות וצריך ללבן אותן. אבל צריך לשמור על האיזון בין הקשיחות של מאמן לבין הליטוף האבהי".
במקביל לאורח החיים הספורטיבי, בחמשת החודשים האחרונים חטואל מחזיק גם במשרה מלאה. בין אימון הבוקר המוקדם לאימון הערב הוא מגיע לטכניון על מנת לקדם את המחקר בביולוגיה: "אני מוצא הרבה דברים משותפים בין עולם הביולוגיה לבין עולם הסייף. העולם הזה מלא בחדשנות, כמו בסייף - אתה כל הזמן צריך להמציא את עצמך מחדש. אני חושב שהעבודה הזאת תורמת לי. זה נותן לי את השקט לסיים את האימון, לנוח מזה, עם הראש ולנוח עם הגוף ואז שוב לחזור לאימון".
ב-2010 סיים חטואל במקום השמיני באליפות העולם, הישג שבאופן מיידי הפך אותו למועמד בולט למשחקים האולימפיים בלונדון. אלא שבתחרות הקריטריון הוא הפסיד בצורה דרמטית בקרב המכריע, נשאר בבית ועבר את אחד המשברים הגדולים בקריירה. "הגעתי עד השוקת, הגעתי ממש עד הבאר ולא שתיתי. היה לי מאוד קשה, היו לי כמה חודשים שאומנם הגעתי לאימונים אבל היה לי קשה אפילו להרים את הרומח. המחשבה הזאת עברה לי בראש אם לפרוש אבל מהר מאוד המחשבה שאני חייב לעשות את זה תפסה את המקום. הבנתי שאני לא יכול להשאיר את עצמי בטעם כל כך רע. אמרתי לעצמי שאני לא יכול לתת לעצמי לפרוש ופשוט לוותר על הכל. אומרים שלחתול יש תשע נשמות אולי גם לחטואל יש כמה".
בחודש הבא ייצא חטואל לפראג לתחרות ההזדמנות האחרונה במטרה לסיים אותה הפעם כשידו על העליונה. המקום הראשון יעניק לו את הכרטיס לריו וההשתתפות ראשונה במשחקים האולימפיים, ואולי חשוב מכך - יחזיר את החטואלים, לאירוע הספורט הגדול בעולם. "טפו, טפו, טפו.. טאץ' ווד.. מבחינתי מאור שם", אומרת דלילה, אחותו: "הוא ווינר, מתמיד, מגיע לו. הוא אוכל את זה בלי מלח. הוא טוב, הכי טוב".
אני חולם על זה כל הזמן. אני חולם על זה כשאני קם בבוקר, זה מה שמניע אותי באימונים", ממשיך מאור לספר ומסכם: "כל פעם שאני נחלש עולה בי ריו. אני הולך לתת את כל כולי, אתאבד על התחרות הזו. אני מאוד רוצה את זה, מאוד מאוד רוצה את זה".
