לפני כחודש עזב בן שהר את הבונדסליגה והשאיר את הליגות הגדולות באירופה מיותמות מישראלים. בשקט בשקט, במרחק כ-300 קילומטרים מברלין אותה עזב החלוץ, עושה לו חיל ספורטאי ישראלי אחר – איתמר שטיין.
אם השם הזה לא אומר לכם שום דבר אתם כנראה לא במיעוט, אבל הגיע הזמן שתעשו היכרות עם השגריר הכי מוצלח של הספורט הישראלי. הכדורעפן בן ה-30 החל את עונתו התשיעית באירופה ואחרי שלוש שנים בהולנד וארבע שנים בצרפת, הוא מוביל העונה את הליגה הגרמנית בנקודות. עדיין לא מתלהבים? תחשבו על מלך שערים ישראלי בליגה בכירה באירופה, אחרי כחצי עונה.
שטיין עבר לקבוצת מוארס לאחר שבוטרופ, בוצתו הקודמת ירדה ליגה בעקבות חריגה בתקנות הבקרה התקציבית. בראיון לאתר ערוץ הספורט הוא מספר על החיים בגרמניה, הפערים בין הבונדסליגה לליגה הישראלית, הנבחרת וגם על פרוייקט החופים והתקווה האולימפית. "יש בגרמניה שלוש קבוצות ברמה גבוהה מאוד, עם תקציב של מעל מיליון יורו, ועוד שתי קבוצות מאוד חזקות, שאנחנו מנסים להיאבק בהן. אנחנו כרגע במקום השישי, ואם נסיים בין שמונה הראשונות נהיה בפלייאוף העליון. נשארו חמישה משחקים לסיום העונה הסדירה וכמעט בטוח שנהיה בפלייאוף", מספר שטיין.
הישראלי השיג עד כה העונה 243 נקודות ב-44 מערכות ובמילים אחרות: 5.52 במערכה. אם אתם רוצים הסבר נוסף, במשחק שבו שטיין וחבריו נגררים ל-4 מערכות, הוא מייצר לבדו כ-22 נקודות. כמעט מערכה שלמה במו ידיו. למוארס הצטרף בדצמבר, ומאז השיגה מוארס 4 ניצחונות והפסידה פעם אחת בלבד, בדרך להבטחת המקום בפלייאוף.
על הטירוף סביב הקבוצה, וסביב הליגה בכלל, מספר שטיין: "למשחק ביתי שלנו מגיעים בממוצע מעל 1,000 צופים, אבל למשחק ביתי של ברלין למשל מגיעים כ-4,000 צופים. כשהם משחקים בליגת האלופות יש אפילו 6,000 צופים, מספר מדהים בכל קנה מידה ולשמחתי המשחק הקרוב שלנו הוא בחוץ מולם".
כששטיין מדבר על הקהל, קשה להתעלם מהפערים לעומת הליגה שלנו, אך יכול מאוד להיות שלסיקור התקשורתי יש חלק בכך. "באירופה יש סיקור נרחב באינטרנט ובעיתונות המקומית. בארץ, לעומת זאת, יש בעיתונות הכתובה מעט מדי יחס, אך באינטרנט ובטלוויזיה נותנים את הבמה".
את הקריירה התחיל – כמצופה מילד שגדל בקיבוץ כפר מסריק – בהפועל מטה אשר. שטיין זכה כשחקן צעיר ב-3 אליפויות ובשני גביעי מדינה, לפני שארז את חפציו ויצא לאירופה. "בארץ קשה להתקיים רק מכדורעף", מספר הכדורעפן ומוסיף: "זה ענף שמתאים בעיקר לשחקנים צעירים וסטודנטים או למישהו שרוצה לעבוד ליד הכדורעף. ישנם מספר ישראלים שמשתכרים יפה, אך לא באופן מספק".
כשהוא מדבר על הכדורעף בארץ, נשמע שהוא עדיין מחובר מאוד. "אני תמיד עוקב אחרי הליגה, ומתגעגע מאוד. אני חושב שההחלטה לעבור לשלושה זרים הייתה נכונה מבחינה מקצועית והייתה יכולה לתרום לליגה, רק חבל שאין הרבה קבוצות שיכולות לשלם לשלושה זרים. הישראלים חייבים לשאוף לרמה של הזרים ולהוכיח שאין צורך בהם ושאפשר להסתמך עליהם. בכלל, לדעתי האיגוד יעשה טוב אם יצמצם את כמות הקבוצות וימנע מקבוצות לא ראויות להשתתף בליגה".
אבל לא רק על נושא הזרים יש לו מה לומר. כאחד שנשם כדורעף מגיל 0, שטיין מכיר ובקיא בענף: "אני כבר 10 שנים רואה בתור שחקן נבחרת כיצד הכשרון פה מתבזבז, ולצערי אני לא רואה שינוי בקרוב, כל עוד נמשיך באותה המתכונת. אין שום סיכוי להדביק את הפערים מאירופה אלא על ידי הקמת פרוייקט דמוי זלינגר. חייבים השקעה, ספונסר פרטי. האיגוד עושה כל שביכולתו, אך אין לו את המשאבים. בלי השקעה כספית שתתבטא בשעות אימון ויציאה לטורנירים בינלאומיים רבים, יהיה קשה להצליח. השחקנים מחויבים ועובדים קשה בכל קיץ, אך הציפיות גבוהות מדי לעומת התנאים שאנו מקבלים. אם לא יהיה שינוי בקרוב זה יהיה הקיץ האחרון שלי בנבחרת שאני אוהב כל-כך".
שני שחקנים שהלכו לכיוון שונה ועזבו את כדורעף האולמות, הם שון פייגה ואריק הילמן. השניים עברו לחופים ורואי בהם פוטנציאל לריו 2016. " שון ואריק שחקנים מצויינים ומקצוענים שהחליטו לוותר על כסף ונוחות למען חלום. אני מאחל להם המון הצלחה. אני חושב שריו היא מטרה קרובה מדי אך אני מאמין ביכולתם להתברג בטופ 50 העולמי בעתיד הקרוב ולהביא הרבה כבוד לענף שלנו".
לסיום, שטיין מתייחס לעתידו האישי, וכבר פוזל לסיום הקריירה: "המטרה שלי היא לשחק עוד לפחות שנתיים באירופה, ולאחר מכן בהחלט אפשרי שאחזור לארץ לעונה או שתיים".
