בשביל זה צריך לחזור ל-27 באוקטובר 2012, לפני כחצי שנה, כשלאטימור ודרום קרוליינה אירחו את טנסי. כהרגלו, הרץ האחורי המעולה הגיע מוכן לעבודה. המשחק שקדם להתמודדות הזו, תבוסה 44:11 בפלורידה, היה הראשון שלו בעונה אותו סיים בלי טאצ'דאון, והוא ידע שהוא צריך לכפר על התצוגה ההיא.
במהלך הרבע השני היו לו כבר 37 יארדים, ואז הוא רץ 28 נוספים לטאצ'דאון, שקבע 7:21. הקהל בוויליאמס-ברייס סטאדיום היה בטירוף. רק כמה דקות לאחר מכן, הם כולם נדמו. אחד השחקנים נפל אל הדשא, ובתוך שניות יתר השחקנים התרחקו מהאזור, וצוות רפואי ניגש להרגיע אותו. זה היה לאטימור, והוא לא האמין למראה עיניו.
"כששחקן ההגנה פגע בי, אפילו לא הרגשתי את זה", הוא מספר, "אבל כשהסתכלי למטה ראיתי את פיקת הברך שלי בצד החיצוני של הרגל שלי, לגמרי במקום הלא נכון. אז הבנתי שמשהו לא בסדר. אז הבנתי שזהו, שאני אצטרך לתלות את הנעליים".
כולם הזדעזעו למראה הפציעה החריגה. גם ד"ר ג'פרי גאי, רופא הקבוצה, חשב שזה יגמר לא טוב. "היה אפשר לראות את הברך שלו פשוט במקום הלא נכון", הוא משחזר, "היינו צריכים להזיז אותה חזרה, והיה אפשר לשמוע את זה".
אלא שלהפתעת כולם, בדיקות מעמיקות הראו שהפציעה היא אולי לא כזו קשה כמו שחשבו. כמו שהיא נראיתה. למרות העיוות הברור לעין, לא נגרם נזק למערכת העצבים, סיבוך מאוד נפוץ בפציעה שכזו. כמו כן, לא היה מחסור באספקת הדם לאזור. כבר אחרי מספר ימים היה ברור – קאמבק הוא דבר אפשרי. זה יהיה קשה, קשה מאוד. אבל זה אפשרי. "וזה כל מה שהייתי צריך לשמוע", מספר לאטימור.
היום, חצי שנה אחרי הפציעה, לאטימור נמצא כבר עמוק בדרך חזרה לפוטבול. הוא מתאמן עם שורה של פיזותרפיסטים ומאמנים אישיים, כשהבולט בהם הוא ד"ר ג'יימס אנדרוס (שניתח לא מזמן את רוברט גריפין השלישי). יום אחרי יום, אימון אחרי אימון, ללאטימור עוברים בראש שלושה שחקנים: פרנק גור, וויליס מגייהי, ואדריאן פיטרסון.
מגייהי וגור סבלו מפציעות ברכיים במכללות, ושניהם הפכו לרצים מצליחים ב-NFL. מגייהי עצמו יעץ ללאטימור לא לחזור לשנה רביעית במכללות ולצאת לדראפט כבר עכשיו. אבל האיש שבאמת מעורר השראה אצל לאטימור הוא פיטרסון.
פיטרסון קרע שתי רצועות בברך בדצמבר 2011 ועבר את אותו תהליך החלמה שעובר לאטימור. גם הוא השתקם בקליניקה של ד"ר אנדרוס המהולל, ותוך פחות משמונה חודשים חזר למגרשים. אבל פיטרסון לא סתם חזר, אלא השלים את אחד הקאמבקים המופלאים שנראו בליגה. הוא היה ה-RB הטוב בליגה וסיים את העונה כשהוא רחוק רק 9 יארד משיאו הגדול של יארדים בעונה של אריק דיקרסון. בניגוד למגייהי, פיטרסון ולאטימור מעולם לא דיברו, אבל "אול-דיי" (כינויו של פיטרסון) העביר ללאטימור מסרים דרך חברים משותפים. "המסר שלי היה פשוט מאוד", משתף AD, "הקאמבק הזה יכול להיעשות. אתה יכול לעשות את זה – אז תעשה את זה".
וגם אם קאמבק כמו של AD הוא לא משהו שאנחנו צפויים לראות כל שנה, בקושי כל עשור, וגם אם דרכו של לאטימור ל-NFL עדיין ארוכה והרופאים מזהירים שהוא חייב להתאזר בסבלנות – דבר מכל אלה לא פוגע בביטחון של לאטימור. והאופן בו הוא מתמודד עם הפציעה מעורר השראה ויכול ללמד את קבוצות ה-NFL על אופיו יותר מכל יום אימון או ראיון אישי. "למדתי המון על עצמי בתקופה הזו", אמר לאטימור, "ואני מרגיש שאני אצליח לחזור לשחק פוטבול".
"קבוצה שתבחר בי תקבל רץ אחורי שיש לו הכל", הוא משווק את עצמו. ואם לשפוט על פי השחקן שהיה לפני הפציעה, הרי שהוא צודק. בגובה 1.83 מטר, לאטימור הוא רץ אחורי גדול, אבל הגובה והכוח שלו, שמאפשרים לו לרוץ דרך שחקני הגנה, לא לגמרי באים על חשבון הזריזות והיכולת שלו לשנות כיוון. "מבחינת כישרון, הוא בחירת סיבוב ראשון", נכתב עליו בדו"ח הסקאוט של אתר NFL.COM, "אבל החשש הבריאותי ממי שפצע את שתי הברכיים שנה אחרי שנה הוא גדול".
וזה בדיוק מה שהופך את לאטימור לשחקן שיכול לא רק לצאת גדול בעצמו, אלא להוציא גדול גם את ה-GM שיבחר בו. כי בדראפט, וזה נכון לכל אחד מענפי הספורט האמריקאיים, הצלחה גדולה יכולה לבוא עם בחירות שכאלה, שהאמריקאים קוראים להן בחירות “high-risk high-reward”. בחירות שאם יצליחו, סביר שיצליחו בגדול. אבל אם ייכשלו – ייחשבו לבזבוז של בחירה. ההיסטוריה הבריאותית שלו גורמת למומחים להעריך שייבחר בסיבובים 4-5. לכן עכשיו השאלה היא רק מי תהיה הקבוצה שתיקח את ההימור הזה. מי תהיה הקבוצה שתיתן לו את הסיכוי להוציא אותה גדולה.
