השאגה העזה שהשתחררה בבת אחת באצטדיון האתלטיקה בדאגו לא הותירה מקום לספק. זו לא הייתה שאגת התפעלות, זו הייתה שאגה של כבוד, כבוד השייך ליחידי סגולה, כזו שמזכירה את רגע הדלקת האורות לפני הופעה כשכולם משוכנעים שהנה-הנה הלהקה עולה להופיע.
הצופים הרבים שהגיעו לאצטדיון בשעת בוקר מוקדמת ידעו כי הם אינם מאמצים את גרונם לחינם, הגיבור שלהם חזר, אוסיין בולט שוב איתנו.
לפחות כלפי חוץ, בולט שידר עסקים כרגיל, כאילו לא הייתה פסילה מעולם. הוא נופף לקהל, ובהצגת הרצים במקצה המוקדמות ב-200 מטרים הדגים תנועות קונג פו ולאחר מכן הצטלב ושלח מסר ליושב במרומים.
בריצה עצמה הוא נראה קליל ובטוח בעצמו, בקצב של ג'וגינג הוא ניצח במקצה מספר 2 עם 20.30 שניות, הזמן המהיר ביותר במוקדמות והבטיח את מקומו בחצי הגמר שייערך ב-13:55.
וולטר דיקס האמריקאי קבע 20.42 שניות, ומיד זכה לשאלה המאוסה ביותר מהתקשורת, "אתה מסוגל לנצח את בולט?", "נראה", הוא ענה בתשובה מתחמקת ודיפלומטית. בתוך תוכו גם הוא ידע שזה לא באמת תלוי בו.
סאלי פירסון האוסטרלית, הנחשבת לפייבוריטית ב-100 מטרים משוכות קבעה את התוצאה המהירה ביותר במוקדמות, 12.53 שניות.
הרץ קטוע הרגליים, אוסקר פיסטוריוס, אשר היה חלק מהרביעייה הדרום אפריקאיות בחצי הגמר ב-400x4 מטרים לא נבחר להשתתף בריצת הגמר.
