בעוד מאמן הרומח המוערך, חיים חטואל עורך עם בנו, מאור את ההכנות האחרונות לאליפות העולם, קבוצת בנות צעירות הלומדות בחטיבת הביניים "העליה השניה" בעכו נכנסת לאולם הספורט לשיעור התעמלות.
חיים מזהה את ההזדמנות ועט עליה, הוא גונב מהמורה רגעים ספורים ומזמין את הבנות להצטרף לאימוני סייף. עיניו בורקות כשהוא מספר לילדות הקשובות על מפעל חייו, התלהבותו הרבה מורגשת בכל הברה ומיד כשהוא מסיים את דבריו ניגשות אליו אף כמה מהתלמידות אשר מעוניינות להתנסות בספורט.
חיים חטואל הוא נביא הסייף בישראל, מעבר לתרומתו האדירה בהשרשת הענף בארץ, הוא משקיע את מירב מרצו בשנים האחרונות באימון הנבחרת הלאומית ברומח ובטיפוח ילדיו אשר בחרו להתעסק באופן מקצועני בספורט האהוב עליו. את דלילה הוביל חיים לאולימפיאדת בייג'ין וכעת הוא מקווה לקחת את בנו הצעיר יותר, מאור ללונדון.
בשנה שעברה הפך מאור לבכיר הסייפים הישראלים לאחר שסיים במקום השמיני באליפות העולם שנערכה בפאריס. כדי להבין את גודל ההישג, בסייף בניגוד לענפי קרב אחרים מספר המתחרים באליפות העולם הוא עצום, כדי לסיים במקום השמיני ניצח חטואל בשמונה קרבות, בג'ודו למשל מספיקים לרוב שישה ניצחונות כדי לזכות בתואר אלוף העולם.
כעת הוא בעצמו יודע כי חובת ההוכחה היא עליו, את מעמד האנדרדוג ממנו הוא נהנה בשנה שעברה הוא איבד והפעם כל סייפי הרומח הבכירים יידעו להיזהר ממנו. הוא עצמו מקווה לשדרג את מעמדו מהאליפות הקודמת, אך מבין כי להתחייב בספורט זה דבר מיותר ("זה כמו להתחייב על מזג האוויר"), במקום זאת הוא מבטיח חיים קשים לכל יריב שיעמוד בדרכו או כמו שהוא מגדיר זאת בלשונו הציורית, "מי שירצה לנצח אותי יצטרך לעבור דרך שבעת מדורי הגיהנום, אני לא אמכור את העור שלי בקלות".
והציטוט הזה ציורי וייחודי ככל שיהיה הוא רק מתאבן. במרחק לחיצה תוכלו לשמוע מה עוד יש למאור להגיד על עצמו, על העבודה עם אביו, ענף הסייף והסיכויים להגיע ללונדון.
