עד לפני שנתיים לא הכרתי אף שחקן פוטבול. טוב, בואו נדייק, הכרתי רק את הכוכבים הגדולים באמת, פייטון מאנינג וטום בריידי, אבל כאן נגמרה השכלת הפוטבול שלי. אפשר לומר שעד לפני שנתיים לא צפיתי באף משחק פוטבול, מעבר לתקציר של הסופרבול. כיום – אני מכור. אין מילה אחרת – מכור. עולה השאלה, מה גורם לבחור ישראלי שנולד וגדל כאן בארץ, ללא שום זיקה לספורט בארה"ב, להתמכר לענף כל כך אמריקאי? התשובה ברורה, לפחות במקרה שלי – פנטזי פוטבול.
כולנו מכירים את פורמט הפנטזי של ליגת האלופות. שחקני ההתקפה מקבלים נקודות על גולים ובישולים, השוער וההגנה על שמירת רשת נקייה, וספיגה מועטה ככל האפשר של שערים. אבל קשה לומר שהמשחק האלטרנטיבי הזה, חזק יותר מהמשחקים עצמם, על הדשא. כיום, בפוטבול האמריקאי, אפשר לומר זאת בפה מלא – הדימיון, במקרה הזה, עולה על כל מציאות.
הפוטבול פנטזי התחיל כפרוייקט מחתרתי באוקלנד בשנות ה-60, והפך בשנות ה-2000 לכלי השיווקי הגדול ביותר של ה-NFL. שלא ישתמע מכאן שלליגה חסרה פופולאריות, אבל בעידן שבו האינטראקטיביות השתלטה על העולם, ומנסים למצוא כל דרך להכניס את הצופה לקרביים של הקרביים, ליגת הפנטזי היא הדרך הטובה ביותר, להשאיר את הפוטבול כספורט מספר אחד בארה"ב, עד לקץ הימים.
על פי נתונים שפורסמו לאחרונה בפוקס, ב-2012, שיחקו בליגת הפנטזי יותר מ-25 מיליון אמריקאים, כ-80 אחוזים מהם ציינו שהם מתכוונים להמשיך לשחק בעשור הקרוב, 40 אחוזים, אמרו שהם יישארו בליגה לכל החיים. קרוב ל-1.7 מיליארד דולר עברו ידיים במסגרת הליגות ומוצריהן השונים, וזה עוד כלום לעומת הסכומים שנחשפו בפורבס – האמריקאי הממוצע מבזבז כ-467 דולר בממוצע לשנה על פנטזי, ובסך הכל – 11 מיליארד דולר. ההכנסות של ה-NFL אגב לעונה, על המשחק האמיתי ושלל גרורותיו הן כ-10 מיליארד דולר. אני מניח שאתם מבינים את התמונה המלאה במקרה הזה.
אגב, ההרשמה לרוב הליגות היא חינמית, את הכסף מוציאים האמריקאים כדי להשיג את היתרון, כדי לקרוא עוד נתון, ולהירשם לליגות האקסלוקסיביות באמת, מעבר לליגה השכונתית או זאת שקיימת במקום העבודה.
העסק הזה רק ממשיך לצמוח, וקרוב היום שבו הוא יהפוך לגלובלי. לנו כאן בערוץ הספורט יש ליגה סגורה של 12 קבוצות, שמשחיתה את זמננו הפנוי, ומעצבנת את כל מי שנמצא מסביבנו. אין אתר ספורט גדול בארה"ב שלא מתחזק ליגת פנטזי, כאשר מגדילה לעשות כמובן רשת ESPN שמחזיקה צוות ענק של כותבים שמנתחת כל שחקן ופיסת סטטיסטיקה לרמת הבדל. הכל כדי שתשב מול המסך של הסמארטפון שלך, ותעודד את משחק שולי לחלוטין בין ג'קסנוויל לאוקלנד, ששתיהן במאזן שלילי, לשתיהן אין סיכוי להגיע לפלייאוף, אבל יש להן את הקווטרבק/ראנינג בק/וייד רסיבר שלך, שהוא זה שייקבע האם אתה תנצח או תפסיד השבוע, האם תלך בראש מורם בעבודה, או תושפל עד עפר.
בסך הכל, זה מרגיש כמו בילוי נעים ויפה, בטח ובטח לא מזיק. אבל איפה שיש כסף, יש כאלה שינסו לעשות קופה. ההימורים על ליגת הפנטזי הם חוקיים מכיוון ועל פי רשויות המשפט האמריקאיות, הם לא מבוססים על מזל, אלא על ידע והבנה בפוטבול. כל מי ששיחק קצת בפנטזי מבין שזה לא בהכרח המקרה, אבל לפחות כרגע בארה"ב, זה המצב.
מי שיטמון את הראש בחול וייצא מנקודת ההנחה שהשחקנים על המגרש לא מתעסקים בפנטזי, או שאין להם קבוצת פנטזי בעצמם, יכול להתהדר בנוצות של בת יענה. השילוב המסוכן הזה בין ההצלחה האישית שלך על המגרש, ובין העובדה שאתה רוצה להיות המנצח הגדול גם בעולם הוירטואלי, עשויה להוביל ביום מן הימים את אותם שחקנים מקצוענים, לבחירות לא מושכלות, ובטח שהכסף שמחליף ידיים, הבחירות האלה יכולות להפוך לרעות במיוחד.
נורת האזהרה הזאת מרחפת לבטח מעל ראשיהם של קברניטי ה-NFL, אבל לפחות כרגע מדובר רק בתחזית רואה שחורות שמקורה בדימיון, ולא במציאות. כך גם צריך להישאר הפנטזי הפוטבול כאשר צריך לזכור כל הזמן – מדובר בסוג של דימיון, בטח לא המציאות.
