בספטמבר האחרון בוטל ארוע 151 UFC, לראשונה בתולדות האירגון. הסיבה? דן הנדרסון, שהיה אמור להתמודד מול ג'ון ג'ונס על האליפות, נפצע בברכו זמן קצר לפני הקרב. בלית ברירה פנו ה-UFC לכל הלוחמים הבאים בתור והציעו להם את הקרב, אך כולם סירבו להצעה להתמודד עם האלוף המאיים בהתרעה קצרה של 8 ימים. כשנגמרה הרשימה, החליט דנה וויט להתקשר לאדם היחיד שידע שיעשה הכל בשביל תשומת לב - צ'ייל סונן. חודש לפני כן נלחם סונן מול אנדרסון סילבה והפיק מספרים נאים בטור ההכנסות של האירגון. הוא מקדם את קרבותיו בטקטיקה המזכירה היאבקות מקצועית (WWF, לותיקים שביננו) ונוטה לדרמטיות יתר באמצעי התקשורת, הקהל מת עליו וההנהלה מרוצה מהרווחים. סונן קפץ על ההזדמנות ומצא את עצמו עומד בראש הטור כאשר מאחוריו עומדים יריבים ראויים יותר, אך ג'ונס דחה את אותה הצעה על הסף בטענה שהוא צריך יותר מ- 8 ימים להתכונן לקרב. כעת, לאחר 7 חודשים, נזכה לראות אותם נלחמים.
האלוף הפנומנלי הוא תופעה שקשה לתפוס, אתלט שכאילו תוכנת במעבדה עם כל התכונות המבטיחות קריירה מזהירה ב-MMA. גוף רזה ואתלטי עם מוטת ידיים לא הגיוניות של 2.15 מטרים שגורמת לכך שיריביו באוקטגון מקבלים אגרופים מאיזור חיוג אחר. לג'ונס יש בסיס עצום של היאבקות יוונית-רומית המאפשרת לו להטיל יריבים בזירה ללא מאמץ. הוא מעולה בכל תחום והתכונה העיקרית שלו היא חדשנות - ג'ונס מגיע ממקומות שאף אחד לא רואה ומראה טכניקות חדשות בכל הקרב, הבחור הצעיר מניו יורק עדיין משתפר מאז שזכה בחגורת האליפות פחות משלוש שנים לאחר הקרב המקצועני הראשון שלו. ג'ונס דורס את יריביו, ברשימת הקורבנות שלו ניתן למצוא ידוענים כמו שוגון רואה, רמפייג' ג'קסון, ליוטו מצ'ידה, רשאד אוונס וויטור בלפורט. בשביל ג'ונס השמיים הם הגבול ואתגר אמיתי הוא ככל הנראה יקבל רק בקטגוריית משקל מעליו.
יריבו של ג'ונס, סונן הוא מתאבק ברמה אולימפית, התאמן עם רנדי קוטור ודן הנדרסון, חברי הנבחרת האולימפית בהיאבקות של ארה"ב ואגדות MMA בפני עצמם. אמנם יתרונו הגדול של סונן הוא במחלקת היחסי ציבור אבל בל נשכח שהוא לוחם מכובד בפני עצמו והפסדיו היחידים בשנים האחרונות היו לאנדרסון סילבה, היחיד שמדורג מעל ג'ונס בדירוג הלוחמים הכולל. סונן מביא למשחק יכולת קשוחה ללכת קדימה כמו בולדוזר ולספוג אגרופים על הדרך במטרה להוריד את הקרב לריצפה בניגוד ללוחמים אחרים שמנסים למצוא פרצות אצל ג'ונס ארוך הטווח, סונן ינסה לייצר אותן. להוריד את ג'ונס לקרקע נשמע כמו משימה בלתי אפשרית לאור העובדה שהפנומן הצעיר הצליח לעצור עד כה אחוז מדהים מנסיונות הטייקדאונס של יריביו, כמה מדהים? 100%, ככה מדהים.
הסיכוי היחיד של סונן כאמור הוא להוריד את הראש לשעוט קדימה, לקוות שהוא לא יפגוש ברך בפנים, ולשים את ג'ונס על הגב. ניצחון של סונן יוכרז כההפתעה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הספורט מאז שמאט סרה ניצח את ג'ורג' סנט פייר. כמה מפתיע? תדמיינו שהפועל אילת מנצחת את מיאמי היט. אל תשכחו שללברון אסור להשתמש במרפקים ולג'ונס מותר, יודעים מה? הוא גם לגמרי הולך להשתמש בהם.
קרבות נוספים
ביספינג, הבריטי השחצן, שזכה בעונה השלישית של "הלוחם האולטימטיבי" נמצא במשך שנים בחלקה העליון של רשימת הדירוג במשקל בינוני (84 ק"ג). פעם אחר פעם נכשל ביספינג בנסיונותיו להגיע לפסגה כאשר כשל ברגעים המכריעים מול מתמודדים איכותיים. כעת הבריטי שוב מתחיל במסעו אל עבר הרלוונטיות והתחנה הראשונה עוברת אצל אלן בלצ'ר. אלן הוא לוחם ותיק שהקריירה שלו סבלה מפציעות, אך אם מדובר בבלצ'ר כשיר וביום טוב מדובר באחד הלוחמים המסוכנים של הקטגוריה. לביספינג יש עבודה רגליים מהירה עם קיקבוקסינג טכני משובח והיאבקות משתפרת, הוא חייב לנצח את הקרב הזה כדי לשמור לעצמו את הסיכוי להתמודד אי פעם על האליפות. בלצ'ר מצידו רוצה לנצח כי ביספינג ממש מעצבן אותו, השניים אפילו ניהלו מלחמת יוטיוב משעשעת ואף התערבו על מכונית יוקרה, בשבת נראה מי ינהג בה הביתה.
עוד קרב מעניין במשקל קל-כבד הוא בין המתאבק המצליח, פיל דיוויס לבין אלוף העולם בג'וג'יטסו ברזילאי, ויני מגלש. לשניים הסטוריה של יריבות אישית, מגלש הכריז בפומבי שהוא רוצה להילחם בדיוויס ובדצמבר האחרון כאשר יריבו של דיוויס ב 155 UFC פרש בשל פציעה, הוצע הקרב למגלש אך הוא סירב בטענה שלא יוכל לחתוך משקל בזמן. דיוויס קרא לו בטלן מעל דפי הטוויטר ומשם התחיל הקרקס.
השניים מומחים על הקרקע, כל אחד בתחומו, דיוויס הוא מתאבק חזק ושולט בעוד שמגלש הוא אשף חניקות ובריחים. אם לקרקע מועד הקרב אז מדובר בחגיגת גראפלינג אך לעומת זאת שני הלוחמים מסוגלים לבטל אחד את השני על הריצפה ואז נזכה לראות קרב עמידה ממוצע בין שני לוחמים שמומחיותם אינה על הרגליים. ניצחון על דיוויס יקפיץ את המניות של מגלש בזמן שדיוויס ינסה להמשיך את הטיפוס שלו לפסגה ולקרב עתידי על חגורת האליפות מול ג'ונס.
