לאוסיין בולט היה קשה לחשוב על כך ששנים מהיום, מה שיזכרו ממנו באליפות העולם בדאגו היא אותה פסילה מדוברת בגמר ה-100 מטרים. הוא ידע היטב כי הניצחון ב-200 מטרים, מרשים ככל שיהיה, איננו חזק מספיק כדי לשרוד בזיכרון הקולקטיבי ארוך הטווח לעומת אותה פסילה סנסציונית. אז כדי להותיר חותם אמיתי וחיובי מעצמו בדאגו, הוא החליט לעשות את הדבר שהוא אוהב יותר מהכל, לשבור שיא עולם.
מלכתחילה זו לא נראתה כמשימה פשוטה, התמודדות מול שיא איכותי של 37.10 שניות שקבע יחד עם נבחרתו בבייג'ין, שיא שגם בברלין, כשהיה בשיא כושרו, לא הצליח לשבור יחד עם הנבחרת. מה גם שג'מייקה חסרה הפעם את אספה פאוול, אחד הספרינטרים הטובים בעולם אשר נאלץ לוותר על האליפות בגלל פציעה. אבל החבורה הג'מייקנית המופלאה שכללה את נסטה קרטר, מייקל פרייטר, יוהאן בלייק, אלוף העולם הטרי ב-100 מטרים, ובולט עצמו כרץ הסוגר, עשתה זאת, שיפרה את שיא העולם בשש מאיות, והעמידה אותו על 37.04 שניות. ועכשיו יש לבולט את כל הסיבות לחגוג.
"המטרה הייתה פשוט לרוץ מהר וזה בדיוק מה שעשינו, אני גאה בנבחרת שלי", אמר בולט וסיפר על התחושה רגע לפני שבלייק העביר לידיו את המקל, "ראיתי את הקצב של שלושת השליחים הראשונים והבנתי שהכל אפשרי, רצתי הכי חזק שאני יכול. השיא הוא הישג נפלא, אני מסיים את האליפות בתחושה טובה וגאה בעצמי".
כוכב חדש בשמי ארה"ב
האמריקאים, שכצפוי הפילו את המקל ולא סיימו את הריצה, יכולים להתנחם בכוכב חדש שזרח היום בשמי האתלטיקה. קוראים לו כריסטיאן טיילור, ובגיל 21 הוא ניפץ את ראש החץ של פיליפס אידוו וטדי טאמגו בקפיצה המשולשת, והוכיח כי לקראת לונדון בא לשכונה בחור חדש. טיילור, בקפיצה רביעית מופלאה, זינק למרחק של 17.96 מטרים, התוצאה החמישית בטיבה בכל הזמנים בחישוב של תוצאה אחת לאתלט, וזכה בתואר אלוף העולם. אידוו, למרות מקבץ מצוין ותוצאה נהדרת של 17.77 מטרים, איבד את תואר אלוף העולם וטאמגו הפצוע ראה מביתו בצרפת איך חלום הזהב האולימפי שלו הופך ברגע לקשה הרבה יותר.
"לא ציפיתי לקפוץ כל כך רחוק, אבל בהחלט הגעתי במטרה לזכות בזהב. אבא שלי והמאמן שלי היו כאן ותמכו בי מאוד. זו הרגשה נפלאה להחזיר את התואר העולמי לארצות הברית", אמר טיילור הנרגש בפטריוטיות אמריקאית אופיינית, "ידעתי שהקפיצה הרביעית הייתה מצוינת, זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שנתתי את כל מה שיש לי. ניזונתי מהאנרגיה של הקהל. עכשיו אני יכול להתרכז בלונדון 2012. זה היה היום שלי, אבל מבחינתי אני נמצא בתוך תהליך של עבודה".
אחרי השערוריה, הכסף של סמניה הוא לא בהכרח כישלון
רצת ה-800 הדרום אפריקאית, קסטר סמניה, איבדה אמנם את תואר אלופת העולם, אבל אחרי המציאות הקפקאית שנכפתה עליה כדי להוכיח את מיניותה הנשית אפשר להבין מדוע היא מרוצה גם ממדליית כסף, "ההרגשה טובה יותר אפילו מברלין, אמנם שם זכיתי בזהב אבל הפעם אני מרוצה במיוחד כי לא ציפיתי לזכות במדליה. השגתי את מה שאני רוצה ואינני מעוניינת לדבר על העבר, אני עדיין צעירה וצריכה להתרכז בעתיד".
זמירו: "האצבעות שרפו והסבל היה גדול מדי. אכזבתי את העם"
לפנות בוקר נאלץ זוהר זמירו לפרוש מריצת המרתון לאחר 28 קילומטרים. ולא היה זה אותו "קיר" מפורסם של ריצות המרתון, התחושה כי הגוף נכבה לפתע ולא מסוגל לעמוד בריצה, אלא פציעה נקודתית שנבעה מטעות באופן הלבוש של זמירו. המרתוניסט נעל נעל איתה טרם רץ מרתון ולא גרב גרביים. באיזור הקילומטר ה-15 הנעל גרמה לקילוף רציני בעור באיזור גיד אכילס מה שגרם לדימום. זמירו עוד ניסה להמשיך, אך 13 קילומטרים מאוחר יותר הכאב הכניע אותו והוא פרש.
"עשיתי טעות חמורה כשנעלתי נעליים איתם רצתי ריצת אימון של 25 ק"מ אבל לא מרתון, ואולי חמור מזה, ללא גרביים. האצבעות ברגל ממש שרפו לי, הסבל היה גדול מדי. אני יודע שזה נשמע כתירוץ, אבל על טעויות משלמים ועל כך אין לי אלא להצטער ולהתנצל בפני כל מי שאיכזבתי. הגעתי בכושר מצוין. אני בן אדם שטועה ואלמד מהטעויות. אכזבתי כמה אנשים וגם את עם ישראל כולו ועל כך הכאב הכי גדול שלי. כעת אתחיל בהכנות ללונדון כדי ששם לא יהיו לי טעויות כאלו, וכדי שאייצג את ישראל בצורה הטובה ביותר על הבמה הגדולה ביותר".
