עולם הטניס נפרד ביום שישי האחרון מאחת הטניסאיות האהובות והנערצות בעשור האחרון, אלנה דמנטייבה.
דמנטייבה סיימה קריירה מקצוענית בת 11 שנים, כשבארון הגביעים שלה ניתן למצוא בין היתר תואר אולימפי מבייג'ין. הרוסיה פרשה מבלי שזכתה בתואר גראנד סלאם למרות שהיתה קרובה אליו פעמיים. דמנטייבה תיזכר תמיד כאחת הטניסאיות שתמיד נילחמו עד הרגע האחרון, וללא ספק כאחת הדמויות היותר ספורטיביות והוגנות שידע מגרש הטניס. רבות מהטניסאיות הרוסיות שפרצו בשנים האחרונות הודו בפה מלא "אלנה היתה המודל שלנו".
חובבי הטניס בעולם מתחלקים, כמו בכדורגל, למחנות שונים. יש כאלו שמעריצים את הוויליאמסיות ומאידך, ישנם כאלה שלא סובלים את האחיות, כנ"ל לגבי הנין ושראפובה. במקרה של דמנטייבה, קשה למצוא מישהו שיגיד עליה ולו מילה אחת רעה.
כל ההתנהלות של הרוסיה בנושא פרישתה, רק העצימה את התכונות האלו. טניסאיות רבות שמתכננות לפרוש, מודיעות על כך חודשים רבים לפני, נפרדות בטקסים מכל טורניר גדול וזוכות לחשיפת ענק בתקשורת, אך לא במקרה הזה.
דמנטייבה החליטה לפרוש כבר בתחילת 2010 והחליטה כי זו תהיה העונה האחרונה שלה בסבב. ההחלטה נשמרה בסוד ואלנה נסעה לטורנירים האחרונים שלה, כשהיא נפרדת בליבה מעוד מגרש מרכזי ועוד אחד, ויודעת שלא תחזור לבמות שכ"כ אהבה. "היו אלה לילות ללא שינה", הודתה.
רק כמה שעות לפני הפרישה, כשאלנה עלתה למשחק האחרון שלה בסבב מול פרנצ'סקה סקיאבונה באליפות סוף השנה, התחילו השמועות להגיע, אבל אף אחד לא האמין להן. רק כשבסיום המשחק, כאשר דמנטייבה לא ירדה לחדר ההלבשה ונשארה על המגרש, ורק כשהחלו פתאום כל הטניסאיות לעלות בזו אחר זו למגרש, החלו גם אוהדיה השרופים ביותר של הרוסיה לקלוט שלפני כמה דקות הם ראו אותה בפעם האחרונה על המגרש, בלי שום הכנה נפשית או רמז קל שבקלים, דבר כל כך אופיני לאלנה.
ההלם מהפרישה התבטא גם בטוויטר של שחקניות רבות בסבב
"היא היתה מודל לכולנו, על המגרש ומחוצה לו", כתבה הראשונה בעולם, קרולין ווזניאקי. "אני שמחה שהייתי חלק מהיום האחרון של אלנה בסבב", כתבה קים קלייסטרס, שהוסיפה: "היא הביאה לטניס אלגנטיות, נדיבות, משמעת וטניס יפהפה. אני אתגעגע אליה, לא נשארו כמעט אנשים כמוה בסבב". "היא אחת הטובות מאז ומעולם", הוסיפה שחר פאר שלנו, והמחמאות רק הוסיפו לזרום.
אלנה נחשבה תמיד לאחת השחקניות האינטליגנטיות בסבב, זו שתמיד ידעה מה נכון להגיד ברגע הנכון. גם הספורטיביות שלה בלטה מרחוק. לא זכור כי הרוסיה ביימה פציעה כשיריבתה דהרה במומנטום, או שלא הפסידה עם הפסד בכבוד, גם ברגעים מאוד קשים.
עקב אכילס - הסרב השני: נקודת התורפה שלה בסבב במשך שנים רבות, היה הסרב השני. במשך תקופה ארוכה ידעה כל שחקנית בסבב לחכות לו בפינה ואלנה הפכה למלכת הטעויות הכפולות של הסבב, כשעקב אכילס זה מנע ממנה אולי להיות הראשונה בעולם. כמעט בכל תחום אחר על המגרש ובעיקר בחבטות מהקו האחורי היתה הטניסאית בלתי מנוצחת, סוס עבודה שמעולם לא נכנע.
לפעמים כשהטעויות הכפולות היו חוזרות שוב ושוב, היתה דמנטייבה על סף דמעות, "אני אף פעם לא אלמד להגיש" היתה צועקת בתסכול, אבל בשלב מסוים בשנים האחרונות, השאירה את הנתון הזה מאחוריה.
הרגע הגדול – הזהב האולימפי: הרגע הגדול בקריירה של דמנטייבה , שבזכותו תיזכר בדפי ההיסטוריה, הוא הזכיה במדליית הזהב האולימפית בבייג'ין. אלנה גברה בגמר כל-רוסי על דינארה סאפינה, כשבדרך ניצחה את הטניסאית הגדולה של העשור שחשקה בזהב לא פחות, סרינה וויליאמס. "אני יכולה לפרוש עכשיו שמחה, גם אם לא אזכה מעולם בגראנד סלאם או לא אהיה ראשונה בעולם. זה הרגע הגדול בחיי, תכננתי אותו וחלמתי עליו שנים".
אין ספק שהזהב האולימפי הפך להיות תואר הגראנד סלאם של אלנה. בפעמיים האחדות שהיתה קרובה לזכיה בתואר החשוב בעולם הטניס, היה זה מול טניסאיות רוסיות נחותות ממנה באותה עת. ברולאן גארוס בשנת 2004, אלנה לא תפקדה בגמר ונכנעה לאנסטסיה מיסקינה. גם בגמר אליפות ארה"ב באותה שנה נראה היה שדמנטייבה לא ממש הופיעה לגמר, וסבטלנה קוזנצובה אז בת 19, ניצחה בקלות.
אלו היו שלוש הפסגות בקריירת הטניס הרשמית של דמנטייבה שבגיל 13 זכתה בטורניר הטניס הבינלאומי הראשון שלה לנערות, ובגיל 18 נכנסה לראשונה לטופ100. באותה שנה, 1999, השיגה דמנטייבה ניצחון ראשון גדול על ונוס ויליאמס בגמר גביע הפדרציה, שגם היא היתה רק בת 19.
בשנת 2000, נכנסה ל-20 הראשונות והיתה הרוסיה הראשונה בהיסטוריה שהגיעה לחצי גמר אליפות ארה"ב הפתוחה, שם נוצחה על ידי לינדסי דבנפורט. גולת הכותרת של אותה שנה היתה בקיץ, במשחקים האולימפיים. דמנטייבה זכתה בסידני במדליית הכסף אחרי הפסד בשתי מערכות לוונוס וויליאמס. כבר אז החלה אלנה הצעירה לחלום על הזהב שהגיע שמונה שנים מאוחר יותר.
שנה אחרי, בגיל 20, הפכה לרוסיה הבכירה בדירוג כשהדיחה את אנה קורניקובה מהמעמד. ב-2002, השיגה ניצחון יוקרתי על הראשונה בעולם דאז, מרטינה הינגיס , 2:6 ו-2:6 ברבע גמר טורניר מוסקבה. הפסד לאנה סמשנובה, מנע ממנה להיכנס לאליפות סוף השנה ואפשר לישראלית לעשות היסטוריה מקומית ולהיכנס לטורניר.
הפריצה הגדולה והכניסה לרשימת 10 הטניסאיות הטובות בעולם
הפריצה האמיתית של דמנטייבה היתה ב-2003. עד אז היתה הרוסיה ללא תואר בסבב ורבים חשבו שגורלה יהיה כשל קורניקובה, אבל בטורניר אמיליה אילנד באותה שנה, ניצחה הרוסיה את דבונפורט, הנין, ואמנדה קוצר, וזכתה כמדורגת 10 בטורניר הראשון בחייה, מתוך 16 טורנירים שיגיעו עד הפרישה. שתי זכיות נוספות הגיעו עוד באותה שנה, בבאלי ובשנחאי. דמנטייבה סיימה במקום השמיני את העונה, לראשונה בתוך הטופ-10.
ב-2004, הגיעה דמנטייבה פעמיים לגמר גראנד סלאם. בסיבוב השלישי פיגרה מול סמשנובה 6:0 ו-2:0 , אך התאוששה ופרישה מכאיבה עקב התכווצות שרירים של הישראלית, סללה את דרכה הלאה. "היא היריבה הכי קשוחה ששיחקתי מולה אי פעם" אמרה דמנטייבה שנים אח"כ במשאל שערך ה-WTA.
2005 היתה השנה בה הובילה דמנטייבה את ארצה לזכיה בלתי נשכחת בגביע הפדרציה עם 2:3 על צרפת, כשאלנה השיגה שלוש נקודות עם שני נצחונות ביחידים ואחד בזוגות.
שחר פאר השיגה מולה את הניצחון הראשון שלה מול שחקנית טופ-10, ברולאן גארוס ב-2006. פציעה בשלהי 2007, הוציאה את אלנה אחרי ארבע שנים רצופות מהטופ-10. למרות זאת, שנת 2007 תיזכר בהיסטוריה של אלנה כשנה בה זכתה בטורניר הביתי שלה, ה"קרמלין קאפ", אחרי ניצחון גדול על סרינה וויליאמס בגמר. הרגע בו העניק בוריס ילצין ז"ל את הגביע לאלנה והחיוך הבלתי נשכח שלה באותו רגע, כבר מזמן נחקקו בספרי ההיסטוריה של טניס הנשים העולמי.
אם הזכרנו את סרינה, ב-2009, דמנטייבה היתה קרובה יותר מתמיד לעוד גמר גראנד סלאם, אך איבדה נקודות משחק ונכנעה 6:7, 7:5 ו-8:6 לאחות הקטנה לבית וויליאמס בחצי גמר ווימבלדון. עוד כמעט גדול שנגרם עקב העובדה שדמנטייבה בחרה בחבטת גב יד אלכסונית במקום לחבוט לכיוון הקו בחלק הריק של המגרש, בחירה אומללה שאולי מנעה ממנה את הגראנד סלאם הראשון שלה.
אמא, אמא, את גידלת אותי את הבאת אותי...
על חלק גדול בהצלחה שלה, אחראית אימה ורה, שהיתה גם המאמנת שלה שנים רבות וליוותה אותה ברגעים הגדולים מצד אחד, כמו גם ברגעים הקשים. השתיים היוו את הדוגמא המוצלחת יותר ביחסים ביניהן, בניגוד להרבה מקרים אחרים בסבב בהם הקשר כזה הפך להרסני.
את החיבוק והבכי של השתיים בטקס הפרידה של אלנה אף אחד מהנוכחים לא היה מסוגל לשכוח. "היית שם תמיד בשבילי, מעודדת, תומכת ונותנת השראה. זו דרך ארוכה ועשינו את כולה ביחד, אני כ"כ נרגשת", אמרה דמנטייבה כשהיא בוכה, "זה כ"כ קשה להיפרד מכולם".
אלנה שיחקה ב-46 טורנירי גראנד סלאם רצופים, דורגה 328 שבועות בטופ10 והגיעה לדירוג שיא, מקום שלישי ב-2009. דמנטייבה לא תיכנס להיכל התהילה של הטניס, אבל אולי תיזכר כטניסאית הטובה ביותר אי פעם שלא זכתה בגראנד סלאם.
נראה שלאוהבי הטניס בעולם יהיה יותר קשה להיפרד מאלנה, מאשר לרוסיה מעולם הטניס.
