יום גשום אחד בינואר, באמצע שנת הלימודים, נכנסה המורה לאנגלית לכיתה קורנת מאושר. "אתם יודעים מה קרה הלילה?" היא שאלה אותנו, ואנחנו - חבורת ילדים מפוחדים שבחיים לא ראו אותה מחייכת - נדנו בראשנו לשלילה. "Tonight the Packers won the superbowl" היא צרחה - וזו היתה הפעם הראשונה ששמענו אותה צורחת שלא מתוך זעם. לא היה לנו מושג על מה היא מדברת.
הלילה (בין ראשון לשני), 14 שנים אחרי אותו בוקר, אותה מורה שהגיעה לישראל מוויסקונסין (ושאני משוכנע שמאז כבר יצאה לגמלאות) בוודאי מאושרת, והפעם אני כבר יודע טוב מאוד למה. גרין-ביי פאקרס, קבוצה שמייצגת עיר צנועה בה חיים בקושי 100,000 תושבים, ניצחה בסופרבול ה-45 את הפיטסבורג סטילרס 25:31 ובפעם הרביעית בהסטוריה (והשניה ב-42 השנים האחרונות) "גביע וינס לומברדי", שנקרא כך על שמו של המאמן האגדי של אותם הפאקרס, מגיע לוויסקונסין.
הרבה דרמה היתה לנו בטקסס ובסיומה היה לנו מנצח אחד גדול: ארון רוג'רס, הקוורטר-בק של הפאקרס. רוג'רס בן ה-27, בעונתו השלישית כקוורטר-בק הפותח של הירוקים-זהובים, הוכיח במחצית הראשונה מאיזה חומר הוא קורץ, לא התרגש, עשה את כל מה ש"ביג בן" רות'לסברגר, הקוורטר-בק המנוסה של הסטילרס, לא עשה בצד השני והוביל את קבוצתו ליתרון מבטיח - 3:21.
אמנם ההמשך היה פחות חלק, "ביג בן" נכנס למשחק לקראת סיום הרבע השני, מגמה שהמשיכה ברבע השלישי כשהסטילרס צימצמו עד ל-21:17, אבל חבריו של רוג'רס בקו ההגנתי של הפאקרס הצליחו לשמור על היתרון והקוורטר-בק עצמו, במסירה לטאצ'דאון נוסף, דאג לפתוח פער שלמרות שניות של מתח בסיום הסטילרס לא הצליחו למחוק - 25:31 לפאקרס בתום הקרב.
בסופו של המשחק האנשים המוזרים עם כובעי הגבינה על הראש (או במילים אחרות, אוהדי גרין-ביי) היו יכולים לחגוג ובעיקר למחוק סופית את זכרונו של אחד - ברט פארב, הקוורטר-בק האגדי של הפאקרס אותו החליף רוג'רס. הקוף ירד מהגב. כעת, בדיוק כמו פארב, גם רוג'רס הוביל אותם לזכיה אחת בסופרבול והוא עשה את זה כשהקבוצה הגיעה לפלייאוף מהמקום השישי ב-NFC וכשהיא מנצחת בדרך שלושה משחקי חוץ.
מן הצד השני, הסטילרס, שרק לפני שנתיים זכו בסופרבול ה-43 לאחר מאבק מרתק מול הקארדינלס, לא הצליחו לרשום זכיה שביעית בסופרבול וספגו הפסד שני משמונה משחקים בקרב על הגביע הקדוש, אך הם עדיין הקבוצה עם המספר הגדול ביותר של זכיות בסופרבול - 6.
מכריסטינה אגילרה עד ההנפה
אבל נתחיל מהתחלה. אצל האמריקאים אי אפשר בלי קצת (בעצם הרבה) גאווה לאומית דביקה ומגעילה, ולזה דאגו ליה מישל, אחת מכוכבות "גלי", ששרה "אמריקה היפה" לפני תחילת המשחק ואחריה כריסטינה אגילרה, ששרה את המנון "ארץ החופשיים וביתם של האמיצים", כאשר צילום חי של חיילים שצופים במשחק איפשהו במזרח התיכון (כנראה) זכה כמובן לתשואות מהקהל המקומי.
ונעבור למשחק. גרין ביי זכו בהטלת המטבע ולקחו את בעיטת הפתיחה, בראון תפס את הכדור באנד-זון ופתח את המשחק מצויין עבור הסטילרס עם ריצת 37 יארד, אך רות'לסברגר לא הצליח לייצר התקדמות משמעותית והתקפת הפאקרס עלתה למגרש. גם רוג'רס לא ניפק דרייב מרשים בהזדמנות הראשונה, אבל בהזדמנות השניה הוא כבר עשה את זה עם 80 יארד בתשעה מהלכים שהסתיימו עם מסירה על 29 יארד לג'ורדי נלסון וטאצ'-דאון ראשון בסופרבול ה-45.
לא חלפה אפילו דקה וחושך ירד על פיטסבורג - ניסיון רע מאוד של רות'לסברגר למסירה עמוקה נחטפה בקו ה-37 יארד ע"י ניק קולינס והדיפנסיב-בק של גרין-ביי לא התבלבל ורץ עד האנד-זון, קרוסבי השלים בעיטה מוצלחת שניה ועוד לפני סיום הרבע הראשון 0:14.
הרבע השני נפתח עם הדרייב המוצלח הראשון של ביג-בן, שלצערו נעצר לבסוף ע"י הגנת הפאקרס אבל הספיק לנקודות ראשונות בשער שדה של שון סוישאם - 3:14. הסטילרס חוזרים? לא אם זה תלוי ברוג'רס, ולמען האמת - גם לא אם זה תלוי ברות'לסברגר. ביג-בן מסר לעוד אינטרספשן והפאקרס ניצלו את זה כדי להתחיל דרייב שהסתיים לאחר ארבעה מהלכים במסירה של רוג'רס לטאצ'-דאון נוסף, הפעם מסירה של 21 יארד לידיו של גרג ג'נינגס, כששוב קרוסבי משלים מהלך של שבע נקודות, 3:21.
כאן התחיל הקאמבק של הסטילרס. עוד במחצית הראשונה הספיק רות'לסברגר לייצר דרייב של שבעה מהלכים על פני 77 יארד שהסתיים במסירה להיינס וורד וטאצ'-דאון, רק 10:21 לפאקרס עם הירידה להפסקה למרות מחצית מצויינת.
הופעת המחצית, אחד הרגעים המצופים ביותר לקהל הצופים, הביא לנו את הבלק אייד פיז, סלאש על הגיטרה כנציג הדור הוותיק (היינו יכולים לחיות בלי לשמוע את הביצוע של פרגי ל-sweet child of mine) וגם אשר שירד מהשמיים כאחרון המלאכים וניפק דואט מיותר עם וויל איי. אם. המגרש בטקסס נראה לפרקים בהפסקת המחצית כאילו פצצת זרחן נחתה במרכזו, אך כל זה לא הפריע לסטילרס לחזור למחצית השניה כמו שהם סיימו את הראשונה.
הרבע השלישי נפתח עם דרייב של חמישה מהלכים ו-50 יארד, אותו סיימה ריצה של רשארד מנדנהול לאנד-זון ורק 17:21 לפאקרס, הסטילרס חוזרים לעניינים. הידיים של רוג'רס החלו לרעוד ואוהדי הפאקרס, "הצ'יז-הדס" (ראשי גבינה, על שם הכובעים ה"נהדרים" שהם חובשים) החלו לחשוש שהתואר כבר לא יחזור לצפון הרחוק. אבל ניסיון לשער שדה מ-52 יארד לא צלח לסטילרס, ההגנה הקשוחה של הירוקים-זהובים עשתה את העבודה בהמשך הרבע וכשהתחיל הרבע האחרון חזרה גם ההתקפה לתמונה.
הרבע הרביעי התחיל עם פאמבל של מנדנהול, הרבה הודות לליינ-בקר האימתני של הפאקרס קליי מתיוס, ורוג'רס ניצל זאת כדי להוביל דרייב של שמונה מהלכים ל-55 יארד שהסתיים במסירה לטאצ'-דאון נוסף של ג'נינגס ו-17:28, כשעל השעון 12 דקות לסיום המשחק. הלבנים מפיטסבורג לא נכנעו וביג-בן הגיב בדרייב של שבעה מהלכים על פני 66 יארד, אותו הוא סגר עם מסירה נהדרת לטאצ'-דאון של מייק וואלאס. הסטילרס החליטו ללכת על מהלך של שתי נקודות נוספות במקום לסגור שבע נקודות עם בעיטה וגם הצליחו להשיג את הנקודות כאשר אנטואן ראנדל-אל פרץ לאנד-זון ולפתע התוצאה רק 25:28 לפאקרס, מרווח של שער שדה בודד, כשלסיום נותרו 7 דקות וחצי.
אבל שער השדה הגיע דווקא מהצד השני בתום דרייב שנגמר בצורה מאכזבת עבור הפאקרס, שלא הצליחו להשיג טאצ'דאון שיגמור את הסיפור למרות שהיו קרובים לאנד-זון. בכל אופן, קרוסבי סיפק את שלוש הנקודות החשובות מ-23 יארד והסטילרס יצאו להתקפה האחרונה כשהם מפגרים בשש נקודות וצריכים טאצ'דאון. ביג-בן היה צריך ליצור קסם כמו שהוא עשה לפני שנתיים בסופרבול מול הקארדינלס אבל הפעם זה לא עבד, פיטסבורג נעצרה ע"י ההגנה בירוק והפאקרס העבירו את השניות האחרונות כדי לזכות בתואר הרביעי בתולדותיהם.
