שליטתה של סין בטניס השולחן היא כמעט אבסולוטית כיום. בארבע אליפויות העולם האחרונות ליחידים וזוגות זכו הסינים בכל מדליות הזהב בגברים ובנשים. אלא שסין לא שלטה בענף מאז ומעולם. עד לשנות ה-60' היו אלה דווקא ההונגרים, היפנים והצ'כוסלובקים שהתחלקו ברוב מדליות הזהב באליפויות העולם.
את השינוי הגדול והשושלת הסינית המפוארת התחיל שחקן בשם רונג גואוטואן שבשנת 1959 הפך לאלוף העולם הסיני הראשון. אלא שבמקום להפוך לגיבור לאומי ולהזדקן על זרי הדפנה, רונג היה קורבן פוליטי של מהפכה אכזרית שהשליטה כאוס בסין והביאה גם למותו הטרגי בגיל 31. היום כשבעולם מצוין יום זכויות האדם הבינלאומי, זוהי הזדמנות להיזכר בסיפורו של האיש שנבגד על ידי המדינה שהפך במו ידיו למעצמה ספורטיבית.
גואוטואן נולד למשפחת דייגים ענייה בהונג-קונג ב-1937, כבר מגיל צעיר הוא הפגין כישרון יוצא דופן בטניס שולחן ובגיל 7, הוכתר "למלך בית הספר בטניס שולחן". ב-1957 הוא הפך לאלוף הונג קונג בטניס שולחן והדהים כשניצח במשחק ידידות 0:2 את איצ'ירו אומיגורה, אלוף העולם היפני שהיה כמעט בלתי מנוצח באותה תקופה. אלא שמכיוון שגואוטואן עבד באותה תקופה כספרן עבור ארגון העובדים הפרו-קומוניסטי, התקשורת בהונג-קונג, שהיתה אז בשליטה בריטית, החרימה אותו וגם לאחר אותו ניצחון סנסציוני אף כתב לא ניגש לדבר איתו.
באותה השנה נערכה אליפות אסיה במנילה, ובהונג-קונג החליטו להשאיר את גואוטואן מחוץ לסגל הנבחרת. באותו הרגע הבין גואוטואן כי השיקולים במקרה שלו אינם מקצועיים אלא פוליטיים והחליט לעבור לסין כדי להגדיל את סיכוייו להגיע לאליפות העולם. בפועל ההחלטה הזו עלתה לו בחייו.
המעבר לסין היה מוצלח מאוד בתחילתו עבור גואוטואן וב-1958 הוא זכה באליפות הלאומית וצורף לסגל הנבחרת. הישגו הגדול ביותר בקריירה נרשם שנה לאחר מכן, באליפות העולם שנערכה בדורטמונד. רונג ניצח בשבעה משחקים כשבגמר הוא גובר על פרנץ סידו ההונגרי שהחזיק בתשע מדליות זהב באליפויות עולם והוכתר כאלוף העולם הראשון מסין, לא רק בטניס-שולחן, אלא בכל ספורט שהוא.
לאחר אותה אליפות הוא התקבל כגיבור בסין ונפגש עם יו"ר המפלגה הקומוניסטית, מאו צה טונג ועם מנהיגי המדינה באותה תקופה. הישגו של רונג שינה את כל התדמית של סין בטניס שולחן, ובייג'ין נבחרה לארח את אליפות העולם ב-1961, שם הוסיף לעצמו רונג מדליית זהב נוספת כשהוביל את הנבחרת לניצחון בתחרות הקבוצתית שסיים רצף של חמש זכיות רצופות לנבחרת יפן. התרומה האדירה של רונג לטניס השולחן העניקה לו שלוש שנים מאוחר יותר את תפקיד מאמן נבחרת הנשים של סין אותה הוביל לזכייה בתחרות הקבוצתית באליפות העולם.
אך התהילה הגדולה שאפפה את רונג התפוגגה כלא הייתה עם פרוץ המהפכה התרבותית. באותן שנים דעך כוחו של מאו צה טונג. יוזמת "הקפיצה הגדולה קדימה" שלו שמטרתה הייתה פיתוח כלכלי מהיר של סין נכשלה כישלון חרוץ, ואילצה אותו לוותר על הנהגת המדינה בתמורה להמשך כהונתו כיו"ר המפלגה. בנוסף הוא ספג ביקורת קשה וזילזול מאינטלקטואלים רבים במדינה וגם המפלגה הקומוניסטית עצמה החלה להתעלם מהוראות שחילק.
התגובה של מאו לירידה במעמדו הייתה המהפכה התרבותית, קמפיין נרחב שהחל ב-1966 ומטרתו הייתה יצירת מהפך פוליטי ותרבותי במדינה. לשם כך הקים את 'משמרות האדומים', תנועה שסחפה אחריה מיליוני אנשים, מרביתם צעירים, אשר זרעה כאוס בכל רחבי סין, תקפה פיזית אנשי רוח, אינטלקטואלים אשר התנגדו למאו, אמנים, אנשי תקשורת וגם סתם אנשים עם לבוש מערבי אשר נתפסו עבורם כמי שעשויים להוביל את סין לקפיטליזם. ההערכות מספרות כי במהלך המהפכה התרבותית נהרגו או נעלמו מיליוני אנשים ברחבי סין.
גם ספורטאים סבלו קשות מהמהפכה, הכישרון הטבעי בו החזיקו נחשב כרכוש פרטי, דבר אשר המהפכה רצתה לשלול מהיסוד. בתקופת המהפכה סין הפסיקה לשלוח ספורטאים לתחרויות בינלאומית, בתי ספר רבים לספורט נסגרו ומועדוני ספורט חדלו מלהתקיים. ספורטאים מקצוענים זכו לכינוי הגנאי 'נבטים של הרווזיוניזם', שמשמעותו כאלו שסטו מדרכי הקומוניזם ופועלים למען הקפיטליזם.
רונג גואוטואן היה באותה תקופה תומך נלהב של הקומוניזם ומעריץ גדול של מאו צה טונג, אך לא היה בכך בכדי להציל אותו מציפורניהם של משמרות האדומים. לקראת אליפות העולם שלח רונג מכתב למפלגה הקומוניסטית בשם כל חבריו לנבחרת המבקש לשלוח אותם לאליפות. המפלגה לא ענתה על המכתב, ראתה בו כחוצפה והחליטה לרדוף את שולחו.
מה ששיחק לרעתו של רונג מלבד היותו ספורטאי הוא מוצאו מהונג-קונג. משמרות האדומים מיד חשדו בו ובשני שחקנים נוספים של נבחרת סין שהגיעו מהונג קונג כמרגלים הכניסו אותם למעצר בית, והחלו לענות אותם בעינויים פיזיים וחקירות חוזרות ונשנות.
הרדיפה של משמרות האדומים לא הפסיקה ורונג אף הואשם בריגול חמור, בסעיפי האישום נגדו נכתב כי הוא אוהב לקרוא ספרות זרה, להאזין למוזיקה קלאסית זרה, שהוא מתגעגע להונג-קונג ושמדובר במעריץ גדול של אורח החיים הקפיטליסטי.
בנוסף הוא הואשם גם על לא עוול בכפו בהברחת נשק, מה שהביא לחיפושים רבים בביתו ובפעילות חתרנית נגד המשטר. במשך תקופה הוא הוחזק בתא שירותים שם ספג מכות רבות והתעללות פסיכולוגית עד אשר אולץ להודות בכל הסעיפים נגדו.
ב-20 ביוני 1968, החליט רונג לעשות סוף למסכת העינויים הבלתי נפסקת של משמרות האדומים, שם קץ לחייו בתלייה על עץ והשאיר מאחוריו אישה וילדה קטנה. זו הייתה ההתאבדות השלישית של שחקן טניס שולחן מקצועני מנבחרת סין באותה תקופה. בפתק שנמצא בכיסו נכתב: "אני לא מרגל, אנא אל תחשדו בי. הכבוד שלי חשוב לי יותר מהחיים עצמם".
"רונג היה בחור צנוע מבחוץ, אבל חזק מבפנים. הוא אהב את החיים ולא היה בוחר להתאבד, אלא אם כן לא הייתה לו שום אופציה אחרת", סיפר אחד מחבריו הקרובים. במועצת הספורט הלאומית של סין לא הביעו כל חרטה באותה תקופה על מותם של שלושת שחקני הטניס שולחן וכינו אותם "פצצות מתקתקות" ו-"רשת ריגול מהונג קונג".
רק ב-1978, עשר שנים לאחר מותו של רונג ושנתיים לאחר מעצרם של מנהיגי המפלגה הקומוניסטית (אלו שכונו "כנופיית הארבעה") שסימל את סיום המהפכה התרבותית, החליטה מועצת הספורט בסין לטהר את שמו של רונג. ב-1987 הוצב בעיר מגוריו, ז'והאי, פסל ברונזה בדמותו של האיש שהחל את השושלת המפוארת של סין בטניס שולחן.
