הטניס העולמי שייך לדור הצעיר וזה לא נתון לוויכוח. שמות כמו בוריס בקר שבגיל 17 זכה לראשונה בוימבלדון או כמו רפאל נדאל שבגיל 19 זכה ברולאן גארוס רק הוכיחו את הטענה הזו, אך פה בישראל כנראה זה אחרת. במרכז הטניס בחיפה משחקים שני טניסאים שבגילם טניס זאת מילה גסה להגיד.
יאיר פרקיס בן ה-81 משחק כבר כ-70 שנה ולא מפספס ולו פעם אחת את ההזדמנות להפגיש בין המחבט שלו לכדור הצהוב הקטן ואם לכם חובבי הטניס השם פרקיס מצלצל, אז לא טעיתם ומדובר באביו של אגדת הטניס הישראלית שחר פרקיס.
יאיר מגיע כמדי שבוע למרכז הטניס בחיפה ביום שישי בשמונה בבוקר בדיוק עם בנו צפריר על מנת לשחק, מצבו הבריאותי לא מאפשר לו לשחק רצוף אך יאיר מתעקש לשחק ובכל חמש דקות יוצא להפסקה על מנת לשמור על הכוחות לחמש הדקות הבאות.
יאיר גידל לתפארת משפחה של טניסאים ומדי שנה אף עורך במרכז הטניס בחיפה את טורניר משפחת פרקיס שבו משתתפים הילדים והנכדים בכדי לגבש את המשפחה סביב הכדור הצהוב.
מרים מנדלזבורג בת ה-71 עלתה לארץ לפני כעשרים שנה מחבר העמים והדבר הראשון שעשתה בארץ הקודש הוא לאמן כמו שהיתה רגילה לעשות בברית המועצות. הטניס הישראלי הרוויח את אחת המאמנות הגדולות במזרח אירופה שהיתה אחראית לגידולם של עשרות מהטניסאים והטניסאיות המובילות ביותר שהיה לגוש הקומוניסטי בשנות המלחמה הקרה.
כשהגיעה לארץ ישר החלה לאמן במרכז הטניס בחיפה ואפילו אנה סמשנובה התעקשה נחרצות שמרים תאמן אותה, כבר שנים שילדי מרכזי הטניס משחקים תחתיה והאהבה האדירה שיש לאישה הזאת לטניס, שנוסעת באוטובוסים מדי יום מחדרה בשביל לאמן, היא בלתי נגמרת.
אז לאחר רזומה של 120 שנה במשותף של אהבה לספורט הלבן הפגשנו את יאיר פרקיס ומרים מנדלזבורג על מנת לנסות להבין מאיפה מגיעה האהבה האדירה הזאת לטניס ומה מניע אנשים בגילם לשחק טניס למרות הכל. דבר אחד למדנו משניהם, שלמרות הכל לאהבה אין גיל.
