יריית הפתיחה של אליפות העולם באתלטיקה 2017, שתיערך בלונדון, תהיה בראש ובראשונה האות לתחרות האחרונה של יוסיין בולט. לא בכל יום עולה פנומן, אגדה בחייו, שהגדיר מחדש ענף בו הוא מתחרה, למסע פרידה על מסלול הרקורטן המשובח. לא בכל יום מסע פרידה כזה מתרחש על הבמה הגדולה מכולם וכל זאת כשעדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, הוא בודד בטופ.
אלפי סופרלטיבים נשפכו על התופעה שמגיעה מהאי האקזוטי בקריביים. מה לא נאמר על בולט? אמרו עליו שהוא גלדיאטור שעשוי ללא חת, סופרמן בפלנטה ללא קריפטונייט, על אנושי ובלתי ניתן להכנעה. למעשה, הפעם היחידה בעשור האחרון בו לא ניצח בתחרות מרכזית בה נטל חלק, הייתה כשפסל בזינוק בגמר אליפות העולם, בדגאו, קוריאה ב-2011 והורחק מיידית.
לאחר הפסילה המהדהדת הזאת, נשמעו קולות שמיהרו לקבור את הקריירה של הג'מייקני. נאמר עליו שהוא יקרוס תחת הלחץ, שהבועה שלו התפוצצה וששיאו מאחוריו. בולט הקשיב, חייך, וענה למבקרים בצורה שבה הוא מתבטא הכי טוב. הוא פשוט המשיך להיות הספרינטר הטוב בעולם.
מדליית זהב ותוצאה אדירה של 19.40 שניות בגמר ה-200 מטרים ולקינוח שיא עולם חלומי של 37.04 שניות ומדליית זהב נוספת כחלק מרביעיית השליחים של ארצו, הוכיחו שוב שכדי להיות מהיר מהלייטנינג, צריך לשים אותו ביציע. לכולם היה ועדיין ברור שכל עוד הוא חלק מהמקצה, לאף אחד אין סיכוי.
במסיבת עיתונאים מיוחדת לכבוד האליפות האחרונה של האצן הג'מייקני, נשיא איגוד האתלטיקה העולמי (IAAF) ואגדת אתלטיקה ענקית, סבסטיאן קו, התייחס לענק הפורש. "יוסיין בולט הוא גאון. חוץ ממוחמד עלי, אני לא יכול לחשוב על אף אחד שהשפיע כל כך הרבה על הספורט, גם מבפנים וגם מבחוץ", קו סיפר, "אפשר לנהל שיחות בפאב בימי שישי על מי יותר טוב. פלה או מראדונה? פדרר או רוד לייבר? אבל בנוגע אליו, אין שום ויכוח. הוא הספרינטר הגדול בכל הזמנים".
לואיס ראה את גבו של בן ג'ונסון באותו גמר 100 מטר בלתי נשכח בסיאול 88 ורק בעקבות הסתבכותו של ג'ונסון בבדיקת הסמים מספר ימים מאוחר יותר, זכה במדליית הזהב. באותה אולימפיאדה לואיס ראה את ג'ו דלוך מקדים אותו בארבע מאיות בגמר ה-200 ולמרות שהיה אתלט ענק ואישיות מרתקת, הוא היה פגיע, בשונה מבולט.
על לואיס אנשים דיברו בפאבים בימי שישי ונתנו טיעונים מדוע ישנם אתלטים מוכשרים ממנו לכל אורך הקריירה שלו. אם הוא אתלט המאה ה-20, יוסיין בולט הוא האתלט הגדול של כל הזמנים. בראי הפרידה מ-195 הסנטימטרים המרגשים בהיסטוריה של האתלטיקה העולמית והמשחקים האולימפיים ולקראת אליפות העולם הקרובה, אפשר להגיד בבטחה שגם אם בולט יחליט לרוץ בגמר ה-100 מטר על הידיים, לצלוח את ריצת השליחים -4X100 בעזרת אותו סאגווי-מצלמה שדרס אותו בשוגג לפני שנתיים בבייג'ין, ולבסוף יבחר לזרוק את המקל לקהל, גם אז, כשיכבה האור באיצטדיון האולימפי בלונדון, תיגמר הקריירה המפוארת ביותר בהיסטוריית האתלטיקה הקלה ומה שישאר ביום שאחרי היא המורשת העשירה של האיש המהיר ביותר בתולדות האנושות.
Even Usain Bolt has to put the work in...
— BBC Sport (@BBCSport) 31 ביולי 2017
Watch I am Bolt on @BBCOne now: https://t.co/wQ41jqhwGd pic.twitter.com/FFkEHgTbMi
מורשת היא מילה מאוד מעניינת. אתר ויקימילון מגדיר אותה כ: "מכלול ערכי התרבות כגון שפה, לבוש, מנהגים, מסורות, חינוך והיסטוריה המועברים בעל פה או בכתב על ידי הדורות הקודמים בקבוצה מסוימת". לפי ההגדרה והשימוש הרב שנעשה במילה הזאת בהקשרו של בולט, אנחנו מקבלים פתח להבנת גדולתו האמיתית של הענק הג'מייקני.
אדם אחד, יחיד ומיוחד הצליח לשנות את הדרך בה אנחנו צורכים, מעריצים ואוהבים אתלטיקה. או אולי יותר נכון להגיד, צורכים, מעריצים ואוהבים את יוסיין בולט. הקלילות המשכנעת בה ניצח פעם אחר פעם, החיוכים, הקריצות והפרצופים לפני ההזנקות, הפלירטוט הנעים עם המצלמה כשמילארדי צופים כוססים ציפורניים מול המרקע, היעדר הצעקנות במראהו החיצוני (לבולט אין קעקועים, אף פעם לא רץ עם תכשיטים והוא מספר את עצמו) והכבוד האדיר שרחש למתחריו באשר הם.
כל אלה, היו ויישארו נחלתו הבלעדית של בולט. גם אם מתישהו בעתיד הרחוק מישהו יצליח לגרד או אפילו לשבור את שיאיו הלא שפויים, מכלול אישיות כמו שלו אי אפשר לחקות וכמו שהוכיח לאורך הקריירה המדהימה שלו, גם אי אפשר לנצח.
בצורה חסרת תקדים בולט שינה ענף שלם. כאמור, השליטה הזאת לא מתבטאת רק בהישגיו האדירים, למרות שאי אפשר להתעלם מהנתונים הלא נתפסים שלו כאשר במשך עשור עשה את כל העולה על רוחו והשיג כל מה שחולם אתלט ואף מעבר.
תשע מדליות זהב אולימפיות, שיא כל הזמנים לאתלט, שיא של 13 מדליות באליפויות עולם, 11 מזהב (והרגל עוד נטויה), ארבע פעמים ברציפות אלוף העולם ב-200 מטר, שיאן עולם ב-100, 200 וב-100X4 ועוד אינספור הישגים, הם רק קצה הקרחון בהבנת הדומיננטיות שלו כאתלט. כאישיות, השליטה שלו על הענף תימשך גם כשכבר לא יקח חלק פעיל, כי הוא מחליט מתי זה קורה. כמו לכל אורך הדרך, גם הפעם בולט הוא הבוס, הוא מכתיב הקצב, והפעם הוא זה שקובע כי הענף ישתנה שוב, רק בגלל שהוא מחליט לעזוב אותו.
כשבולט הגיח לתודעה העולמית אי שם ב-2007, היה ענף האתלטיקה בכלל והספרינטים בפרט, שרוי במשבר תדמיתי עמוק. האלוף האולימפי ב-100 מטרים מאתונה 2004, (והאחרון לפני "עידן בולט"), ואלוף העולם מ-2005, ג'סטין גטלין האמריקני, הסתבך בשנת 2006, כאשר נמצאו בדמו שרידים לסטרואיד טסטוסטרון. הוא הורחק לארבע שנים וכשחזר להתחרות ברמות הגבוהות, הצטיין בעיקר בטראש טוק לפני התחרויות.
בפועל, כמו כולם הוא ראה רק את גבו של הג'מייקני. טייסון גיי האמריקני (המחזיק בתוצאה הטובה בהיסטוריה ב-100 מטר, שאינה שייכת לבולט - 9.69 ש'פס ב-2013 כשבדמו היו סטרואידים אנאבוליים אסורים והושעה לשנה ע"י הסוכנות למלחמה בממריצים האמריקאית, כאשר בתווך נשללה לו מדליית הכסף מאולימפיאדת לונדון 2012.
בולט ששמר על ניקיון כפיים לכל אורך הקריירה, בתוך ענף שמריח כולו מממריצים, לא הסתיר את האכזבה שלו מהקולגה גיי ומהעונש הקל שקיבל ותקף בנחרצות: "מאוד כעסתי כששמעתי שהוא ספג השעיה רק לשנה אחת. הוא קיבל השעיה לשנה כי הוא הגיע להסכם עם הרשויות והודה. זה שולח מסר מקולקל. אם אתה נתפס ומודה, אז נמתיק לך את העונש. במקום זה, המסר צריך להיות: רימית? אתה נזרק מהספורט לצמיתות".
הסלידה הזאת של בולט מהממריצים ומהפתרונות הקלים בחיים הם ראי לעבודה הקשה שהקדיש על מנת להיות מה שהוא היום ובבואה למה שיותיר אחריו כמשל לדורות הבאים. הרבה לפני שהחליט להתמקצע כספרינטר, בולט שיחק קריקט בתיכון "ויליאם ניב ממוריאל" בו למד. הוא הדריך והנהיג קבוצה של ילדים וניסה להדביק להם את האהבה למשחק.
המאמן שלו דאז, רמז לו כי יהיה אצן יותר טוב משחקן קריקט, והשאר היסטוריה. העבודה ההיא עם הילדים נשארה תמצית האישיות של בולט ומה שלבטח ימשיך לעשות הרבה אחרי שיסיים לשבור כל שיא אפשרי כאצן למרחקים קצרים. המשימה של הקרן שהקים היא ליצור הזדמנויות דרך חינוך ופיתוח תרבותי לילדים על מנת שיוכלו לקחת את הפנייה הנכונה בחיים.
במדינה כמו ג'מייקה, הדבר לא מובן מאליו ובולט שזוכר מאיפה הגיע, מקפיד לתת חזרה לאלה שעשו אותו מה שהוא היום. בין אם זה נפגעים מההוריקן מת'יו בהאיטי, ילדים עם צרכים מיוחדים או במימון אירועי ספורט בעיר הולדתו שרווד קונטנט, בולט תמיד נמצא שם, לתרום לעזור וליזום שינוי. כשהסתיימה אליפות העולם בבייג'ינג ב-2015, ואחרי עוד טריפל של מדליות זהב, בולט נסע ישירות לג'מייקה, כדי לתרום 1.3 מיליון דולר לבית הספר בו למד.
Usain Bolt “The transfer window’s still open. I’m waiting on the call from Mourinho.” #mufc pic.twitter.com/3YLHoehC04
— Manchester United (@Utdlnfo) 3 באוגוסט 2017
בעזרת הכסף הזה הצליח התיכון המפורסם ביותר בג'מייקה למנוע את סגירתן של תכניות הספורט הרבות שלו ובכך השאיר מאות נערים ונערות בבית הספר ולא שלח אותם לרחוב. מי יודע, אולי אחד מהם יהיה הכוכב הבא של עולם האתלטיקה, והכל בזכות הראיה הרחבה של בולט, הרצון שלו להשקיע בעתיד והיכולת להגיד בעזרת מעשיו: 'הייתי בנעליים שלכם, והיום כולם אומרים שאני אגדה. כנראה שגם אתם יכולים'.
בולט החליט לתלות את הנעליים, כשהוא על סף גיל 31, וכאשר הרגליים שלו הן עדיין המהירות ביותר בתבל. כבר לא מהירות כמו שהיו באותו ערב בלתי נתפס ב-16 לאוגוסט 2009 בברלין, בו חרך את המסלול עם שיא בלתי נתפס וכנראה בלתי שביר בזמננו, בגמר ה-100 מטרים כאשר עצר את השעון על 9.58 שניות, אבל מהירות מספיק כדי שנזכור אותו לנצח כיחיד בהיסטוריה שהמקום הראשון היה ביתו היחיד. לעד בולט לא יכניס עצמו למציאות בה הוא לא חושב שהוא יכול לעמוד גבוה מעל כולם על הפודיום. הענק מהקריביים לא יתן לנו לראות אותו פגיע ולכן החליט להיפרד דווקא עכשיו.
במשחקים האולימפיים בלונדון, בגמר ה-200 מטר, אחרי שעצר את השעון, על 19.32 ש' והפך לאצן הראשון שזוכה בריצות ל-100 ו-200 מטרים בשתי אולימפיאדות ברציפות, מאיר איינשטיין ז"ל, גדול שדרי האתלטיקה שלנו, איבד את ממלכתיותו המוכרת כשאמר בקול רועד: "אני אוהב אותך, בולטי! ויסלחו לי אשתי אולי ובנותיי, סיוון וסביון".
הרגע הזה, שהגיע ממקום כל כך אמיתי, ממקום של אהבה טהורה והערצה חסרת גבולות הוא תמציתו של יוסיין בולט. זה היה הרגע בו איינשטיין ז"ל דיבר מגרונו של כל אחד ואחת מאיתנו. לצערנו, נשארה לנו רק פעם אחת אחרונה להרגיש ולהתרגש עם אחד מענקי הספורט של כל הזמנים. לשמחתנו, ביום שאחרי נדע כולנו, שזכינו לאהוב.
Excited to watch #IAMBOLT tonight!! #MondayMotivation @usainbolt @iamboltfilm pic.twitter.com/AvepgcrnBb
— Max Whitlock MBE (@maxwhitlock1) 31 ביולי 2017
