רון פוגל, מבקר קולנוע ו"חולה" על סרטי ספורט סקר בשבועות האחרונים את עשרת סרטי הספורט הטובים ביותר שנעשו (לדעתו) ודירג אותם מהמקום העשירי ועד לסרט שזכה במקום הראשון. רוקי. שנת יציאה: 1976. במאי: ג'ון אבילדסן.
סיפורו של רוקי בלבואה הוא במידה רבה סיפורו של סילבסטר סטאלון שלא התייאש, האמין בעצמו והצליח כנגד כל הסיכויים. למרות שמדובר בסרט קלישאתי, בזכות האנושיות והכנות שבו מדובר בסרט הספורט האולטימטיבי, סרט שסצנות רבות ממנו נכנסו לפנתיאון הקולנועי.
באמצע שנות השבעים סילבסטר סטאלון היה שחקן שכיכב בעיקר בסרטים ארוטיים וקיבל תפקידים זניחים. סטאלון פיתח תסריט שבו מתאגרף לבן זוכה להתמודד על תואר אלוף העולם במשקל כבד, כשאת ההשראה לסיפור שאב – ככל הנראה - מהקרב שערך מוחמד עלי נגד צ'ק וופנר ובו לראשונה בחייו הופל עלי לקרשים. סטאלון לא הכחיש את קווי הדמיון אך טען כי הרעיון המקורי לא הושפע מאותו קרב (שנים לאחר מכן התפשר סטאלון עם וופנר ושילם לו סכום נכבד עבור זכויות יוצרים).
רוקי מתאמן
סטאלון נדד בין חברות הסרטים והתעקש לגלם את גיבור הזה. רוב החברות זרקו את השחקן האלמוני לכל הרוחות, אבל מנהלי יונייטד ארטיסט אהבו את העובדה שלסרט אין האפי אנד קלאסי ורוקי לא מנצח בסופו של דבר. ג'ון אבילדסן גויס כבמאי, ביל קונטי הופקד על הפסקול שיהפוך לקלאסיקת על והשאר היסטוריה - שישה סרטים, שלושה אוסקרים ורווחים של למעלה ממיליארד דולר.
עלילת רוקי היא העלילה הנוסחתית הקלאסית של סרטי "כנגד כל הסיכויים" וסרטים שמאוששים את הנחה כי בארה"ב, אם תתאמץ מספיק תוכל להגשים את החלום. רוקי הוא מתאגרף בשקל, שמתפרנס כגובה חובות וחי בדירה מעופשת (דומה לדירה בה סטאלון גר בתקופת צילום הסרט). ההזדמנות מתדפקת על דלתו כשאלוף העולם במשקל כבד, אפולן קריד (מוחמד עלי קולנועי) מחליט לקיים קרב ראווה לרגל 200 שנה לארה"ב. בנדיבותו מודיע קריד כי הוא מעניק הזדמנות חד פעמית לרוקי האלמוני להתמודד על התואר.
משאול תחתיות, עם טרייניג שחוק ותוך כדי שהוא מנסה בגמלוניות להתחבר עם אדריאן הצנונית, רוקי מתחיל את המסע שלו לתהילה ולהגשמה עצמית. הוא רץ בשוק של פילדלפיה לשמחת התושבים, מטפס על מדרגות מוזיאון האומנות המקומי וחובט במשחטה המקומית אצל ידידו פולי בגושי בשר המשמשים לו כיריבים. מיקי המאמן הנרגן מכין אותו לקרב של חייו ורוקי אומר לאדריאן כי הוא רק רוצה "ללכת את המרחק" כלומר להחזיק מעמד בקרב ולא להיות מופל אל הקרשים ."רק כך אדע שאני מישהו", הוא אומר בעוד סצנה מרגשת.
ואז מגיע הקרב... (שצולם בכלל בהתחלת הצילומים). סטאלון וקרל וותרס מבצעים בשלמות את הכוריאוגרפיה שלהם ומספקים לצופה את הקרב האולטימטיבי. קריד בטוח שבא להשתעשע אבל ברגע שהוא מופל לקרשים לראשונה בחייו הוא מבין כי נכון לו קרב אמיתי. הסיבובים עוברים ושני הגלדיאטורים שותתים דם. בסיבוב האחרון, שנייה לפני שרוקי מצליח להנחית נוקאאוט ליריבו, הקרב מסתיים (אביו של סטאלון הוא זה שמקיש בפעמון). בהמולה שנוצרת מכריזים השופטים על קריד כמנצח, אבל כל זה לא מעניין את רוקי - הוא קורא לאהובתו אדריאן שאיכשהו מגיעה לזירה והם מתחבקים בסיום נפלא לסרט.
סיום הקרב
הסרט "רוקי" הפתיע את כולם כשזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 1976 והביס מתמודדים כמו "נהג מונית", "כל אנשי הנשיא " ו"רשת שידור". צריך לזכור שאלו היו השנים שהוליווד החלה לחזור לקולנוע מסחרי אחרי עשור של ניסיונות אומנותיים. גם מבחינת עולם הספורט מדובר בתקופה שבה החלו לצפות בכבלים ולשלם עבור אירועי ספורט וענף האגרוף עדיין לא ירד מגדולתו ולכן הסרט "רוקי" היה הסרט הנכון במקום הנכון.
סטאלון המשיך לככב ולביים את ההמשכים ל"רוקי" (חוץ מרוקי החמישי שאותו שב וביים ג'ון אבילדסן). בסרט השני הוא מנצח בקרב חוזר את יריבו אפולו. בשלישי הוא מגן על תוארו בפני מר טי, ברביעי הוא מייצג את אמריקה והמערב וגובר על דראגו הרוסי, בחמישי הוא יורד מנכסיו ומקיים את קרב האגרוף בסמטה חשוכה ובסרט השישי הוא שב לאחר שנים להתאגרף עם אלוף עולם חדש ושחצן.
בסיום הסרט, ולאחר שעבר כברת דרך של שלושים שנה בעולם האגרוף, מניח רוקי פרחים על קברה של אדריאן שהלכה לעולמה. הוא קם ולפני שהוא הולך לדרכו הוא מפטיר "עשינו זאת אדריאן". סטלון עשה זאת, הגשים את החלום, ובזכות רוקי הפך לאייקון אמריקאי.
כותרות הסיום של רוקי
