בברצלונה 1992 כולנו התמוגגנו מרוב אושר כאשר יעל ארד ואורן סמדג'ה זכו במדליות אולימפיות. הם העלו אותנו על המפה האולימפית ובהמשך גל פרידמן (1996, 2004), מיכאל קלגנוב (2000), אריק זאבי (2004) ושחר צוברי (2008) שמרו על המורשת. הפעם במשחקים האולימפיים בלונדון, המדליה התורנית שלנו הייתה אמורה להיות רשומה על שמה של לי קורזיץ, אך זו כשלה בשיוט המדליות וירדה מהמקום השני לשישי הכללי.
קורזיץ הגיעה לשיוט המדליות המסכם בידיעה שהיא חייבת לסיים בין שני המקומות הראשונים, אך דווקא ברגע הכי חשוב בחייה הספורטיביים, היא לא הצליחה להתעלות כפי שעשתה כל כך הרבה פעמים בשנה האחרונה.
קורזיץ פתחה רע מאוד, כאשר הרוחות נעו באזור ה-12 קשרים. הישראלית דורגה רק תשיעית לאחר המצוף הראשון ולאחר מכן צנחה למקום העשירי והאחרון בתום המצוף השני. הרוח אמנם התגברה, אך זה לא עזר לקורזיץ, שלא הצליחה להתקרב ליריבותיה. הישראלית סיימה רק במקום התשיעי והמאכזב, שדירדר אותה למקום השישי הכללי.
מרינה אלבאו הספרדייה סיימה כאמור במקום הראשון הכללי עם 26 נקודות וטולי פטאייה הפינית הגיעה אחריה עם 46 נקודות. סופיה קלפצ'קה הפולנייה זכתה בארד עם 47. קורזיץ סיימה עם 56 נקודות.
למרות האכזבה בשיוט המדליות, עדיין צריך להזכיר את ההישגים המרשימים של לי קורזיץ בשנה האחרונה. קורזיץ, שסבלה בתקופה האחרונה מבעיות רפואיות ולא הייתה כשירה לחלוטין ללונדון 2012, הוכתרה בדצמבר 2011 לאלופת העולם בזכות הופעה נפלאה באליפות בפרת' שבאוסטרליה. שלושה חודשים אחר כך באליפות עולם נפרדת בדגם הניל פרייד, הצליחה קורזיץ לשמור על תוארה, דבר שהציב אותה כמועמדת לזכייה במדליה בלונדון.
קורזיץ אמנם רק בת 28 והיא תיאורטית יכולה להמשיך ארבע שנים נוספות אם היא רק תרצה, אבל הבעיה נכון לעכשיו היא שאין לה ענף להתחרות בו. התאחדות השייט הבינלאומית החליטה להוציא את גלשני הרוח מהתוכנית האולימפית והחליפו בקייט סרף. בעקבות ההחלטה התעוררה סערה בעולם השייט ולא בים, לכן החליטו בהתאחדות העולמית על הצבעה נוספת, שתיקבע את עתיד גלשני הרוח במשחקים האולימפיים.
כאשר מנתחים את ההופעות של כל ספורטאי וספורטאי במשחקים האולימפיים בלונדון, יש סיבות אופרטיביות לחוסר ההצלחה. בג'ודו קיבלנו הגרלות קשות, בהתעמלות היו מעידות ברגעי האמת, שיכולות לקרות לכל אחד וגם לי קורזיץ עצמה נתנה שבוע מצוין בוויימות', עד לשיוט המדליות. אבל נדמה שדווקא במקרה הזה השלם גדול מסך חלקיו.
במבט כללי, העובדה שישראל לא זכתה עדיין במדליה אולימפית בלונדון 2012, על אף שנותרו עדיין מספר ישראלים במעגל התחרויות, זו אכזבה עצומה. בוועד האולימפי טענו שאם לא נזכה בשום מדליה, אז האולימפיאדה תיחשב ככישלון. בינתיים נדמה שרק נס גדול בתחרויות ההתעמלות האמנותית יימנע זאת מאיתנו.
לישראל היו הישגים יפים ומכובדים בלונדון, דוגמת קורזיץ (בכל זאת שישית), אלכס שטילוב (12 בקרב-רב, 6 קרקע), סרגיי ריכטר (9 ברובה אוויר), יעקב טומרקין (7 בגמר האולימפי), אבל אי אפשר להתכחש לכך שהעובדה שדגל ישראל לא יתנוסס מעל הפודיום האולימפי היא באמת אכזבה עמוקה.
יכול להיות שעדיין מוקדם להספיד את המשלחת הישראלית בלונדון, כי באמת נותרו עוד ספורטאים וכבר ראינו, אפילו באולימפיאדה הזו, לא מעט סנסציות על הבמה הגדולה ביותר. אבל נראה שהסיכויים הם אפסיים וקלושים. מחר (חמישי) נטע ריבקין ונבחרת ההתעמלות האמנותית יפתחו את שלב המוקדמות וינסו לעשות סנסציה שתדהים את כולנו ותציל את המשלחת, אבל הן ייאבקו בכלל כדי להעפיל לגמר.
יש לציין כי באליפות העולם האחרונה בהתעמלות אמנותית גם נטע ריבקין וגם נבחרת הבנות לקחו מדליות, אך זה היה בתרגיל אישי ולא בקרב-רב, שרק בו מחלקים מדליות אולימפיות. גם רץ המרתון זוהר זמירו ייכנס ביום ראשון למעגל התחרויות עם הריצה הקשה מכל, אבל תהיו בטוחים שממנו הישועה לא תגיע, למרות שהוא בהחלט מסוגל להתברג בין 20 הראשונים.