חלום שמתגשם: הבלוג של סבטלנה ריכטר

התעוררתי היום בבוקר ולא ידעתי אם היומיים האחרונים היו אמיתיים או שאני חולמת חלום... ביום חמישי האחרון התקשר אלי בצהרים נהג מונית להגיד לי שהוא מחכה לי למטה ושנוסעים לשדה. אני חושבת שרק אז באמת נפל לי האסימון – אני נוסעת ללונדון לראות את הבן שלי מתחרה. אני הולכת להגשים חלום!

במטוס, כל החששות מתחלפים בהתרגשות

עליתי לישראל מאוקראינה לפני 17 שנה. מאז לא הייתי בחו"ל אז ההתרגשות היא כפולה ומכופלת והחששות גם הם גדולים. איך יהיה לסרגיי? מה הוא חושב? איך הוא מרגיש? ואיך אני אסתדר בלונדון, בלי שפה? מקום זר... אני חייבת להגיד שכבר בשדה החששות שלי קצת התפוגגו. ענבל, הנציגה של פרוקטר אנד גמבל  שטסה איתי, הבטיחה לי שהיא איתי כל הזמן ולא זזה ממני לרגע. הטיסה עברה ממש טוב. הגענו ללונדון בשעה מאוחרת וישר הלכנו לישון.

למחרת בבוקר לקחו אותי להתפנק בסטודיו של וולה בלונדון. זה מקום מדהים. שלוש קומות של פינוקים: מאפרות, מעצבי שיער, טיפולי ספא, מניקור פדיקור, קוסמטיקה ומה לא. כשהגענו לשם חיכה לנו בר בריאות של מיצים טבעיים ונשנושים. אכלנו, שתינו וגם הכרתי אמהות של ספורטאים מכל העולם. ראיתי שאני לא היחידה שמתרגשת ולחוצה והבנתי שאני בחברה טובה, של אמהות כמוני.  שלחו אותי לטיפול פנים ואיפור. עשו לי עיסוי מפנק, מרחו לי קרמים על הפנים ואיפרו אותי. לאחר מכן לקחו אותי לסדר את השיער. מעצבת שיער מקצועית חפפה לי ושאלה אותי מה אני רוצה לעשות. היה לי קצת קשה להסביר בגלל מגבלות השפה אבל תרגמו אותי והתוצאה היתה מדהימה! לא יכלתי להיות יותר מרוצה.

תספורת חדשה ופינוקים בסלון של וולה

אחרי כמה שעות של פינוקים הגישו לנו ארוחת צהרים עשירה. אני חייבת לציין שבחיים שלי לא הרגשתי כל כך חשובה. כל כמה דקות באו לצלם אותי ולראיין אותי... שאלו אותי כל כך הרבה שאלות ולא תמיד ידעתי מה להגיד.. היה לי קצת בלאק אאוט מהלחץ וההתרגשות אבל אמרתי דברים מהלב וכמובן שאיחלתי לסרגיי ולכל הספורטאים בהצלחה.

אחר כך כינסו את כל האמהות של הספורטאים ואמרו שיש להם הודעה חשובה. האמת שבחלומות הכי ורודים שלי לא האמנתי שזה מה שהולכים להגיד לנו: כל האמהות הולכות בערב לאצטדיון האולימפי כדי לצפות בטקס הפתיחה!

לפני טקס הפתיחה, מתרגשת

אני מנסה למצוא את המילים כדי לספר לכם מה עבר עלי בשעות האלה ואני פשוט לא מצליחה. בחיים שלי לא הייתי בכזה ארוע גדול ומפואר. הכל היה מעבר לדמיון – התפאורה, הריקודים, השירים, השואו... ישבתי מהופנטת. כשכל הנבחרות התחילו להיכנס לאצטדיון הייתי כבר בלחץ. רציתי לראות את סרגיי מגשים חלום- אולימפיאדה ראשונה שלו והוא צועד לעיני כל העולם כחלק מהנבחרת הישראלית. כשהם נכנסו לאצטדיון צעקתי ונופפתי בדגל ישראל בכל הכוח. קיוויתי שהוא יראה אותי וידע שאני איתו בכל דקה ולשם שינוי הפעם זה לא מרחוק, אלא מאוד מאוד מקרוב.

יום למחרת לקחו אותי לראות את תחרות המוקדמות של קרב רב גברים. גם כאן היה לי קשה להאמין שזה אמיתי, שאני נמצאת באצטדיון הענק הזה וצופה במתחרה הישראלי, אלכס שאטילוב מעפיל לגמר. הרגשתי גאווה ישראלית. אני מאחלת לאכלס המון הצלחה ומתפללת גם בשבילו כל הזמן.

ארוחת צהריים בכפר האולימפי עם סרגיי

אז כמו שאמרתי בהתחלה, אחרי יומיים כאלה, פלא שאני קמה בבוקר ולא יודעת אם אני חולמת או שזו באמת המציאות? מחר המשחק של סרגיי ואני לא יודעת מה הולך לקרות. אני מאמינה מאוד ביכולות שלו אבל מה שלא יהיה אני מתרגשת רק מעצם העובדה שאני פה איתו ברגע הכי חשוב בקריירה שלו. אני יודעת שסרגיי יעשה את המקסימום שלו ובשבילי, הוא תמיד אלוף.

סרגיי ריכטר אומר תודה לאמא, צפו בסרטון>>