
ערב המשחק, תיאר בלאט בראיון לאתר ערוץ הספורט מהכפר האולימפי שבלונדון את התחושות במחנה הרוסי: "אנחנו מרגישים טוב, הגענו לאן שרצינו להגיע ועכשיו אולי נוכל לעשות היסטוריה".
בלאט מוכן למשחק הערב: "בסוג כזה של טורניר יש הרבה מחשבה בכל פרט ובפרט בנוגע לאיך מתאמנים, מתי מוסיפים לחץ ומתי מורידים לחץ, איך לשלב את הווידאו, מתי לערוך שיחות קבוצתיות ושיחות אישיות, איך להעביר את הסקאוטינג בצורה נכונה ומדוייקת. כמובן שביום-יום דברים משתנים ברגע שאתה נכנס לשלבים בהם יש לך יומיים וחצי לדעת מול מי אתה משחק בחצי גמר, אז צריך לעבוד גם מהר וגם חכם".
על הייחוד שבטורניר האולימפי משאר הטורנירים אמר: "יש את כל ההתלהבות מסביב כי אתה לא לבד עם הקבוצה. אתה חלק מכפר אולימפי של 10,000 אתלטים. זה הרבה אנשים, תקשורת הרבה עניין וזו בהחלט חווייה לכל החיים".
ש: עד כמה זה קשה מנטאלית לנצח את ספרד פעמיים ברצף? רבים מטילים ספק אם זה ניתן בכלל.
ת: "זה פקטור, נכון, וזה דבר שאיתו אנחנו צריכים להתמודד אבל לדעתי זה יותר בעיה שלהם. הם יודעים עכשיו מה שהם לא ידעו לפני שבוע, וזה שאנחנו כן יכולים לנצח אותם. אני בטוח שהם יהיו הרבה יותר זהירים איתנו ממה שהם היו לפני כן".

ת: "לפני המשחק מול צרפת הם לא חשבו עלינו בכלל ועכשיו בזמן שנשאר, שני הצדדים לא יכולים לשנות יותר מדי. יהיה פה קרב מעניין".
ש: האחים גאסול היו דומיננטיים ברבע הגמר מול צרפת.
ת: "ספרד היא קבוצת NBA לכל דבר, ובטח שהאחים גאסול שהם שחקנים מרכזיים בקבוצות שלהם, כמו גם סרג' איבקה. זה מאיים, ולא קל להגביל אותם, אבל אנחנו נעשה מה שאנחנו צריכים ויכולים לעשות. אנחנו צריכים לנצח את ספרד, ולא את מארק או פאו גאסול".
בכל העולם ראו בשידור חי את תקרית הטיים-אאוט בה בלאט הדיח מהחמישייה את אלכסיי שבד וסרגיי מוניה בהפסד (שהיה לפרוטוקול בלבד) מול נבחרת אוסטרליה עוד בשלב הבתים, בגלל שדיברו ביניהם והפריעו לו להעביר תדריך. שבד אמנם כשרון גדול אבל שחקן צעיר שיהיה בן 24 בדצמבר הקרוב, בעוד מוניה הוא שחקן ותיק יותר, בן 29, לא כזה שמאמן ממהר לגעור בו. את בלאט זה לא מעניין: "אני מקווה שכל הילדים הצעירים שראו את זה ילמדו לא לדבר בזמן טיים-אאוט. זה לא ביג דיל. ברגע שעוברים על דברים שאסור לעשות אותם, אז אתה לא נותן להם להמשיך וזה בכלל לא משנה מי השחקן. הקבוצה והעקרונות של הקבוצה מעל הכל. שבד ומוניה הם שני אנשים טובים, לא זרקתי אותם ולא סילקתי אותם, אלא סיפסלתי אותם, זה הכל. אגב למי שלא יודע, הספסל הוא החבר הכי טוב של המאמן".
