סובירוב נולד בשנת 1986 במחוז בוכרה שבאוזבקיסטן. "התחלתי להתאמן בג'ודו רק בגיל 14", הוא נזכר, "אבל כבר מגיל צעיר הייתי עסוק בפעילות גופנית". עולם הג'ודו גילה אותו בשנת 2007, כאשר סיים במקום השני באליפות אסיה. הזכייה אומנם העניקה לו את הכרטיס למשחקים האולימפיים בבייג'ין, אך לא הרבה אנשים סימנו אותו כפייבוריט למדליה. זה לא הפריע לו לסיים את היום כאשר על צווארו מדליית הארד במשקל עד 60 ק"ג. כשנשאל האם המטרה שלו דאז, כאשר היה רק בן 22, הייתה זכייה במדליה אולימפית, השיב סובירוב בצניעות: "כל ספורטאי שמגיע למשחקים רוצה לזכות במדליה, אני ניצחתי פשוט כי האמנתי בעצמי".
את 2009 סובירוב העביר בצמרת הגבוהה, הוא זכה במספר מדליות חשובות אך סיים לא פעם במקום החמישי והמאכזב ביותר (בג'ודו אין מקום רביעי. מי שמסיים חמישי הוא זה שהפסיד בקרב על הארד). ואז במהלך 2010 קרה לסובירוב משהו שקורה רק לאלופים הגדולים האמת. אותו מרכיב בלתי מאופיין, שהופך ספורטאי טוב למצוין, התווסף לג'ודו של האוזבקי. כלומר, הוא פשוט הפך מג'ודוקא טוב למצטיין. היכולת החדשה הזו היא שהובילה אותו למסע ניצחונות פנומנאלי. את השנתיים הבאות הוא סיים שבאמתחתו רצף מדהים של 39 ניצחונות כולל מאזן הזוי של 0:20 בשנת 2011, שזיכתה אותו בכל תואר משמעותי: פעמיים אלוף העולם, אלוף המאסטרס, אלוף אסיה והמנצח במספר טורנירי גראנד סלאם. כל זאת תוך כדי שהוא מציג ג'ודו התקפי ואטרקטיבי ושליטה במספר רב של תרגילים, באחד מן מהמשקלים התחרותיים והקשים ביותר. סובירוב טוען שהוא לא הופתע מהיכולת שהציג. "כל תחרות היא חשובה בשבילי, אני נלחם נגד המתחרים הטובים בעולם. אין לי את האפשרות לזלזל באף אחד. אני מתאמן קשה וזה מביא תוצאות", אמר סובירוב.
ב-2012 חלה הידרדרות מסוימת ביכולתו של סובירוב. הוא אומנם ניצח בטורניר פריז היוקרתי, אך הפסיד בגמר המאסטרס לארסן גליסטיאן הרוסי (שלישי בעולם). לאחר מכן סובירוב עשה טעות קשה ובחר את הגראנד סלאם במוסקבה כתחרות ההכנה האחרונה שלו לפני המשחקים. הוא הופתע על ידי נאושיה טאקטו, אלוף העולם לנוער, וסיים מוקדם את דרכו בתחרות. כעת על האוזבקי לקחת את עצמו בידיים. סובירוב יעלה על המזרן באולם האקסל בלונדון בידיעה שההפסד בקרב הקודם שלו גילה סדק בשריון של האדם שעד לאחרונה היה נראה כבלתי מובס.
כשנשאל על לונדון, סובירוב לא ממצמץ: "המטרה שלי היא אחת ויחידה - אני רוצה לזכות במדליית הזהב, לא אסתפק בפחות". הג'ודוקא יודע כי זכייה בזהב תכניס אותו כבר בגיל 25 למועדון העילית של הג'ודאים אשר זכו בכל בתארים החשובים (יבשתי, עולמי, אולימפי), ותוכיח סופית שהיכולת הנפלאה שהציג לא הייתה אקראית וכי מקומו בהיכל התהילה. ג'ודו זה ספורט אכזרי. טעות גורלית של מאית שנייה יכולה לעלות לך בעבודה של 4 שנים. סיפורו של סובירוב בלונדון יכול להסתיים על הפודיום אבל גם במפח נפש כבר בסיבוב הראשון. מדובר בווינר ופנומן גדול, אבל אפילו יותר מכך, הוא פייטר ענק. יודע כיצד להשיג את הניצחון בכל מחיר וכיצד להתעלות ולא לוותר לעצמו ברגעים הגורליים. בדיוק בגלל זה הוא כבר מסומן כפייבוריט הבלתי מעורער לזכייה במדליית הזהב.