מדיניות החרם פגעה קשות במותג האולימפי. המערב פעל נגד השתתפות במשחקי מוסקבה, הגוש המזרחי נקם בהיעדרות מלוס אנג'לס והעולם כולו נכנס שוב לקלחת הרותחת בסיאול 1988. והיא הייתה רותחת. בירת קוריאה הדרומית הפכה לזירת התגוששות אדירה בהופעה אחרונה של ענקיות כמו ברית המועצות וגרמניה המזרחית, שהובילו את טבלת המדליות. על הבמה המרכזית – מסלול האתלטיקה – המשיכה לצמוח ארצות הברית כמעצמה הגדולה מכולן. רבים חששו מהארגון במזרח אסיה, במיוחד לאחר שמספר יונים ששוחררו בטקס הפתיחה כסמל לשלום ואחווה נשרפו עם הצתת הלפיד האולימפי. עד הנעילה היה ברור שהקוריאנים הרימו הצגת מופת במהדורה שהקפיצה את הספורט העולמי בכמה דרגות.
השילוש הקדוש
בעוד שברית המוצעות קטפה 55 מדליות מזהב, הציגה לסבב האולימפי את סרגיי בובקה וזכתה בדאבל בכדורסל ובכדורגל, שלושה אתלטים מארצות הברית הותירו חותם בלתי נשכח על המשחקים. למעשה, היו אלה ספורטאי-על אחד ושתיים שהיו קרובות משפחה – יחד הם זכו ב-7 מתוך 13 מדליות הזהב של ארה"ב באתלטיקה.
קארל לואיס הגדול, שזכה בארבע מדליות זהב בלוס אנג'לס, עמד בפני אתגרים עצומים במשחקים. הוא רצה לחזור על ההישג, הוא רצה להיות האיש המהיר בתבל, הוא רצה לעשות את המיטב לזכר אביו. וויליאם מקינלי לואיס ג'וניור הלך לעולמו זמן לא רב לפני המשחקים. לפני שנקבר, הניח קארל בכף ידו של אביו את מדליית הזהב בה זכה בריצת ה-100 מ' ב-1984. "אל תדאגי אמא, אזכה בעוד אחת", הבטיח לואיס בן ה-27.
הוא אמנם זכה בצורה מרשימה בקפיצה למרחק וקטף כסף בריצה ל-200 מ', אבל המיאוץ לחצי המרחק היה הספרינט הזכור מכולם. שנה קודם לכן קבע בן ג'ונסון הקנדי שיא עולמי באליפות שנערכה ברומא, אבל בקיץ 1988 הצליח לואיס לגבור על יריבו בתחרות הכנה, והצהיר: "הזהב שלי, לא אפסיד יותר לבן ג'ונסון". על המסלול בסיאול התייצבו השניים זה לצד זה, ואי אפשר היה להתעלם ממאסת השריר המפחידה של הקנדי, שהציג כתפיים ברוחב של טנק מרכבה. ג'ונסון שרף את המשטח שלפניו בתוך 9.79 שניות. שיא עולמי חדש ומדהים, מסביב לכדור אנשים יצאו מגדרם ולואיס שקע בתסכול. זו הייתה רק חצי הדרך.
בבדיקות השתן התגלה אצל ג'ונסון חומר ממריץ בשם סטאנוזולול ושלושה ימים לאחר שהדהים את העולם, הוא פינה את הדרך מבויש ונראה בורח מהמצלמות בחולצה שחורה ועיניים אדומות מבכי, עייפות או מחומרים נוספים. המדליה נלקחה ממנו, שיאו נשלל וקארל לואיס שוב הוכתר כאיש המהיר מכולם.
פלורנס גריפית'-ג'וינר הייתה התופעה העוצמתית ביותר על מסלול האתלטיקה בסיאול. ב-25 בספטמבר התיצבו 8 אצניות נהדרות סמוך לאדני הזינוק, זאת הייתה הפעם האחרונה שכולן ניצבו באותה שורה עם האמריקנית, שחודשיים קודם לכן שברה את השיא העולמי במבחנים בארצה. כבר במוקדמות היא קבעה שיא אולימפי חדש, קיצצה אותו לאורך הדרך ובגמר עצרה את השעון על 10.54 שניות. ארבעה ימים לאחר מכן פלורנס זכתה גם בריצת ה-200 מטרים עם שיא עולמי בלתי נתפס של 10.34 שניות. עוד יומיים חלפו והיא השלימה זכיה שלישית, הפעם עם נבחרת השליחות ב-4X100. אף אישה לא התקרבה אז וגם לא מאז לגריפית'-ג'וינר, הסילונית עם סט הציפורניים המצוירות שכיכב על מסכי הטלוויזיה בכל העולם. בגיל 38 היא מתה בשנתה, השמועות על סמים או התקפים מוזרים נותרו בגדר שמועות בלבד.
בעוד שהאחות של בעלה כיכבה בספרינטים, ג'קי ג'וינר-קרסי התבססה כאתלטית השלמה ביותר במשחקים. היא ניפצה לרסיסים את השיא העולמי (7,291 נקודות) בקרב-7 בדרך לזהב וחמישה ימים לאחר מכן זינקה למרחק 7.40 מטרים – שיא אולימפי חדש שנקבע בדו-קרב מרתק עם הייקה דרקסלר המזרח-גרמניה. עד היום תוצאותיה ב-100 מ' משוכות, רוחק, 200 מ' והטלת כידון טובות בהרבה מהשיא הישראלי, על אף שעברו 24 שנים. אגב, גם בשאר המקצועות היא קרובה מאוד.
קפיצת ראש
ענף הקפיצות למים לא ממש זוכה לתשומת לב בשגרה הספורטיבית שלנו. הוא מונוטוני, טכני מאוד, כמעט נטול רגש. בסיאול 1988 הייתה תחושה אחרת באוויר. ישבנו מהופנטים מול כל סלטה, בורג או עמידת ידיים – כמו נרקומן שמחכה לעוד מנה ולזו שאחריה. הכוכב, היה ברור כבר מהתחלה, הוא האלוף האולימפי המכהן מארה"ב גרג לוגאניס.
האמריקני לא ממש הרשים בתחילה ובמוקדמות הגיע הרגע הזכור מכולם. הקופץ בן ה-24 התייצב על המשטח בגובה 3 מטרים, ביצע 2.5 סלטות לאחור וראשו נחבט בעוצמה במקפצה. כמעט כמו בפציעה שעבר ב-1979 מגובה 10 מטרים, גם הפעם לוגאניס צנח כמו בובת סמרטוטים לבריכה, שהוכתמה בדמו. הוא לא גילה לאיש ש-6 חודשים קודם לכן נודע לו שהוא נשא HIV (הווירוס הגורם למחלת האיידס).
הוא יצא מהמים אוחז בראשו, התאושש במהירות מפתיעה ובקפיצה הבאה השיג את הניקוד הגבוה ביותר, שהקנה לו כרטיס לגמר. שם חזר על הביצוע וקטף את הזהב. כמה ימים לאחר מכן הוא הוכתר גם כאלוף בקפיצות מגובה 10 מטרים עם ביצוע נהדר בניסיון האחרון, ורק שנים לאחר מכן החלו לתהות מסביב בנוגע לדם שזלג לבריכה. דמו של נשא HIV, דמו של אלוף אמיתי.
אפקט הפרפר
השחייה היא אחד הענפים האולימפיים החשובים ביותר והבריכה בסיאול הייתה אמורה להיות הבמה עליה יישבר שיאו של מארק ספיץ, שזכה בשבע מדליות זהב במינכן 1972. הטוען לכתר היה מאט ביונדי, אמריקני ענק (2.00 מ') עם חזות של גיבור קומיקס ומוטת כנפיים של מטוס הרקולס.
ארבע שנים קודם לכן היה שותף השחיין בנבחרת השליחים שזכתה בזהב ב-4X100 חופשי. הפעם הוא רצה את כל הקופה לעצמו. הוא זכה בחמישה משחים, היה היחיד שירד מרף 49 השניות ב-100 חופשי וקטף "רק" ארד ב-200 חופשי, אבל הפספסוס הזכור מכולם היה ב-100 מטרים פרפר.
ביונדי ניפנף בכנפיו בדרך לזהב ועמד לנצח, אבל בפיניש בחר לגלוש לסיום במקום לחתור פעם אחת אחרונה וגילה שמאית שניה לפניו נגע בקיר אנתוני נסטי הצעיר, חבר המשלחת של סורינאם. האמריקני יצא מקוריאה עם 7 מדליות, 5 מתוכן מוזהבות, והותיר את השיא של ספיץ בעינו.
ראויים לציון
טניס - הענף חזר למשחקים האולימפיים לראשונה מאז 1924 ושטפי גראף, שזכתה בכל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם באותה שנה, ניצחה בגמר האולימפי את גבריאלה סבאטיני מארגנטינה.
קפיצה במוט – סרגיי בובקה, אז נציג ברית המועצות ועד היום השיאן העולמי הבלתי מעורער, זכה בסיאול במדליה האולימפית היחידה שלו עם 5.90 מ' בגמר בדרך לזהב.
הרמת משקולות - נעים סולימנוגלו הטורקי, אדם קומפקטי במיוחד שזכה לדברי הלל בלתי נשכחים מצד השדרן זוהיר בהלול, זכה במדליית זהב במשקל עד 60 ק"ג. הוא חזר על ההישג בברצלונה ובאטלנטה.
ישראלים – שניים מתוך 19 הספורטאים במשלחת יצאו מאוכזבים יותר מכולם. יואל סלע ואלדד אמיר, שייטי דגם ההולנדי המעופף, לא השתתפו בשיוט השני בגלל יום הכיפורים. הם סיימו במקום הרביעי לאחר שהתברר כי התברגות בחמישיה הראשונה באותו שיוט הייתה מבטיחה להם זכיה במדליה אולימפית היסטורית לישראל.
