הנביא ישעיהו מתנבא "מהרסיך ומחרִביך ממך יצאו". פשוטו של הפסוק הוא כי "מהרסיך ומחרִביך", שפגעו בך עד כה, יצאו ממך ויסתלקו, אך בדרך הדרוש מתפרש הפסוק כאומר ש"מהרסיך ומחרִביך" יצמחו מתוכך. כך או כך, המשפט הזה מספר את סיפורה של בית"ר ירושלים העונה, ולא רק.
דקה 18 במשחק מול מכבי פתח תקווה, חסוס רואדה מתחכם, מאבד את הכדור וחושף את ההגנה של בית"ר. דן מורי מנסה לתקן את הטעות של הפרטנר בהגנה, רץ אלכסונית בכל כוחו בניסיון למזער נזקים, גולש ברגע האחרון כדי לעצור את הבעיטה של מיחאי רומן, אבל הכדור מלטף לו את הרגל, וכמעשה שטן משנה כיוון ומכניע את בוריס קליימן.
מאותו רגע הקהל של בית"ר התעסק בדבר אחד: לגדף את מורי. בכל נגיעה של הבלם בקעו קריאות בוז ושריקות צורמות מהיציעים. נכון, על כל ילד טמבל ששאג, היה אוהד שפוי שתמך, אבל הנזק כבר נעשה. הביטחון של השחקן נפגע ואם לא די בכך, במחצית ויתר רן בן שמעון על שירותיו של הבלם, הוריד אותו לספסל ואת מעמדו של מורי, לפחות בעיני האוהדים, לשפל חדש. רואדה? שום מילה, אלא ההפך. מבחינת הקהל הוא ווינר. ואיך לא? השער שכבש בדקה ה-86 הביא לבן שמעון נקודה חשובה, והפך את הבלם, תאמינו או לא, למלך השערים של בית"ר.
שלא תתבלבלו, מורי הוא לא הנושא המרכזי מבחינת האוהדים, ממש לא. הוא רק משלם את המחיר במאבק שלהם מול המאמן. הקהל, שרוצה לראות את המאמן עוזב את בית וגן, מחפש כל סיבה אפשרית לטיעונים נגדו ומורי הוא יופי של סיבה. שחקן רכש, שחווה עונה חלשה ורחמנא לצלן משחק על חשבון שחקן הבית, טל כחילה, שמחמם את הכיסא ביציע.
עם כל הכבוד לבלם הבית"רי, הוא לא באמת המשיח של בית"ר בחוליה האחורית. גם האוהדים הצהובים שחורים יודעים את זה. אז למה הם בכל זאת תומכים בו כל כך? כי הוא הפך לשחקן משנה במאבק שלהם נגד מורי, שכאמור מהווה הקורבן במאבק שלהם נגד בן שמעון, שאגב מהווה כלי במאבק שלהם נגד טביב. מעין מעגל קסמים שמוביל לאדם אחד.
במילים אחרות, הקריאות הן לא בשבחו של כחילה כמו בגנותו של מורי, שבעל כורחו הפך לבן ערובה, שלא לומר קורבן, קורבן שמקריב בן שמעון, גם אם הוא לא באמת מתכוון לכך. פעם אחת כשנתן לו קרדיט ושם אותו בהרכב ועוד במקום כחילה, פעם שניה כשהוריד אותו לספסל אחרי הטעות של רואדה והביא אותו כמנחה לאותם מקללים ביציע.
אותם אוהדים שטוענים שהם אוהבים את הקבוצה יותר מכל דבר אחר, אבל פוגעים בה ללא אבחנה רק כדי להשיג את מטרתם. במקרה הזה לסלק מכאן את רן, אבל כבר היו להם מטרות רבות אחרות, למשל כמו לפגוע בכיס של טביב, להגלות את הצ'צ'נים, להשתחרר מאיציק קורנפיין, או אפילו לפטר את יוסי מזרחי, אלי אוחנה ואורי מלמיליאן. מטרות שבכולן הם עמדו, רק שבדרך הם לא שמו לב שהמועדון משלם את המחיר.
אז אם נחזור לרגע להתחלה ולנבואה של ישעיהו, בימינו נהוג לפרש אותה לפי הדרוש, ואומר: מהרסיך ומחרסיך יצמחו בתוכנו. בינתיים זה נכון (לא רק בבית"ר), אבל אני מקווה שבקרוב מאוד, לפחות בבית וגן, דווקא הפשט של המשפט יתפוס וכל אותם מזיקים יסתלקו מהנוף של טדי. גם ככה המצב הגיע לכדי שפל של 4,000 אוהדים במשחק ביתי.
ואם כבר נזק למועדון, הנה נקודה למחשבה לסיום ערב חנוכה: שבוע אחרי שאיים כי שחקניו ירדו מהדשא במקרה של קריאות גזעניות, הכריז אלי טביב כי בית"ר תרד ליגה במידה ויאלצו אותו להעביר את זכויות הניהול. ואני אומר: אלי, בוא ננסה. תעזוב ונראה מה יהיה. מה אתה אומר? אני דווקא מאמין בניסים. תרתי משמע...
