לפני כשלושה שבועות, כשהפועל תל אביב הייתה במקום הרביעי (בעיקר בזכות הרבה מזל), ולפני המשחק מול מכבי חיפה, איל ברקוביץ' יצא לסיבוב שופוני. בראיונות הוא הסביר כמה הוא הציל את הפועל, וכמה הוא עשה, וכמה הוא ראה וכמה הוא יודע לנהל. אם יתנו לו עוד כמה מיליונים, התרברב, גם ירוץ לאליפות.
מאז, הקבוצה הפסידה ארבעה משחקים ברציפות, שבכולם האשמה העיקרית הייתה בהגנה. מתברר שברקוביץ' לא כזה מוצלח, וכשהסביר בתחילת העונה איך רק בזכות היחסים שלו עם שחר הצליח להביא שחקנים מחיפה, כדאי שיבדוק מי עשה סיבוב על מי. ברקוביץ' הוא מי שבחר את השחקנים שהובאו לקבוצה, והוא זה שהחליט מי ישוחרר. הוא שיחרר את בוריס קליימן, שהסכים לקיצוץ, שחקן בית ומחובר לאוהדים והחליט להשאיר את יקירו דני עמוס. קליימן כבר היה העונה בסגל הנבחרת, עמוס ממשיך לתת מתנות ולא להביא נקודות. שוער חלש, עם משחק רגל חלש עוד יותר, כריזמה אפסית וחוסר חיבור מוחלט לקהל.
ברקוביץ' החליט להפטר מאוראל דגני, החלטה לא רעה, הבעיה הייתה שני השחקנים שהגיעו מחיפה בתמורה. שלומי אזולאי, שהוא חסר כל משמעות בקבוצה, משחק מעט וטוב שכך, ולקרוא לו חלוץ זאת בדיחה עצובה. אבל אזולאי הוא החלק הטוב ב"מתנה" משחר. השני הוא סארי פלאח. הבלם הוא טרגדיה. טעות אחר טעות, מחרב והורס כל סיכוי לנצח. הטרייד בין חיפה להפועל קצת מזכיר לי את הבדיחה עם הטירונים בגולני. שלאחר שבוע בשטח אומרים להם שיש בשורה טובה, והיא שמחליפים תחתונים, ובשורה רעה, שזה אחד עם השני.
בואו נמשיך, ונראה מה ה"קוסם", כפי שהוא וחבר מרעיו אוהבים להתייחס אליו, הוציא עוד מהכובע. איקנדה, קשר אחורי שלא הצליח לשחק בליגה השנייה בישראל, הפך להיות בלם בהפועל. במקביל כמובן גם התגאו בכמה מעט משלמים לו. באמת חוכמה גדולה לשלם מעט לשחקן ברמתו.
בהתקפה הוא הביא בהשאלה את שובל גוזלן והחמיא לעצמו על המהלך. גוזלן אולי יהיה חלוץ בעתיד, אך כרגע הוא ילד חסר ניסיון שבעיקר מחמיץ את הזדמנויות שמסדר לו ורמוט. כשמסתכלים על הדברים, אי אפשר שלא לחשוב שברקוביץ' צריך לקבל מענק משחר - גם משחרר אותו משחקנים מיותרים שאין להם כל ביקוש וגם דואג להריץ עבורו צעירים שצריכים להתגלח על הזקן של מישהו, אבל שהזקן הזה לא יהיה חס וחלילה של חיפה, אלא של מישהו אחר.
הבעיה העיקרית עם המנג'ר ממשיכה להיות ההתנהגות שלו, אני ואפסי עוד. הוא צודק ויודע הכל ואף אחד אחר לא מבין כלום. כך זה כשהוא הולך למלחמה ולעונה הקשה הזו, עם מאמן חסר ניסיון, שליבי נכמר עליו בסיום כל משחק וכך כשבסיום המשחק הוא משתלח באבו אל היג'א הצעיר, ומטיח בו שזו לא שכונה, ולמה הוא לא עלה לשחק עם נעלי סטופקס. נו באמת! פה נשברתי. שחקן צעיר עולה מהנוער ועושה טעות. רוב השחקנים ניגשו לנחם אותו בסוף המשחק, כולל שחקנים של מכבי פתח תקווה, אבל ברקוביץ' במסגרת עידוד הנוער מוצא לנכון להיכנס בו. אכן מחנך גדול.
דרך אגב, במועדון אמיתי עם מנהל אמיתי, ההחלטה על סוג הנעליים לא הייתה נשארת להחלטת כל שחקן, אלא נקבעת מראש על ידי הצוות המקצועי. הבעיה היא שבהפועל אין באמת דבר כזה, ולשאלתו האם זאת שכונה, אז כן, הפועל ת"א, תחת ברקוביץ' ורמון, זאת שכונה. שכונת מצוקה רעה ואומללה, שאם תמשיך בכיוון הזה תמצא את עצמה בשנה הבאה משחקת בימי שישי בליגה הלאומית.
