ותודה לדני עמוס
שעתיים לפני תחילת המשחק כבר אפשר היה לדעת מי תנצח בסופו. השבילים לבלומפילד רעדו משאגות האוהדים של בית"ר שכבר מילאו את היציעים. הן לא נרגעו גם לקראת חצות עם צפירות נהר המכוניות לכיוון כביש 1. הפועל נתנה על מגש הכסף את המשחק הקריטי לבית"ר. שער 8 נסגר לאדומים עקב חוסר עניין לציבור. מי שמע על דבר כזה? אין מה לעשות עם מאות כרטיסים? אפילו תתנו אותם במתנה לילדים, לנזקקים, תשאירו אותו ריק. רק אל תתנו ליריבה, ועוד המושבעת ביותר, זו שההפסדים לה נוגעים באיזה עצב רגיש שבכלל לא קשור לכדורגל. שקשור לדרך.
"אנשים חושבים שורמוט הוא לברון, רק תנו לו את הכדור והקסם יקרה", אמר לי אוהד הפועל בסיום המשחק. ורמוט אולי איבד לפחות 5 כדורים, אבל קשה להגיד שזה באשמתו. ההתקפה לא זזה, לא מצטרפת, אף אחד לא עושה תנועה כדי לקבל כדור. "זו היתה מלחמה טקטית", אמר בסיום אסי דומב. לא ברור מה טקטי בשעמומון נוראי שבגללו הסיכוי שאוהדי הפועל ימלאו את שער 8 בדרבי קלוש. וזה כבר באמת יכאב.
60 דקות של אפס, כלום ושום דבר. ואז הגיע דני, ומיד אחריו הגיע עמוס. וביניהם - אני הולך ואז חוזר. ורמוט טען שבלי הטעות של השוער, בית"ר לא היתה מבקיעה. כן, עמוס טעה. כן, זה באשמתו, כן, זה היה מביך. אבל דני עמוס בסך הכל חשף כמה הבעיה בהפועל חמורה.
דקה 37: בעיטה ראשונה למסגרת. קרן אחת. זגורי בועט פנדלים. שלומי אזולאי עם 72 דקות יותר מדי ברזומה (השני אגב, היה הרבה יותר טוב). ליאור לוי מגן שמאלי (אין לו שמאל), בכל פעם שעמד שחקן בעמדת החילוף הפועל ספגה. למה דומב לא חשב אפילו שניה אחת לשנות את החילוף? (כי אין לו ספסל) ולסיכום, שאלה: איפה היו פרנסיס בנג'מין ויורגן קולין? שני הזרים של הפועל ת"א לא היו בסגל וככל הידוע הם כשירים ובריאים. משום מה, בהפועל החליטו לשחק עם צעירים חסרי ניסיון ויותר מדי מנוח, ולא עם שחקני הרכש. וזה לא שיש להפועל עודף כמו למכבי, להפועל לא רק שאין ספסל, בקושי יש לה הרכב. או שמישהו פה טעה בבחירת השחקנים, או שמישהו עושה צחוק מאחד המשחקים הכי חשובים לאוהדים האדומים העונה. יש אפשרות שגם שתי האופציות נכונות.
לא כל המנצח - ניצח
אוהדי בית"ר פתחו את משחק עם אבוקות וחלק גדול מהם לא כיבד את הטקס לזכרו של איצ'ה מנחם. הם פשוט היו עסוקים באותו רגע בלקלל מישהו. מעניין מה היה קורה אם אוהדי הפועל לא היו מכבדים את הטקס לרב עובדיה יוסף ז"ל אשתקד. ברגע שהאוהדים מהבירה ישימו בצד את הטפל הם יהפכו לקהל הטוב בארץ כי התצוגה שהם נתנו אתמול הייתה לא פחות ממרהיבה. הם היו הגורם המכריע על כר הדשא. לא אף אחד משחקני בית"ר.
מנחם קורצקי לא הגיע עם אוטובוס השחקנים. הוא בא בנפרד, עם אלי טביב באוטו. לשני האנשים המושכים בחוטים בבירה היה הרבה על מה לדבר בדרך. קורצקי נתפס בקללתו, יותר נכון בקללותיו, באחד הרגעים המביכים של הכדורגל הישראלי לדורותיו. אפשר וראוי ורצוי לגנות את הדברים האלה, את צורת ההתבטאות הנמוכה, הזולה, העלובה של מאמן אחת הקבוצות האהודות בישראל. אפשר להגיד שצריך להענישו, שאסור לו לאמן יותר, שצריך להעיף אותו מהכדורגל. הוא הרי מחנך, לא?
אבל בסוף היום, הקללות של קורצקי הן בדיוק כמו שיר הסלפי - מראה לחברה רדודה, שטחית, בורה והרוסה. אנחנו, כן כולנו, עד כדי כך גרועים. היינו כאלה עוד הרבה לפני קורצקי ושיר הסלפי. הם רק הזכירו לנו שאנחנו כאלה, ופתאום זה מרתיע אותנו, פתאום אנחנו דורשים שהרכבת תעצור ושתשנה כיוון. למה שקורצקי ידבר יפה אם חברי הכנסת עושים מה שהם רוצים? האחת שופכת כוס מים על האחר, השני מקלל, השלישי בוגד, הרביעי והחמישי והשבעים חשודים במרמה/שוחד/אונס/גנבה/לכאורה/כל התשובות נכונות. וולקאם טו יזראל. הארץ המוב-תחת.
"זה היה אחד הימים הקשים בחיי", הוא אמר בניסיון להפוך לקורבן, "אני מבקש שלא תשפטו אותי". סבבה. בואו נשכח, נסלח, נעביר הלאה. מעניין מה היה למאמן להגיד, אם בית"ר היתה מפסידה. אבל זו בדיוק הבעיה. הניצחון הזה יטאטא מתחת לשטיח את פרץ הקללות המטורף הזה ששייך לסחי של החברה הישראלית. ובבית"ר רגילים, משחר ההיסטוריה הכל שם מוסתר, מודחק, לא מטופל. הלאומנות, האלימות, העיוות. לקבוצה הזו כבר יש בניין רב קומות מתחת לשטיח. ואם כבר ההתאחדות החליטה להתערב ולשלוח את תגובתה הרשמית לעניין, אז שתתערב שוב ותעניש.
וזו בדיוק נקודת האור של הפועל. איפה שבית"ר נרדמה, האדומים צריכים להתעורר. אי אפשר להסתיר יותר את הכשלון, אי אפשר לזרות חול בעיני האוהדים. הם לא מגיעים, כי הם לא טיפשים, הם לא יקנו מוצר זול. ההפסד הזה חייב להרעיד את המערכת. מצד שני, כשחושבים על זה שוב, הנהלה שנותנת כרטיסים ליריבה, היא לא רדומה, היא פשוט עצובה.
